המאה של אשמול: 🔥עולם של כאוס וגילויים 🌍

 

כדי להבין מדוע אדם כמו אליאס אשמול (Elias Ashmole) מהפוסט הקודם חיפש משמעות באחווה סודית בשנת 1646, איננו יכולים להסתפק רק בקריאת יומנו. עלינו להבין את העולם שבו הוא חי – המאה ה-17 באנגליה, תקופה של ניגודים קיצוניים, של אלימות וגאונות, של אמונות תפלות ומדע פורץ דרך.

זו הייתה תקופה אינטלקטואלית מזהירה. שייקספיר (Shakespeare) ופרנסיס בייקון (Francis Bacon) מתו רק כשלושה עשורים קודם לכן. הפילוסופיה, האמנות והאדריכלות בזכות איניגו ג'ונס (Inigo Jones) פרחו.

אך בו בזמן, זה היה עולם מסוכן ואפל.

כאוס פוליטי ודתי

אשמול התקבל לאחווה ב-1646, בעיצומם של "ימי המרד הגדול" (The Great Rebellion) – מלחמת האזרחים האנגלית העקובה מדם. המלך צ'ארלס הראשון (Charles I) הובס והיה בדרכו למשפט ולהוצאה להורג (שהושלמה ב-1649). אנגליה הייתה קרועה בין תומכי המלך ה"קאבליירים" - (Cavaliers) לבין תומכי הפרלמנט ה-"ראונדהדס" -(Roundheads).

היציבות הדתית והחברתית התערערה לחלוטין.

מדע מול אמונות תפלות

הניגוד המדהים ביותר של התקופה היה הפער בין קדמה לאמונות קדומות.

• רק 35 שנים קודם לכן (1611), אדם הועלה על המוקד בסמית'פילד (Smithfield) באשמת כפירה.
• באותה שנה בדיוק (1611) יצאה לאור גירסת המלך ג'יימס (King James Version) המפוארת של התנ"ך.
• במקביל, ציד המכשפות היה בשיאו. משפטים והוצאות להורג אכזריות של נשים באשמת "מכירת נשמתן לשטן" היו מחזה נפוץ, ויימשכו באנגליה עוד 70 שנה!

זהו העולם שאליו נולדה הבנייה החופשית הספקולטיבית: עולם שבו אדם יכול היה בבוקר לדון בפילוסופיה רציונלית, ובערב לחשוש ממכשפות. עולם שבו מלחמות דת ואזרחים קרעו את החברה לגזרים.

בתוך הכאוס הזה, אין זה פלא שאנשים משכילים כמו אשמול חיפשו מקום מפלט – אחווה שקטה, יציבה וא-פוליטית, המבוססת על עקרונות אוניברסליים של מוסר, סדר וקידמה.

בית המלכה אדריכל איניגו ג'ונס

👇

קרומול בוחן את גופת צ'ארלס הראשון

👇

פרנסיס בייקון

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #אליאסאשמול #מאה17 #מלחמתהאזרחיםהאנגלית #רנסאנס #נאורות

התקופה המעצבת: שאלות גדולות ותשובות חסרות 🤔

אחים ואחיות,

ההיסטוריה המודרנית של הבנייה החופשית הספקולטיבית מתחילה רשמית בשנת 1646, עם קבלתו של אליאס אשמול (Elias Ashmole) ללשכה בוורינגטון (Warrington). אך אירוע מתועד זה פותח בפנינו את אחת התקופות המתסכלות והמסתוריות ביותר בתולדותינו – תקופה של כ-70 שנה עד להקמת הלשכה הגדולה הראשונה, תקופה שממנה שרדו מעט מאוד רשומות.

