סעודות, אחווה ונימוסים עתיקים: טעימה מהחיים בחברת 🍽️🍷 הבונים החופשיים בלונדון

 

📜 אחיות ואחים יקרים , מעבר לפיקוח על המלאכה, לחברת הבונים החופשיים של לונדון, כמו לחברות שרד אחרות, היו חיים חברתיים ודתיים תוססים. לא רק עסקים; החברה "התעסקה"  באחווה, ערכים משותפים וקהילה.

⛪ אמונה ואומנה: רישומי החברה והתקנות שלה מספרים לנו על כך שהחברים השתתפו באופן רשמי במיסה (בתקופה שלפני הרפורמציה), ולעתים קרובות אחריה הוגשה ארוחת ערב מפוארת. החגים הללו היו אירועים משמעותיים, ולפעמים אפילו הוזמנו נשים, מה שהפך אירועים אלו לדוגמאות מוקדמות של ה-"Ladies' Nights"  הנהוג בלשכות גבריות עד היום. (אם כי הן נערכו בצהריים!). ארוחת ערב ב-1481, שעלתה 12 פני, לא הייתה עניין של מה בכך – מדובר היה בשכר של יומיים או שלושה לאומן – מה שהספיק לארוחה טובה עם יין!

📖 נימוסי שולחן – לקחים מהעבר: חשיבותה של התנהגות טובה אפילו קודשה בכתביהם המוקדמים של הבונים עצמם. החובה הקדומה, פואמת רגיוס (1390-1425 לערך) שכבר הוזכרה בפוסטים קודמים  הציעה הדרכה ברורה לגבי נימוסי שולחן. הנה דוגמא:

עֵת לַסְּעוּדָה הִנְךָ נִקְרָא,
אֱכוֹל בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְנָאָה.
רֵאשִׁית דְּאַג כִּי כַפֶּיךָ זַכּוֹת,
וְסַכִּינְךָ חַדָּה, מִן הַמְּלֻטָּשׁוֹת.
בְּשִׁנֶּיךָ, בַּסְּעוּדָה, אַל נָא תִנְקֹר,
וּבַגָּבִיעַ עָמֹק לֹא תִשְׁקַע לִגְמֹר.
פֶּן יִהְיֶה מָזוֹן בְּפִיךָ, הַקְפֵּד לִרְאוֹת,
טֶרֶם תִּשְׁתֶּה אוֹ תָשִׂיחַ עִם בְּרִיּוֹת.

🍷 אחר צהריים שמח: ההיסטוריון אדוארד קונדר הציע שהסעודות הללו כללו תפריטים מורכבים. יין (קלרט, גסקוין, לפעמים מלבואסי ואליקנטה) ובירה היו המשקאות המועדפים, שכן על פי הדיווחים שתיית מים בסעודות כאלה לא באה בחשבון.  כוס "האהבה" הטקסית, שלעתים קרובות היתה מתובלת ומוגשת חמה בחורף, הייתה עוברת בין האחים. אפשר לומר, כפי שניסח זאת קונדר, "זה היה ערב שבוזבז בנעימים וכהלכה".

🔪 נימוסים וכלים: אם כבר מדברים על נימוסים, מזלגות לא היו נפוצים באנגליה באותה תקופה! הסועדים השתמשו באצבעותיהם והביאו סכינים משלהם. זה היה מנהג עתיק יומין. אפילו כמעט מאתיים שנה לאחר מכן, בסעודת הלורד ראש העיר ב-1663, ציין היומנאי סמואל פיפס שרוב האורחים, מלבד אלה המכובדים מאוד, עדיין השתמשו בסכינים שלהם.

הצצות אלה לחיים החברתיים של חברת הבונים החופשיים מראות תערובת של מסורת פורמלית, שמירת מצוות דתית ואחווה לבבית - היבטים שהדהדו זה מכבר בארגוני אחווה.

איזה מהמנהגים החברתיים העתיקים הללו אתם עדיין מזהים בלשכות שלכם?

חלק מההיסטוריונים מסבירים את הצלחת בנאי ימי הביניים בעובדה שהיו להם שש אצבעות

Dress For Success : הבונים החופשיים של לונדון מצטרפים לאגודות השרד! 🧥 Livery

📜 אחים ואחיות, בעודנו ממשיכים במסענו בהיסטוריה של חברת הבונים החופשיים של לונדון, צעד משמעותי היה התפתחותה לחברת שרד באנגלית Livery Company מילה שמשמעותה מדים אבל גם משכורת או מלגה . הכרוניקן הלונדוני המפורסם ג'ון סטואו, בספרו "סקר לונדון", התייחס ל"חברת הבונים החופשיים" כארגון בעל "מעמד עתיק ומוניטין טוב" ancient standing and good reckoning,  וציין את "פגישותיהם החביבות והחביבות" כ"אחווה אוהבת" בתקופת שלטונו של המלך הנרי הרביעי (תחילת המאה ה-15).

