‏הצגת רשומות עם תוויות freemasons. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות freemasons. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 18 במרץ 2025

♊אז איך מסבירים את הדמיון הסגנוני הגותי בקתדרלות ?

🌍דמיון אדריכלי בין אזורים או ארצות שונות התפרש לעתים כהוכחה לחבורות גדולות ומאורגנות של בונים שנדדו  יחד וכפו סגנון אחיד בבניה. בעוד שקווי דמיון בהחלט קיימים, המחקר המודרני מדגיש כי התפתחותם והתפשטותם של סגנונות אדריכליים היו תהליכים מורכבים הרבה יותר. קווי דמיון רבים הם שטחיים, משקפים מגמות רחבות ולא עבודה של קבוצה אחת. ישנם אפילו שינויים המיוחדים לאזוריים מסויימים גם בתוך הסגנון הגותי הכולל.

👷‍♂️עם זאת, כמה קווי דמיון מצביעים על קשרים ישירים ותנועה של אנשים מיומנים. דוגמה בולטת לכך היא האדריכל הצרפתי ויליאם מסנס William of Sens,  שהובא לקנטרברי בסוף המאה ה-12 כדי לבנות מחדש את בית המקהלה בקתדרלה לאחר השריפה. הוא הביא לאנגליה אלמנטים של סגנון גותי צרפתי מוקדם. זוהי דוגמא לתנועה של רב-בנאי יחיד המביא מומחיות ספציפית והשפעה סגנונית.


ויליאם מסנס רב-בנאי צרפתי שעבד גם באנגליה. מוזיאון האמנות וינה. 

⛪מעבר לתנועה של בודדים, רשתות מוסדיות מילאו תפקיד משמעותי. התרחבותם של מסדרים דתיים, כגון הציסטרסיאנים, הקלה על התפשטות רעיונות ופרקטיקות אדריכליות. הציסטרסיאנים, במיוחד, היו ידועים בסגנון אדריכלי עקבי יחסית במנזריהם הרבים. הגעתם של המסדרים המנדיקנטים (הדומיניקנים והפרנציסקאנים) לאנגליה, עם קשריהם הבינלאומיים, תרמה ככל הנראה גם היא לחילופי ידע אדריכלי, אם כי השפעתם הישירה על העיצוב פחות ברורה מהשפעתם על פטרונות ותוכניות הבנייה.

↔️ חשוב גם לזכור שכיוון ההשפעה לא היה חד-כיווני. בונים חופשיים אנגלים נסעו גם הם ליבשת, כפי שמעידים רישומים של בונים אנגליים שעבדו בבריטני במאה ה-14 ובונים חופשיים מבריסטול שסייעו בבנייה מחדש של קתדרלת כרייסט צ'רץ' בדבלין במאה ה-12. יתר על כן, אצילים, אנשי דת וסוחרים אנגלים נסעו רבות ליבשת, כולל לרומא ולארץ הקודש. נוסעים אלה נחשפו לסגנונות אדריכליים שונים ויכלו להעלות רעיונות שהשפיעו על מפעלי בנייה באנגליה.

בית המקהלה של הקתדרלה של סנס שם למד ויליאם מסנס.

∑ לסיכום, בעוד שהדימוי הרומנטי של חבורות גדולות ומאורגנות של "בונים נודדים" הכופים סגנון אחיד אינו נתמך בראיות, תנועתם של  רבי בונים בודדים, השפעתם של מסדרים דתיים וחילופי רעיונות רחבים יותר באמצעות נסיעות ופטרונות תרמו לדמיון אדריכלי בין אזורים שונים. התפתחות אדריכלות ימי הביניים הייתה תהליך דינמי ורב פנים, שעוצב על ידי יחסי גומלין מורכבים של מסורות מקומיות, מומחיות אישית וקשרים בינלאומיים. היא לא הייתה  תוצאה של כוח מונוליטי יחיד.

 בית המקהלה בקתדרלה של לקנטרברי שבנה ויליאם מסנס.