הפרדוקס הגדול

חשבו על זה: בשנת 1665, אנו יודעים על בנאי ספקולטיבי אחד בלבד (אשמול). כחמישים שנה לאחר מכן, ארבע לשכות בלונדון (London) חשו בטוחות מספיק כדי להקים לשכה גדולה, מה שמרמז על קיומן של לשכות רבות נוספות. מה קרה בשנים שבאמצע? כיצד התפתחו הטקסים, הסמלים והתכנים הפילוסופיים שלנו? המידע שבידינו חלקי בצורה קיצונית.

היעדר המידע לגבי מה שהתרחש בין 1682 ל-1725 מתסכל עד מאוד, במיוחד בכל הנוגע להתפתחות הטקסים והסמליות המסונית.

שאלות היסוד שנותרו פתוחות

היעדר התיעוד מותיר אותנו עם שאלות מהותיות שכל בונה חופשי מתחבט בהן:

• ירושה או יצירה? האם מלומדים כמו אשמול קיבלו לידיהם מערכת טקסית עשירה מהאחווה הפנימית של הבנאים האופרטיבים, והעבירו אותה הלאה כפי שהיא? או שמא הם מצאו טקסים בסיסיים בלבד, ו"מילאו" אותם בתוכן פילוסופי ואזוטרי משלהם, בהשראת המיסטריות העתיקות ורוח הרנסאנס?
• מקור התוכן האזוטרי: מאין הגיע הלב הפילוסופי של הבנייה החופשית? האם הוא צמח באופן אורגני מתוך גילדות הבנאים, או שהוא "הושתל" על ידי אותם ג'נטלמנים משכילים שהצטרפו במאה ה-17?
• מה אבד בדרך? מה היה טיבם של הטקסים לפני עורכי "ספר החוקות" בשנות ה-20 של המאה ה-18? כמה חומר הם ערכו, ומה הם השמיטו? האם חלקים שהושמטו המשיכו להתקיים בלשכות כפריות וגרמו מאוחר יותר למחלוקות הגדולות בין ה"קדמונים" (Antients) ל"מודרנים" (Moderns)?

אלו שאלות שכנראה לעולם לא נקבל עליהן תשובה מלאה. אך עצם קיומן מזכיר לנו שהבנייה החופשית, כמו כל מוסד אנושי, היא "יצור של צמיחה". היא לא הומצאה בן-לילה, אלא התפתחה והתעצבה לאורך שנים, תוך שהיא סופגת רעיונות מרוח התקופה – רוח הרנסאנס, שהציתה מחדש את הסקרנות האינטלקטואלית והעניין בהיסטוריה ובמסתורין.

#היסטוריהמסונית #מאה17 #רנסאנס #בנייהחופשית #שאלותפתוחות #אשמולאלותפתוחות #אשמול

סעודת תשרי אצל הבונים החופשיים

 אחים ואחיות , שלום רב!

אתנחתא קצרה בפוסטים ההיסטריים על הבנייה החופשים ונחזור עוד יותר אחורה בזמן...

בפרוש ראש השנה החלנו בחגי תשרי המוכרים והאהובים, וביניהם חג הסוכות, הידעתם כי יש מסורת מיוחדת בקרב אחינו בארצות הברית, המשתייכים לנוסח הסקוטי (המועצה הדרומית). שם, חג הסוכות מקבל צביון מסוני עמוק ונחגג כ-"סעודת תשרי" The Feast of Tishri.

אז מה הקשר בין סוכה, מקדש שלמה, והבנייה החופשית?

הכל מתחיל בחנוכת בית המקדש הראשון. המלך שלמה, גדול הבונים, בחר באופן סמלי לחנוך את המקדש המפואר דווקא בחג הסוכות. "וַיִּקָּהֲלוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כׇּל־אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" הבחירה הזו, לחבר בין מבנה הקבע המושלם לבין חג המסמל ארעיות ונדודים, היא הבסיס לאלגוריה המסונית העשירה שהתפתחה סביב החג.