✨ קבלת המעמד: בסביבות 1481, חברת הבונים החופשיים קיבלה רשמית או ה"לבוש" שלה. זה לא היה רק מדים; זה היה סט בגדים ייחודי שסימל חברות, מעמד וזהות תאגידית. הנוהג של לבישת מדים הפך נפוץ בקרב גילדות העיר מסוף המאה ה-13, ובמאה ה-15 הוא היה סמן מפתח לחברה מוכרת ומבוססת. המלך קבע מי יכול ללבוש מדים ומי לא מה שהדגיש את חשיבות החברים.

🏛️ כוח וממשל: הפיכתה של הגילדה לחברת שרד משמעותו שמבנה הגילדה הישן הסתגל לזמנים חדשים, לחברות אלה הייתה סמכות ניכרת. כפי שציין ההיסטוריון ג'ורג' אונווין, הייתה להם סמכות שיפוט משמעותית על חבריהם. בתי המשפט שלהם יכלו:

1.              להטיל משמעת על חניכים סוררים (לפעמים על ידי הצלפות).

2.              לכלוא פועלים שפתחו בשביתה.

3.              לקנוס רבי-בונים שהפרו את תקנות הסחר.

4.              החברים נדרשו בדרך כלל לפתור סכסוכים מסחריים בבית המשפט של החברה שלהם תחילה, לפני כל בית משפט אחר.

📊 חברת הבונים החופשיים, כמו חברות שרד אחרות, נשלטה בדרך כלל על ידי מאסטר Master  ושני מפקחים Wardens, שנתמכו על ידי חצר של עוזרים  Court of Assistants  (חברים בכירים). מתחתם היו ה-LIVERYMEN (אנשים חופשיים הזכאים ללבוש את הלבוש), לאחר מכן הגוף הכללי של האנשים החופשיים, ולבסוף השוליות. התקנות או ה"חוקות" Constitutions של החברה עצמה, כמו אלה מסביבות 1481, פירטו את הזכות לקבל מדים ואף חייבו את החברים "ללבוש בגד אחד הנכון לתפקידם ולדרגותיהם" כל שלוש שנים, עם קנסות על סירוב!

התפתחות זו לחברת שרד חיזקה את מעמדה והשפעתה של חברת הבונים החופשיים בתוך הסיטי של לונדון, והעניקה לה מבנה רשמי וסמכות על האומנות craft .

האם לדעתכם הייתה משמעות נוספת לאימוץ הפורמלי של "מדים" על המעמד והארגון של אומניות מלאכות היד בלונדון של ימי הביניים?

כך נראה היום נשיא של בונים חופשיים מעשיים (שמאל)

https://www.masonslivery.org/master-craftsman-certificates-2025/

למה כל כך מעט "גילדות בנאים"? הבנת הארגון 🧱 האופרטיבי של ימי הביניים

 🤔 אחים ואחיות, בהביטנו על חברת הבונים החופשיים של לונדון, יש לשים לב לנקודה מוזרה של ארגון הבונים החופשיים בימי הביניים: מדוע היו יחסית מעט "גילדות בנאים" רשמיות ברחבי אנגליה בהשוואה למלאכות אחרות?

📜 בעוד שאגדות ישנות מספרות על "חברות בונים" "Mason Fellowships"  לאומיות שנוסדו על ידי מלכים או בישופים בתקופות קדומות מאוד (כמו אלה המיוחסות לבישוף גודפרי דה לוסי Godfrey de Lucy  ב-1202 או לוויליאם מולארט מקנטרברי Prior William Molart of Canterbury  ב-1429), המחקר ההיסטורי מצביע על כך שמדובר בנרטיבים ומיתוסים ברובם, ואין זה האופן שבו הוקמו בפועל חברות בנאים מקומיות.

