היום ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה זועקות הכותרות על מפגש פסגה בין נשיא שוויץ לנשיא אירן אחמדינג'אד במסגרת ועידת דרבן השנייה שלכאורה אמורה הייתה להיות ועידה נגד הגזענות אלא שאורח הכבוד שלה אחמדינג'אד הינו מכחיש שואה שבארצו פשעים חמורים נגד האנשות הם לחם חוק והוא קורא להשמדת מדינת ישראל. מנהיגים חשובים בארץ ובעולם מיהרו לגנות את העניין ובמיוחד את העמדה ששוויץ מנסה כביכול לייצג "עמדת הניטראליות". ניטראליות כמעט תמיד אינה יכולה לשמש כעמדה מוסרית או נקיטת עמדה מוסרית נהפוך הוא.
מה קורה אצלנו בחצר הקטנה שלנו? להבדיל אלף אלפי הבדלות. כמעט כל בונה חופשי בזרם שלנו שמע למד וקרא כי הבונים החופשיים אינם עוסקים בדת ופוליטיקה "המשמעת מחייבת שמירה קפדנית של החוקה והתקנון: היענות ללא היסוס לכל קריאה; התנהגות בענווה ובמישרין בלשכה; הימנעות מוויכוחים במסגרת הלשכה בענייניי מדיניות ודת"[i] כמה קלה הקפיצה הרעיונית בין הנחייה זו של שמירה על הרמוניה למצב שבו יכול אדם להימנע מהבעת דעה (ניטרליות) נוכח עוולות שונות המתרחשות בזירה האנושית הן בלשכה והן מחוצה לה.
לא קל להיות להיות בונה חופשי, בונה חופשי אמיתי, כזה המחויב לרעיון של "חופש שוויון אחווה" ולא כזה הבא ללשכה על מנת לקבל תארי כבוד מנופחים. מערכת החוקים אותה מנסח הריטואל שלנו והטקסים שלנו מעמידים בפני הבונה החופשי משימה שהיא כמעט בלתי אפשרית. כיצד ניתן להיות חבר במסדר ולהישמע להוראות לתקנות ולמנהיגיו, לשמור על ההרמוניה ובו זמנית להיות נאמן לעצמך לשמור על האינדיבידואליות? האין שתי המילים הללו מנוגדות: עצמיות ומקוריות מול מסדר וארגון. אולם, עיון מעמיק בטקסים שלנו יוכיח כי אפשרי הדבר שכן, מהי הדרגה השלשית ואגדת חירם (ודרגות אחרות המוכרות לאחים מן הדרגות הגבוהות) אם לא התשובה לשאלה זו.
כמוכם אחיי אני מנוי על רשימת התפוצה של מסדרנו ומקבל את ההזמנות לעבודת הלשכות. אני אף מעיין בהן לראות במה עוסקים אחי מסדרנו ומהי הפעילות המסונית שלהם. איני זוכר ולו לשכה אחת שהזמינה את אחיה או הציבור לציון טקס יום השואה. (ואם היו בודדות שכאלה שעשו כן הריני מתנצל בפניהן - אך זהו המעט המעיד על כלל) חיפשתי למצוא גם אזכור באתר הלשכה הגדולה ולא מצאתי. האם אין לנו מה לומר בנושא זה? או בנושא יום הזיכרון וחג העצמאות הקרב? כאשר כיהנתי כנשיא לשכה ארגנתי יחד עם נשיאי לשכת אביב וראש העין טקס יום זיכרון לשואה ולגבורה. יצרנו לשם כך טקס פתוח לקהל שקיבל את אישור הלשכה הגדולה ובו ציינו לא רק סבל העם היהודי וקורבנו, כי אם גם את סיבלות עמים אחרים והעלנו את זכר הפגיעה בבנייה החופשית ואחיה.[ii] הטקס זכה לתשבחות ורבים נטלו בו חלק חילוני ובונים חופשיים.
אנו כבונים חופשיים מחויבים להשמיע כולנו הן ברמה החברתית הארצית, והן ברמה המוניציפאלית השכונתית כלפי חוץ וכלפי פנים. לא ייתכן כי לא יהיה לנו שחרטנו על דגלנו את האמרה "חופש, שוויון אחווה" (יש האומרים שגם יצרנו אותה) מה לומר כאשר אנו רואים ושומעים על פגיעות בזכויות האדם, על נטילת חופש, על פגיעה באחינו הבונים ובאחינו בני האדם מבית ומחוץ.
אנו מתקרבים לעבר יום העצמאות ויום הזכרון. אני יודע עד כמה טעונים הימים הללו. במיוחד במסגרת זו של מסדרנו שתחת דגלו מסתופפים אחים בני לאומים שונים. אך לא יתכן כי האזכור לימים אלו במסדרנו יהיה רק בפיקניק השנתי המסורתי של הלשכות שנוהגות כך. לא חייבים לציין זאת בשירה וריקודים לשם כך נועדו החגיגות שבחוץ, אני מודע לרגשות ולפצעים שטרם הגלידו הפועמים בלב האחים שאולי היו פעם משני צידי המתרס. אולם, אני זוכר בבירור הענקת טקס נשיא כבוד לאחד מבחירי המסדר בלשכה ששכנה בישוב ערבי. המארגנים בציינם את קורות חייו של מקבל התואר יכלו להימנע, ולא עשו זאת, וטרחו לציין את חלקו של האח במחתרות ובצה"ל. זוהי אותה אצילות נפש ותחושת אחווה שיכולים לחוש בה לוחמים משני הצדדים מתוך רגש כבוד בסיום הקרבות. מתוך רצון להביא לפיוס והשלמה מבלי לכסות על העבר. לכן, לדוגמא הייתי רוצה לראות ערבי דו שיח, ערבי זיכרון, דיונים והרצאות על הנושאים האלה בדיוק. מתוך תחושת אחריות כלפי הסביבה מתוך שאם אנחנו רוצים להיות רלוונטיים איננו יכולים לנהוג בניטרליות. איננו יכולים שלא לנקוט הבעת דעה לקורה מסביבנו בכל המישורים כלפי חוץ וכלפי פנים.
בחלק מן הלשכות בעולם המסוני אסורה נקיטת הבעת הימנעות בהצבעות הלשכה. בדיוק מאותן הסיבות שמניתי מעל. אי הבעת דעה יש בה עוולה כפולה ומכופלת. המביע דעתו בעד או נגד נוקט עמדה. הוא שם עצמו לטוב ולרע במקום שיפוטי. הזמן והמקום ישפטו האם עמדתו הייתה צודקת אם לאו. אנשים מאמינים יאמרו כי בבוא היום יישא את הדין לחיוב או לשלילה. הנמנע מלהביע דעה לא זו בלבד שהוא מסיר מעצמו אחריות, הוא גם מונע מאחיו השותפים לדעתו המוסוות את הגב אותו נשבע להעניק להם "אגן על כבודך בפניך ושלא בפניך." אנו אומרים בדרגה השלישית. הוא מנסה להנות מפרות הצד המנצח מבלי לקחת את הסיכון האחריות והמחיר אותו ידע אחינו חירם לשלם.