הנוסח הסקוטי רואה בסעודת תשרי חג המגלם שלושה עקרונות יסוד של דרכנו:

1. 🛖 מהארעי אל הקבע: הסוכה מסמלת את חיינו הארעיים, את החיפוש והנדודים הרוחניים שלנו בעולם החומרי. הקמת המקדש, לעומת זאת, היא סמל לבניית אותו מקדש פנימי ורוחני בנפשו של כל אחד מאיתנו – מקדש של מידות טובות, מוסר ואמת. סעודת תשרי חוגגת את המסע הזה מהזמני לנצחי.
   
   
2. 🕊️ עבודת שלום ואחווה: התנ"ך מדגיש שדוד, "איש המלחמות", לא בנה את הבית – "לֹא-תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה, וְדָמִים שָׁפָכְתָּ". המלאכה הופקדה בידי בנו שלמה, ששמו נגזר מהמילה "שלום". עבורנו, זוהי תזכורת מהדהדת שעבודתנו היא עבודת שלום. מקדש אמיתי, פנימי או חיצוני, אינו נבנה בכוח הזרוע, אלא בהרמוניה, בשיתוף פעולה ובאחווה כנה בין אחים.
   
   
3. 🌍 אוניברסליות חוצת גבולות: הקמת המקדש הייתה פרויקט בינלאומי. חירם מלך צור והאומן הדגול חירם אבי היו שותפים מרכזיים. עובדה זו היא אבן יסוד בתפיסתנו האוניברסלית – האחווה שלנו אינה מוגבלת ללאום, דת או תרבות. אנו חוגגים את היכולת להתאחד למען מטרה נעלה וליצור יחד משהו גדול מאיתנו.

סעודת תשרי היא, אם כן, זמן להתכנסות, לחשבון נפש ולהתחייבות מחודשת לעקרונות המנחים אותנו. זוהי הזדמנות לחגוג את מסענו המשותף.

חג שמח!

וברכת אחווה לכולם.

השריד האחרון: האם הבנייה החופשית שרדה את הרפורמציה? 📜

 

אחים ואחיות,

בפוסט הקודם, העלינו את התיאוריה על קיומה של "אחווה פנימית" אזוטרית בתוך גילדות הבנאים. תיאוריה זו מסייעת לגשר על הפער בין הבנייה האופרטיבית לספקולטיבית, אך היא מעלה שאלה גדולה עוד יותר: אם אחוות כאלו התקיימו, לאן נעלמו כולן?

הבעיה ההיסטורית: שתיקה של מאה שנה

העדות המובהקת הראשונה לקיומה של לשכה ספקולטיבית היא משנת 1646 (החניכה של אליאס אשמול). אך מה היה לפני כן? מדוע אין כמעט תיעוד לקיומן של לשכות כאלו, למשל, בשנת 1600? האם הן צצו יש מאין?

העולם שלפני הרפורמציה

כדי לענות על כך, עלינו לחזור אחורה בזמן. בימי הביניים, גילדות בעלי המלאכה לא היו רק איגודים מקצועיים. לרבות מהן היה "גרעין רוחני" – אחווה דתית פנימית, שלעיתים קרובות קיימה טקסים, חגים ואף תכנים אזוטריים משלה. אחוות אלו היו חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי והדתי של התקופה.

המפץ הגדול: הרפורמציה של הנרי השמיני

כל זה השתנה במאה ה-16. המלך הנרי השמיני, במהלך ניתוקה של אנגליה מהכנסייה הקתולית, ראה באחוות הדתיות הללו איום פוטנציאלי על שלטונו ועל המדיניות הדתית החדשה שלו.

• 1534: הפרלמנט מכריז על הנרי כראש הכנסייה האנגליקנית.

• 1547: נחקק חוק המחרים את רכושן של כל האחוות הדתיות ומדכא את פעילותן.

פקודה זו הייתה מכת מוות עבור רוב האחוות הללו. הן איבדו את מקורות המימון, את המעמד הציבורי, והוכרזו כלא חוקיות. רובן פשוט נעלמו.