🚶 ♂️ מסע הבונים: The Mason's Journey סיבה מרכזית למחסור בגילדות בנאים מקומיות נפוצות הייתה עצם טבעה של עבודתו של הבנאי הסתת. בניגוד לאופה או סנדלר המשרתים עיר קבועה, מלאכתו של בנאי לקחה אותו לעתים קרובות לאתרי בנייה גדולים וספציפיים (קתדרלות, טירות). ברגע שפרויקט גדול באזור אחד הושלם, הבנאים היו חייבים "לצאת ולחפש את פרנסתם" במקום אחר. אורח חיים נודד זה הקשה על הקמת ותחזוקת של גילדות יציבות וקבועות מבחינה גיאוגרפית שהיו למקצועות אחרים. רוב העיירות פשוט לא יכלו לספק עבודה רציפה לגוף גדול של בנאים.

🏢 התאחדויות  בונים מוקדמים Associations - מה אנחנו יודעים:

  לונדון: חברת הבונים של לונדון היא יוצאת דופן. זה היה ארגון חזק עם עדויות לקיומו לפני 1376 (התקנות הידועות הראשונות ב-1356). (למרות ניסיונות לטעון שהיו שתיים כאלו ב-1376, מדובר בטעות, כי חבריה כונו לפעמים "בונים" ולפעמים "בונים חופשיים", ככל הנראה הכוונה בכך הייתה מיומנויות או סוגים שונים של עבודות אבן).

 מחוץ ללונדון: אגודות מקומיות אחרות היו קיימות, אם כי לעתים קרובות שונות באופיין:

1.              הגילדה בלינקולן (תעודה משנת 1389, ככל הנראה נוסדה ב-1313) הייתה ככל הנראה אחווה דתית וחברתית, שקיבלה גברים ונשים והציעה עזרה הדדית.

2.              אגודה דומה התקיימה בנוריץ' (1375 לערך), ואולי הייתה קשורה לגילדת הנגרים.

3.              ייתכן שהיו אגודות ביורק , בוורלי, קובנטרי, צ'סטר ואוקספורד, אך לעתים קרובות חסרות ראיות ברורות לכך שהן עסקו הלכה למעשה בהסדרה של הסחר (כמו גילדת מלאכה מלאה).

4.              באקסטר Exeter  הייתה גילדת בנאים שהתאגדה מאוחר יותר (1586), שכללה עד 1684 מקצועות בנייה שונים.

🌍 לכן, בעוד שלבנאים היו בהחלט דרכים להתארגן ולחלוק מסורות שקשורות באומנותם, חיי העבודה הטיפוסיים שלהם הובילו לדפוס שונה של התאגדות בהשוואה למקצועות מבוססים יותר. החברה הלונדונית נותרה דוגמה מתועדת היטב לארגון רשמי ומתמשך יותר לבנאים.

 עכשיו כשיש לכם יותר ידע על גילדות של בנאים מה דעתכם יותר קרוב לליבם של בנאים גילדה או לשכה?

אתם מוזמנים להציץ בסרטון המצורף כדי להכיר את "האחים והאחיות"  של לשכת הבונים המעשית של לונדון היום.

https://youtu.be/_fUm-SNpwOU?si=-24lgsXFcHOIDkG1        

#בוניםחופשיים #הבונים החופשיים #גילדות #לשכות

📜 חברת הבונים החופשיים של לונדון: אבן פינה בסיפור של הבונים החופשיים? 📜

 

🏛️אחיות ואחים, כשצוללים אל ההיסטוריה של האומנות שלנו, צפות ועולות חברות העבודה העתיקות Livery Companies  (פירוש המילה Livery  הוא מדי שרד וגם מעין שכר). והחשובה ביותר עבורינו היא חברת הבנאים הנכבדה של לונדוןWorshipful Company of Masons of London.  . ההסטוריון ג'ורג אנווין George Unwin  אמר שהארכיונים של החברות הללו הם חשובות ביותר להבנת ההסטוריה של החברה האנגלית וניתן להוסיף שהם בעלי חשיבות גדולה להיסטוריה המסונית.