יום שני, 14 בספטמבר 2009

הסמל האבוד הסרט החדש של דן בראון

אז הנה שוב יוצא סרט חדש שבמרכזו הבונים החופשיים.
"הסמל האבוד של דן בראון"
הכינו את התשובות הכינו את התרוצים.
מעניין אם אנחנו הטובים או הרעים בסרט הזה...
שנה טובה

יום שישי, 26 בספטמבר 2008

חונכה מסילת הברזל מיפו

היום 26 בספטמבר 1892 נחנכה מסילת הברזל לירושלים. העיתונים יצאו בכותרות ענק "החבצלת" עיתונם של ישראל ב"ק ופורמקין הודיע: "חונכה מסילת הברזל מיפו...ותשמח ירושלם וכל תושביה שמחו וששו...וגם אחרי החלו הבונים לבנותה וקול שריקת המכונה כבר נשמע ביפו וראמלה, נמצאו עוד מאות ואלפים אשר לא האמינו כי תכלה חברת הבונים את המלאכה אשר החלה". "האור" מוסף "הצבי" לענייניי עברית של בן יהודה חגג "מסילת הברזל, זה סמל ההשכלה, מהירות, החיים – המסילה מיפו לירושלים נפתחה יום החמישי לחודש תשרי...ביום השני מהבוקר נקהל קהל גדול לפני התחנה, ובעשר שעות בא הקיטור מיפו" הרכבת כבר כאן ובן יהודה עוד לא נתן לה את שמה העברי! לכן, במקום קרונות יאלץ הקהל לנסוע "בעגלות המחלקה השנית" ולא בקרונות. המחיר לדעת בן יהודה מופקע מג'דיה ורבע לכל כיוון. בכל אשמים חברת הכמרים הצרפתים שקנו את רוב המניות. כן כן כבר אז הייתה הפרטה. לפחות ראש התחנה (השף די גאר) אדון פיקאר "מנהג עם בני אדם בידידות וסבר פנים יפות". ממליץ לכם לקרוא את תיאורו של הכתב לענייני תחבורה על הנסיעה הראשונה: איך הפנו לו אחיו היהודים המהנדסים הצרפתים היהודים עורף, איך כמעט נפרד עורפם של הבדויים מעל ראשם עת החליטו לנוח על המסילה ועוד ועוד חוויות שעבר הכתב המכנה עצמו "המאור הקטן"(!?). כאמור יוסף נבון (איפנדעי בשבילכם) היה זה שנסע לקונסטנטינופול השיג את הרישיון וחבר לחברת בנייה צרפתית שמהנדסיה ניצחו על העבודה את העבודה עצמה עשו פועלים ממצרים וחלקם מתו בקדחת. הקטרים והקרונות מכירת חיסול יד שנייה של חברה אמריקנית. הרבה כסף איפנדעי נבון לא הרוויח מכל הסיפור אבל, תואר ביי קיבל גם קיבל. ושמו הונצח בספר דברי הימים. אם כך, כיצד כל זה קשור אל הבנייה החופשית? אז כך, אותם צרפתים מהנדסים, בונים חופשיים היו. הם הקימו את לשכת "Le Port de Temple de Salomon" להנאתם ותועלתם באוגוסט 1891, (דעות אחרות סוברות כי הלשכה הייתה קיימת והם רק הצטרפו אליה)[1] הלשכה עבדה בנוסח מצרים שמרכזו היה בפריז, בלשכה היו חברים יהודים, מוסלמים ונוצרים מחשוּבֵי היישוב ביפו. הלשכה ישבה בבית האח ליטבינסקי ביפו ברחוב הובארד (יפת של היום) גוסטב מילו מהנדס הרכבת הצרפתי היה נשיאה ואחריו אלכסנדר פיאני ערבי נוצרי מיפו. הלשכה נסגרה מסיבות לא ברורות , כנראה בשל ירידת קרנו של מסדר נוסח מצרים. האח מוריס (משה) שיינברג שהרגיש כי מצב העניינים במסדר מצרים בכי רע פנה בעוד מועד למזרח הגדול של צרפת (Le Grand Orient de France) בבקשה להקים לשכה חדשה והם אישרו את הקמתה תחת שם חדש L'aurore (ובעברית ברקאי) במזרח יפו ומספרה 3077 ב-2 באפריל 1906, פירוש השם "ברקאי" הוא אור קטן או האיר השחר[2] והמונח מוזכר בסדרי העבודה של בית המקדש. במלחמת העולם הראשונה נאלצו חלק מן האחים לעזוב וגם נשיא הלשכה קיסר עראקטינג'י. הוא שב ארצה בראשית 1919, ומצא את ביתו שם שכנה הלשכה בהריסות. עראקטינג'י שיקם וסידר את היכל הלשכה מחדש בביתו ביפו, והלשכה פעלה עד פרוץ מאורעות יפו בשנת 1921, ושוב היה הכרח בסגירת הלשכה. בשלְהֵי שנת 1924, החלה הלשכה לפעול מחדש ומספר חבריה גדל. כנשיאה השלישי של הלשכה, נבחר האח ד"ר יוליוס פרויליך ולימים – הד"ר יונה רון. הוא ששם דגש על סדירוּת וקביעוּת בעבודותיה של הלשכה, השתתפות פעילה של האחים, ריבוי וקליטת אחים בעלי תרבות גבוהה, תוך הקפדה על איכותם הרוחנית והמוּסרית של המועמדים. כמו כן קבע רון את השפה העברית כשפת העבודה בלשכה. אחר כך מהומות 1929 ומאורעות 1936 ששיבשו את העבודה הסדירה. האח יעקב מיכלין, נשיאה החמישי של הלשכה, אירח בתל אביב את הנשיא הגדול של מסדר המזרח הגדול של צרפת, האח ארתור גרוסייה, מראשי הברית המסונית העולמית ונשיא הפרלמנט בצרפת. בשנת 1938 נשלח האח מיכלין כציר מטעם הלשכה אל הכנס של המזרח הגדול בצרפת, בו הודגשה מחאתו של הנשיא הגדול ארתור גרוסייה נגד חילול כבוד האנושות על ידי גרמניה הנאצית ונגד עינוי היהודים על לא עוול בכפם בשם טוֹהַר הגזע.[3] ב- 20 בינואר 1942 קבלה לשכת ברקאי את חסות הלשכה הלאומית הגדולה בארץ-ישראל וקבלה את המספר 17. בתאריך 20 באוקטובר 1953 התאחדו כל הלשכות בארץ תחת הלשכה הגדולה למדינת ישראל. לשכת ברקאי ממשיכה להתקיים עד היום ושומרת על הנוסח הצרפתי הייחודי לה מלבד שינויים קלים. וכעת קצת הרהורים שלי לקראת שנת ה-105 של לשכתנו הקרבה והולכת. אני בטוח כי לאחי לשכת ברקאי ואחרים במסדר יש מידע על מקומות ואתרים ביפו והקשורים בלשכה. כמו זה למשל: תחנת מנשיה או למשל שענו של שיינברג ועוד ועוד. הבה נארגן את הרשימה וניצור את "מסלול ברקאי" לטיול ביפו וסביבותיה. נוכל לפרסמו באתר ולהציעו כפעילות ללשכות הכוללת ביקור היסטרי ביפו הרצאה וסיום בשולחן לבן חגיגי. יהא זה זיכרון נאה לאותם אחים שעברו למזרח הנצח. ועוד הרהור אחד קטן: איך זה שאחרי 116 שנה מאז החלה מכונת הברזל לנסוע לירושלים עדיין לא השתנה המצב וכמו שבן יהודה כותב בעיתונו: "סוף סוף הננו הולכים מירושלים יפו בשלוש שעות" ?! ----------------------------------------
מקורות
[1] ספר היובל בהוצאת הלכה הגדולה למדינת ישראל עורך אפרים פוקס 2003 השווה עמודים 130, 132, 143, 145, 149 [2] ביאור:בבלי יומא דף כח [3] וויקיפדיה הערך לשכת ברקאי. אתר לשכת ברקאי www.barkai17.org