התיאוריה: הישרדות במחתרת

אך מה אם לא כולן נעלמו? התיאוריה המרתקת גורסת שחלק קטן מאותן אחוות פנימיות ירדו למחתרת. הן המשיכו להתקיים בחשאי, "בתאים סודיים", תוך שמירה על המסורות והטקסים שלהן, הרחק מעינו הפקוחה של הכתר.

הפער בין חוק הדיכוי (1547) לבין העדות הראשונה על אשמול (1646) הוא כ-99 שנים – פרק זמן של שלושה עד ארבעה דורות. האם זה בלתי סביר להניח שלפחות אחווה אחת כזו – האחווה הפנימית של הבונים החופשיים – הצליחה לשרוד את התקופה הזו במחתרת, ולצוץ מחדש כאשר האיום הדתי פחת?

אם תיאוריה זו נכונה, הרי שהבנייה החופשית אינה המצאה של המאה ה-17, אלא השריד האותנטי האחרון של עולם שלם של אחוות סתרים מימי הביניים.

🧾המסע מתחיל: הופעתה של הבנייה החופשית הספקולטיבית 📜

אחים ואחיות,

אנו פותחים היום סדרת פוסטים חדשה ומרתקת, שתעסוק בתקופה המכוננת והמסתורית ביותר בתולדותינו: המעבר מהבנייה האופרטיבית (המעשית) של ימי הביניים אל הבנייה החופשית הספקולטיבית (ההגותית) כפי שאנו מכירים אותה. זהו מסע שמתחיל במאה ה-17 ומסתיים עם הקמת הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה ב-1813.

זוהי תקופה מרתקת, אך גם מבלבלת, והתיעוד ההיסטורי שלה חלקי. כדי להבין אותה, עלינו ראשית להגדיר הבחנה חשובה.

לא כל ג'נטלמן הוא בנאי ספקולטיבי בהיסטוריה, אנו פוגשים שני סוגים של חברים שלא היו בנאים במקצועם:

1. בנאי לא-אופרטיבי (Non-operative mason): ג'נטלמן שהצטרף לגילדת בנאים מסיבות חברתיות או אחרות, אך לא עסק במלאכה עצמה.
2. בנאי ספקולטיבי (Speculative mason): אדם שהתקבל לתוך אחווה אזוטרית וסמלית, ועבר טקס חניכה.

ההבדל הוא עצום. בעוד שהראשון היה פשוט חבר חיצוני בגילדה, השני הוא אבי-הטיפוס של הבונים החופשיים המודרניים.

ההתחלה: אליאס אשמול, 1646

הבנאי הספקולטיבי הראשון המוכר לנו בוודאות מהתיעוד ההיסטורי הוא המלומד האנגלי אליאס אשמול  (Elias Ashmole). ביומנו, הוא מתעד כי ב-16 באוקטובר 1646, הוא...

"נעשה בונה חופשי"
“Was made a Free Mason”

 בלשכה שהתכנסה בוורינגטון Warrington , אנגליה. איננו יודעים דבר על ההיסטוריה של אותה לשכה, אך אירוע זה מסמן את נקודת הציון הראשונה במסענו.

בפוסטים הבאים, נצלול לעומק העדויות המעטות ששרדו מתקופה זו וננסה לחבר יחד את חלקי הפאזל המרכיבים את סיפור הולדתה של אחוותנו. ועוד נרחיב על אותו ברנש אליאס אשמול וחבריו.

מה לדעתכם גרם למלומדים ואנשי אצולה כמו אשמול להצטרף לאחווה של בעלי מלאכה?

 

הלשכה בהיכל הבנאים: סופה של "הקבלה" ושחר עידן חדש

 

אחים ואחיות,

בפוסטים הקודמים הצגנו את הראיות לקיומה של "הקבלה"  -  The Acception  - אחווה ספקולטיבית סודית שפעלה בלב לשכת הבנאים האופרטיבית של לונדון. בפוסט האחרון בסדרה נשאל: האם אחווה זו התנהלה כלשכה של ממש, וחשוב מכך – מה עלה בגורלה?