📖 חלק מהמורשת של הבונים המעשייםoperative  מימי הביניים הייתה מסורת עשירה של "חובות קדומים" - Old Charges – שהם כתבי יד עתיקים המכילים היסטוריות אגדות וכללים של האחווה. העתיקה שבהם היא פואמת רגיוס Regius Poem  (הידועה גם בשם כתב היד של האליוול Halliwell Manuscript), המתוארכת לסביבות 1390 -1425. היא מספרת על העתיקות וארגון האומנות. למשל, בנוגע לכינון הסדר הטוב, היא "מזכירה" כיצד הבונים ביקשו הדרכה וקיבלו אותה המלך אתלסטאן:

הַמְּלָאכָה הִגִּיעָה לְאַנְגְלִיָּה, כך אֲסַפֵּרָה,
בִּימֵי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב אַדֶלְסְטוֹן, בִּשְׁעַה כְּשֵׁרָה.
אָז בָּנָה גַּם אוּלָמוֹת וְגַם חַדְרֵי מְגוּרִים,
וְהֵיכָלוֹת רָמִים, מְלֵאֵי כָבוֹד וַהֲדָרִים.
וַיִּשְׁלַח בְּכָל הָאָרֶץ, מַלְאָכִים מִטַּעֲמוֹ,
לְכָל חָרָשֵׁי הָאֳמָנוּת, לָבוֹא אֶל מְקוֹמוֹ.
לָבוֹא אֵלָיו מִיָּד, בְּלִי דִּחוּי וְשִׁהוּי,
לְתַקֵּן אֶת כָּל הַפְּגָמִים, כָּל שֶׁטָּעוּן רִפּוּי.
בְּעֵצָה טוֹבָה, אִם יִכּוֹן הַדָּבָר לִתְקוֹן,
אֲסֵפָה גְדוֹלָה אָז צִוָּה לָכֹן.
לְהַסְדִּיר לַבּוֹנִים אֶת תְּקוּנָם וְסִדְרָם,
לְמַעֲמָדָם הַנָּכוֹן, וּלְכָל חֶפְצָם וּדְבָרָם.

(הערה: בעוד שהסיפור של אתלסטאן נחשב לאגדה, השיר משקף את השקפתם של הבונים על מורשתם העתיקה והמוסדרת.)

פואמת רגיוס שנת 1390 - חלק מהאוסף שמכונה חובות קדומים

🏗️ לחברת הבונים London Masons' Company  של לונדון , היסטוריה מתועדת לפחות מהמאה ה-14 (התקנות הראשונות מ-1356), במאה ה-17 היא הפכה נקודת מפגש לאינטראקציה בין סתתים פעילים (operative ) לבין בונים "מקובלים" accepted או "ג'נטלמנים" (אלה שאינם מעורבים באופן מעשי במסחר).

🔗 בעוד שהיסטוריונים מוקדמים יותר של הבנייה החופשית כמו קארו האזליטCarew Hazlitt  ורוברט ג'יי בלקהאם Robert J. Blackham  תיארו לעתים קרובות את חברת הבונים כ"אב קדמון ישיר" של הבונים החופשיים המודרניים, המחקר העכשווי מציע השקפה מורכבת יותר. החברה היא ללא ספק חוליה מרכזית  בשרשרת, במיוחד עבור ההיסטוריה בלונדון. עם זאת, המקורות של הבונים החופשיים הספקולטיביים נחשבים מגוונים יותר, עם השפעות משמעותיות המגיעות גם מהתפתחויות שונות בסקוטלנד, זרמים אינטלקטואליים שונים של הרנסאנס והנאורות, והתרבות האסוציאטיבית הרחבה יותר של המאות ה-17 וה-18.

 🤔 מה דעתכם על תפקידה של חברת הבונים בלונדון בסיפור של הבונים החופשיים?

 

🗼מבט לגדה השנייה של התעלה: הגילדות הצרפתיות, הקומפניונים ומקורות של הבונים החופשיים? 🗼

אלה מבינכם שעוקבים אחרי הפוסטים האחרונים, כבר הבינו שבצרפת עושים דברים אחרת, החקירה שלנו בעקבות ארגוני מלאכה היסטוריים מתמקדת בעיקר באנגליה, אך המסורות בצרפת מציעות כמה אפשרויות אחרות. הנה מבט קצר על הגילדות הצרפתיות ועל ה-"Compagnonnage"  המבוסס על מחקר היסטורי.

🤔 מקורות הבונים החופשיים - נקודת מבט צרפתית?

באופן מעניין, כמה סופרים צרפתים (J.C. Besuchet  1729) הציעו שאנגליה "החזירה" לצרפת רק את מה שהיא שאלה במקור, בטענה ששלושת הדרגות הסמליות הראשונות של הבונים החופשיים היו ממוצא צרפתי. אמנם זו לא ההשקפה המקובלת מחוץ לצרפת, אבל זה חלק בולט מההיסטוריוגרפיה של הבונים החופשיים הצרפתיים!

🏛️ גילדות צרפתיות מוקדמות ושורשים רומיים?