לשכה לפי צורך

האם התקיימו פגישות קבועות של ה"מקובלים"? ספרי הרישומים של לשכת הבנאים אינם מתעדים פגישות כאלה. ההנחה הסבירה ביותר היא שהלשכה הפנימית הזו התכנסה "כאשר ואיך שנדרש", ככל הנראה כדי לקבל חברים חדשים.

ספר החוקה של ה"מקובלים"

עדות מרתקת לקיומה של מסורת כתובה ונפרדת מגיעה מרישומי הלשכה עצמה, המתארים שני "ספרי חוקה" שהיו ברשותה. בעוד שאחד היה ספר התקנות של הגילדה, השני תואר כספר המכיל את ההיסטוריה והמסורת של האמנות The Craft  – ככל הנראה, עותק של "החובות הקדומים". כך הוא תואר:

English Quote (c. 1670s): "A Book wrote on parchment and bound or stitcht in parchment containing an account of the Antiquity Rise and Progress of the Art and Mistery of Masonry."

תרגום לעברית: "ספר כתוב על קלף וכרוך או תפור בקלף, המכיל דין וחשבון על קדמוניותה, עלייתה והתקדמותה של אמנות ומסתרי הבנייה".

קיומו של ספר כזה מעיד על כך של"קבלה" הייתה תשתית רעיונית ומסורת משלה, בדומה ללשכות הספקולטיביות המוקדמות.

ההיעלמות – ותיאוריה נועזת אחת

התיעוד האחרון על פעילות ה"קבלה" מופיע בשנת 1682. לאחר מכן, היא נעלמת מהרשומות. מה קרה לה?
ייתכן שהתפרקה, או שמא "אימצה זהות אחרת"? כאן מעלה החוקר קונדר השערה נועזת: ייתכן שהלשכה שהתקיימה בהיכל הבנאים היא המקור של "לשכת העתיקות" -  - Lodge of Antiquityהידועה גם כלשכה מס' 2, או בשם אחר  Goose and Gridiron Lodge  שהייתה אחת מארבע הלשכות "עתיקות היומין" שייסדו את הלשכה הגדולה הראשונה של אנגליה בשנת 1717. זוהי תיאוריה מרתקת, אך חשוב לציין שהיא נותרה בגדר השערה וללא הוכחות של ממש.

בזאת סיימנו את מסענו בעקבות ה"קבלה". ראינו כיצד אחווה פנימית זו היוותה זרם מרכזי שהזין את הנהר הגדול של הבנייה החופשית. הקשר הסופי והמוחשי הוא העובדה שעשרות בנאים שהיו חברים בלשכת הבנאים האופרטיבית, היו גם חברים פעילים בלשכות ספקולטיביות עם הקמת הלשכה הגדולה.

מה סיפור המעבר הזה, מגילדה מקצועית לאחווה פילוסופית, מלמד אותנו על יכולתה של הבנייה החופשית להסתגל ולהתפתח לאורך ההיסטוריה?

 

הוכחות לקיומה של תופעת-הקבלה 🧾

אחים ואחיות,

בפוסט הקודם הצגנו את תיאוריית קיומה של "הקבלה" (The Acception) – אחווה סודית של בונים ספקולטיביים בלב גילדת הבנאים. היום, ניגש לראיות עצמן – ה"אקדח המעשן" שנמצא בארכיונים בני כ-400 שנה.

העדות הראשונה: "עשיית בנאים"

אחת העדויות המוקדמות והברורות ביותר לקיומה של חברות סמלית לצד החברות המעשית מגיעה מספרי החשבונות של הלשכה המעשית משנת 1621. הרישום מתעד תשלום שהתקבל בעת "עשיית בנאים" making masons  ממספר חברים שכבר היו חברים רשמיים בגילדה ואף בהנהלתה. מכאן נובע שה"עשייה" הזו לא הייתה קבלה רגילה לגילדה, אלא טקס או אירוע פנימי אחר – ככל הנראה, טקס הקבלה לאחווה הספקולטיבית:

Original English (1621):
"Att the making masons viz. John Hince, John Brown... reced of them as apereth by the Quartge book..."

תרגום לעברית:
"בעבור עשיית בנאים ,עבור: ג'ון הינס, ג'ון בראון... התקבל מהם כפי שמופיע בספר הרבעוני..."
מקור:  ספר הרבעונים Quartge book של לשכת הבנאים של לונדון, 1621.

ההוכחה המכרעת: תשלום נפרד עבור "הקבלה"

הראיה הניצחת ביותר מגיעה כמה עשורים לאחר מכן. ברישומי הלשכה משנת 1648, אנו מוצאים הבחנה ברורה בין תשלומים רגילים לגילדה לבין תשלום עבור ה"קבלה". בעוד שחברים שילמו קנסות גבוהים כדי להצטרף להנהלת הגילדה  (the livery), חבר בשם אנדרו מרווין, שכבר היה חבר הנהלה ומפקח (Warden) , שילם סכום נפרד של לירה אחת עבור דבר ספציפי מאוד:

Original English (1648):
"Mr Andrew Mervin (a Warden at the time...) paid one pound for 'Coming on The Accepcon.'"

תרגום לעברית:
"מר אנדרו מרווין (שהיה מפקח באותה עת...) שילם לירה אחת עבור "הצטרפותו לקבלה"
מקור: רישומי החשבונות של לשכת הבנאים של לונדון, 1648.

 רישום זה מוכיח כמעט בוודאות שה-"קבלה" הייתה גוף נפרד בתוך הלשכה, עם תהליך קבלה ודמי חברות משלו.

בפוסט הבא, נדון בשאלה האם ה"קבלה" התנהלה כלשכה של ממש, ומה עלה בגורלה עם הקמת הלשכה הגדולה.

מה אומרת לנו העובדה שהראיות החותכות ביותר לקיומה של אחווה סודית מגיעות דווקא מתוך רישומים פיננסיים יבשים?

התאגיד שהוא הבנייה החופשית

היום נהיתי יותר חרד לגורל המדינה. כאשר אנשים כמו מידן בר יו"ר איגוד הטיסים נופלים לכתיבה קונספירטיבית, בדיוק כמו האנשים שמידם הם כביכול מנסים להציל את המדינה, אנא אנו באים? הנה כמה פנינים שמייחס הכותב לבונים החופשיים במאמר מיום 23/8/2025  במעריב ONLINE

הכותב מעלה באוב אירוע מקרב גטיסברג, שהתרחש ב-3 ביולי 1863, המדגים את קשרי האחווה העמוקים בין חברי מסדר "הבונים החופשיים", אפילו בעיצומם של קרבות עקובים מדם. גנרל לואיס ארמיסטד מצבא הקונפדרציה הוביל את אנשיו בהסתערות נועזת על קווי צבא האיחוד, שם הגן על העמדה חברו הוותיק ו-"אח" למסדר, גנרל וינפילד סקוט הנקוק. לאחר שהצליח לפרוץ את קו ההגנה, ארמיסטד נפצע אנושות. בעודו גוסס בשדה הקרב, הוא ביצע, על פי הסיפור, את אות  המצוקה של הבונים החופשיים. קפטן הנרי בינגהאם, קצין בצבא האיחוד ובעצמו בונה חופשי, ניגש אליו והעניק לו סיוע. ארמיסטד הפקיד בידיו את חפציו האישיים וביקש שיעבירם לחברו הנקוק, ובכך הפך רגע זה לסמל של נאמנות ואחווה החורגת מגבולות המלחמה. לזכר סיפור יוצא דופן זה, הוקמה בשנת 1993 בשדה הקרב בגטיסברג אנדרטה בשם Friend to Friend Masonic Memorial,  המנציחה את המפגש בין בינגהאם לארמיסטד ומסמלת את האחווה ששרדה גם תחת אש. – מי שמתעמק בסיפור מבין שהאגדה יותר יצירתית מהמציאות אבל אצל מידן "הגנרל מהצד השני הורה להצילו ולחלצו לאחור" - לא קרה.לאחר מכן מידן מציין שהבונים החופשיים היא "תנועה עתיקה שהפכה לכת ממש עד עצם היום הזה" הבנייה החופשית אינה כת – אין לה סממנים של כת אין בה גורו או מנהיג שנבחר לכל החיים כפי שנוטים לחשוב חובבי הקונספירציה כפי שמתברר משני צידי הפוליטיקה.