לאחר ירידת ההשפעה הרומית (במאה ה-5), ערים צרפתיות חוו התפתחויות ייחודיות. קיים ויכוח היסטורי האם יש קו רציף מהקולגיות הרומיות (אגודות המלאכה) לגילדות הצרפתיות של ימי הביניים, אבל לרעיון ההמשכיות יש תומכים משמעותיים. בכל אופן עד המאה ה-13, לגילדות המלאכה הצרפתיות היה אופי ייחודי משלהן.  

🏙️ כוחן של הגילדות הפריזאיות:

בפריז, גילדות חזקות היו מערובות בממשל העירוני. סוחרי המים של פריז שלטו למעשה במסחר על נהר הסן Hanse Parisienne des Marchands de l'Eau. מאוחר יותר, "שש הגילדות הגדולות" Six Corps de Paris (מקצועות כמו עובדי הבדים, חנוונים, סוחרים, פרוונים, כובעים וצורפים) היוו חלק מרכזי בגוף העירוני של פריס החל מהמאה ה-12, ומנהיגיהם הפכו לעתים קרובות לפקידי עירייה ואף זכו למעמד אצולה עם תארים כמו:  שופט, פרנס , échevin .

📜 בתוך גילדות המלאכה הצרפתיות:

כמו במקומות אחרים, לגילדות המלאכה הצרפתיות היו תקנות מפורטות להתקדמות:

1.             חניכה: Apprenticeship הצעד הראשון, שנמשכה לעתים ביין שנתיים ל-12 שנים (7 היה המקרה הנפוץ), לשם כך החניך נדרש להיות קתולי וילד חוקי להוריו.

2.             יצירת מופת (Chef-d'œuvre): מעבר מבחן מיומנות מעשי עבור חבר-בונה על מנת להפוך למאסטר.

3.             בקרת איכות: קציני הגילדה בדקו סדנאות, וכללים כמו איסור על עבודה לאור נרות (למעט כמה מקצועות) היו נפוצים.

 

🚶 ♂️ ה-"טור דה פראנס" Tour de France והקומפניונים:

מאפיין ייחודי של חברים בונים  צרפתים journeymen  - שנקראו compagnons "רעים" - היה "הטור דה פראנס" – כלומר, תקופה של נסיעות ועבודה בערים שונות כדי לצבור ניסיון. כדי לתמוך בכך, קמו  ה-Compagnonnage. אלה היו אחוות פועלים, שפעלו לצד הגילדות הממוסדות ולעיתים אף היו בקונפליקט איתן. ל-Compagnonnage היו מסורות משלהן, טקסים, רשתות עזרה הדדית, והם סייעו לנוסעים למצוא עבודה ולינה במסעותיהם. זו הייתה מערכת רבת עוצמה של סולידריות ואימונים, שלפעמים נתפסה כדרך חלופית אם קשה היה להשיג שליטה בגילדה. איגוד הקומפניונים קיים בצרפת עד היום.

🙏 Confréries (אחווה):

רוב גילדות המלאכה הצרפתיות היו קשורות גם לאחוות דתיות. אחוות אלה החזיקו מזבחות לקדושים הפטרונים שלהן בכנסיות, ומימנו את פעילותם (לעתים קרובות באמצעות תשלום שעווה עבור נרות - ומכאן הכינוי Le Cierge, "הנר" שניתן לאחווה), האחוות סיפקו צדקה לחברים וארגנו סעודות קהילתיות.

💥 סופו של עידן:

המהפכה הצרפתית (1789 ואילך) שינתה את פני הדברים באופן דרמטי. ב-1791 ביטל חוק לה שאפלייר Le Chapelier  את כל הגילדות והאיגודים המקצועיים, כולל ה-Compagnonnage, אשר נתפשו כמנוגדים לאידיאלים החדשים של עבודה חופשית.

✨ חקר המסורות הצרפתיות הללו נותן לנו פרספקטיבה רחבה יותר על האופן שבו גברים פועלים ארגנו, אימנו, תמכו זה בזה ושימרו את מלאכותיהם לאורך ההיסטוריה. ה-Compagnonnage, במיוחד, מציע דוגמה מרתקת לאחווה בהנהגת מסע עם מסורות עמוקות.

אילו מושגים של הגילדות הצרפתיות אתם עדיין מזהים בלשכות שלנו הים ?  ואם תרצו טעימה מזה ממליץ לכם להגיע לטקס העברה לדרגה השנייה בלשכה צרפתית.