עוד פנינה: "שממנה (מהבונים החופשיים) צמחו נשיאים ומנהלים בכירים." – מזל שקיימת הבנייה החופשית אחרת לא היו בנמצא מנהלים בכירים ונשיאים ועוד תהיה יש לי, אם התנועה הצמיחה מתוכה כל הרבה נשיאים ומנהלים בכירים מוצלחים איך קרה שבימנו כמעט כל המסדרים בעולם חווים תהליך מהיר של צמצום כמות החברים בשנים האחרונות .

ציטוט: "אבל חבריה נאמנים קודם כל זה לזה סביב רעיון" אחד העיקרים שחוזרים ומדגישים בפני אחים ואחיות שמצרפים למסדר ביום חניכתם הוא - שחברותם במסדר לא יכולה לעמוד בניגוד לחוקי המדינה והמוסר. אולי הכותב מביא מנהמת ליבו? כמה סיפורי כזב הופצו לאחרונה על נאמנות הטייסים קודם כל לעצמם.

אייזיק ניוטון שאותו מזכיר המחבר לא היה בונה חופשי. היו נשיאים אמנים ומדענים בין הבונים החופשיים אבל לא כל חברי המסדר היו נשיאים אמנים ומדענים.

"הבונים החופשיים של היום הפכו להורסים ממושמעים, החופש נעלם, והבנייה כל כך סובייקטיבית עד כדי השמדה מוחלטת."  אין לי מושג מאיפה ההזיה הזו ואיך להתייחס אליה. את מי ומה הרסו הבונים כמאמר הגששים "...שמות, שמות, מה אני, משרד הפנים?"

הכותב מקווה כי החברה תהפוך להיות לתאגיד כמו הבונים החופשים "חברי התאגיד יקבלו על עצמם את אמת התאגיד" הבנייה החופשית היא מסדר, כמו שאדם יכול היכנס אליה בכל שלב בחייו כך הוא גם יכול לצאת ממנה. הבנייה החופשית אינה דוגמתית להפך היא מעודדת את חבירה לא לקיים ציות עיוור לשאול ולהטיל ספק בכל אמת מוחלטת.

האמת שהכותב בעצמו "לא סגור" על המפלצת שיצר בדמיונו. באמצע המאמר משנה הארגון את אופיו מ-כת ל-"יש לו מועצת מנהלים ולא מנהיג אחד מפורסם". למעשה המבנה של מסדרי הבנייה החופשית בעולם הוא נסיון ליצור גוף מאוזן שיש לו מנהיג נבחר לזמן קצוב "הנשיא הגדול"  ולצידו ולפעמים כנגדו מועצת מנהלים בדמות לשכה גדולה או מועצה. כולם נבחרים ופועלים במסגרת חוקה סדורה ותקנות.

עוד תכונה שהכותב מייחס לבונים החופשים: "התאגיד יכול לנקום, במובן הפוליטי של המילה, בכל מהלך שאינו מיטיב עם הציבור. לא צריך לעצור את המדינה, כדאי לשלוט בכל בלמיה ובמצערות שלה" – כאמור יש בונים חופשיים בעלי תפקידים ועמדות מפתח אבל ישנם גם אוהדים של מועדני כדורגל או חברים באיגוד הטייסים למשל שמכהנים בתפקידים כאלה ואחד אחד לא מאשים אותם שהם משתמשים בתפקידם כדי לקדם את ענייני קבוצת הכדורגל שלהם – אלא אם כן מדובר ביו"ר המועדון ובמיקום קבוצת הכדורגל בליגה.

בנושא אחד אני מסכים עם המחבר: "נעים ואפילו מרגש להשתייך למשהו שעסוק בבנייה, בדברים פשוטים וחשובים" אני גם מסכים עם קריאתו להצטרף לתאגיד כלומר לבנייה החופשית ומי שרוצה עוד מידע ומתעניין או מתעניינת מוזמנים לשאול.  

הכותב הוא בונה חופשי למעלה מ-30 שנה וחבר במסדר המעורב לבנייה חופשית לנשים וגברים "זכות האדם".

המאמר המקורי במעריב.

https://www.maariv.co.il/landedpages/printarticle.aspx?id=1226177

https://flic.kr/p/2go254k

 

תעלומת ה"קבלה": האחווה הסודית שבלב גילדת הבנאים 🕵️‍♂️

 אחיות ואחים,

בפוסטים קודמים גילינו שהבנייה החופשית ירשה רבות מלשכת הבנאים המעשית של לונדון. היום נצלול לאחת התעלומות הגדולות ביותר: מדוע ג'נטלמנים מכובדים, ללא כל קשר למלאכת הבנייה, ביקשו להצטרף לגילדה מקצועית שהייתה כבר בשלבי דעיכה במאה ה-17?

ההסבר: האחווה הפנימית

התשובה, על פי ההיסטוריון אדוארד קונדר, טמונה בקיומה של אחווה פנימית, אזוטרית וסמלית, שפעלה בתוך הגילדה האופרטיבית. אותה אחווה פנימית "הייתה הסיבה האמיתית להצטרפותם של אותם חברים לא-אופרטיביים. הם לא חיפשו יוקרה חברתית בגילדה דועכת, אלא ביקשו להתקבל Acception אל תוך המעגל הפנימי והסודי של הבונים ה"מקובלים" או הספקולטיביים.

רמזים ראשונים מהארכיון

הראיות לקיומה של תופעת ה-"קבלה" מגיעות ישירות מתוך ספרי החשבונות של הלשכה האופרטיבית הלונדונית. אחד הרישומים המוקדמים ביותר, משנת 1631, מתעד תשלום עבור פגישה שעסקה באופן ספציפי בקבלת בנאים:

Original English (1631):

"Paid in goeing abroad and att a meeteing att the Hall about the Masons that were to bee accepted."

תרגום לעברית:

"שולם עבור יציאה החוצה ובגין פגישה בהיכל בנוגע לבנאים שהיו אמורים להתקבל (accepted)."

המקור הוא רישומי החשבונות של לשכת הבנאים של לונדון, 1631. רישום זה מרמז על תהליך רשמי ונפרד של "קבלה", מעבר לחברות רגילה בגילדה.

 המעבר למונח בנאי מ-"בנאי חופשי"

בשנת 1655, לשכת הבנאים שינתה את שמה באופן רשמי והשמיטה את התואר "חופשי" (Free), והפכה מ"חברת הבנאים החופשיים" ל"חברת הבנאים" והמונח "בונה-חופשי" (Freemason)  עבר כ-"נכס יקר ערך" לרשותם של הבונים הספקולטיביים, שהפכו אותו לשמם הבלעדי.

בפוסט הבא, נבחן את הראיות החותכות ביותר לקיומה של ה"קבלה" – רישומים חשבונאיים ברורים שלא מותירים מקום לספק.

מה לדעתכם משך את אותם ג'נטלמנים במאה ה-17 להצטרף לאחווה סודית של בעלי מלאכה? הסקרנות האינטלקטואלית, החיפוש אחר משמעות, או אולי הרצון להיות חלק ממשהו עתיק ומסתורי?