אליאס אשמול: הבנאי הספקולטיבי המתועד הראשון 🧐

אחים ואחיות,

בפוסטים הקודמים הזכרנו שוב ושוב את שמו, וכעת הגיע הזמן להתמקד בו: אליאס אשמול (Elias Ashmole, 1617-1692). אשמול היה דמות מפתח בתקופתו – עתיקן, מלומד, אסטרולוג, חבר ב"חברה המלכותית" ומייסד מוזיאון אשמוליאן באוקספורד (Oxford). אך עבורנו, חשיבותו נובעת משני רישומים קצרים ביומנו האישי, המספקים לנו את העדות הברורה והמוקדמת ביותר לקיומה של הבנייה החופשית הספקולטיבית.

הרישום הראשון: 1646

ב-16 באוקטובר 1646, כתב אשמול ביומנו:

"4:30 אחה"צ. נעשיתי בנאי חופשי (I was made a Free Mason) בוורינגטון (Warrington) בלנקשייר (Lancashire), יחד עם קולונל הנרי מיינוורינג (Henry Mainwaring)..."

אשמול ממשיך ונוקב בשמותיהם של שבעת חברי הלשכה הנוספים שנכחו. רישום זה הוא הפעם הראשונה המוכרת לנו שבה נעשה שימוש במונח "בנאי חופשי" במשמעותו הסמלית והספקולטיבית, ולא במשמעות של בעל מקצוע.

הרישום השני: 36 שנים של שתיקה

באופן מפתיע, אשמול אינו מזכיר את הבנייה החופשית ביומנו במשך 36 השנים הבאות. השתיקה נשברת רק במרץ 1682:

"10 במרץ: בערך 5 אחה"צ. קיבלתי זימון להופיע בלשכה שתתקיים מחר, בבית הבנאים (Masons Hall) בלונדון (London)."
"11 במרץ: בהתאם, הלכתי, ובערך בצהריים התקבלו לאחוות הבונים החופשיים (Fellowship of Free Masons) סר וויליאם ווילסון (Sir William Wilson)... [ואחרים]... אני הייתי העמית הוותיק ביותר ביניהם (שכן חלפו 35 שנים מאז שהתקבלתי)..."

חשיבותו של הרישום השני

הרישום השני חשוב לא פחות מהראשון. מדוע?

• המיקום: הפגישה התקיימה ב-Masons Hall, המטה הרשמי של גילדת הבנאים האופרטיבית של לונדון.
• הנוכחים: אשמול מציין שנכחו בפגישה בכירים בגילדה, כולל נשיא (Master) הגילדה באותה שנה, תומאס ווייז (Thomas Wise).
• ההמשכיות: אשמול מציין שהמועמדים החדשים מימנו "ארוחת ערב אצילית" (a Noble Dinner) לכבוד קבלתם – מנהג אופרטיבי עתיק יומין.

יומניו של אשמול הם הוכחה ניצחת! הם קושרים באופן ברור בין האחווה הספקולטיבית (שאליה "נעשה") לבין גילדת הבנאים האופרטיבית של לונדון (שבביתה הוא ביקר). זוהי העדות החיה והמובהקת ביותר לקיומה של "הקבלה" (The Acception) – אותה אחווה ספקולטיבית שפעלה והתקיימה בלב הגילדה המקצועית.

הרצאת סתרים לחוקרים 🤫

לאלו מכם שסיפורו של אליאס אשמול הצית את סקרנותם ושתשוקתם לידע נוסף בוערת,
אנו שמחים לגלות לכם על קיומה של הרצאת עומק נדירה (באנגלית) בנושא מאת האח הנכבד יאשה ברזינר.

(פרטים נוספים יימסרו למעוניינים...)

#הבוניםהחופשיים #היסטוריהמסונית #אליאסאשמול #מאה17 #ספקולטיבי #לשכתלונדון #Warrington

הלשכה בהיכל הבנאים: סופה של "הקבלה" ושחר עידן חדש

 

אחים ואחיות,

בפוסטים הקודמים הצגנו את הראיות לקיומה של "הקבלה"  -  The Acception  - אחווה ספקולטיבית סודית שפעלה בלב לשכת הבנאים האופרטיבית של לונדון. בפוסט האחרון בסדרה נשאל: האם אחווה זו התנהלה כלשכה של ממש, וחשוב מכך – מה עלה בגורלה?

לשכה לפי צורך

האם התקיימו פגישות קבועות של ה"מקובלים"? ספרי הרישומים של לשכת הבנאים אינם מתעדים פגישות כאלה. ההנחה הסבירה ביותר היא שהלשכה הפנימית הזו התכנסה "כאשר ואיך שנדרש", ככל הנראה כדי לקבל חברים חדשים.

ספר החוקה של ה"מקובלים"

עדות מרתקת לקיומה של מסורת כתובה ונפרדת מגיעה מרישומי הלשכה עצמה, המתארים שני "ספרי חוקה" שהיו ברשותה. בעוד שאחד היה ספר התקנות של הגילדה, השני תואר כספר המכיל את ההיסטוריה והמסורת של האמנות The Craft  – ככל הנראה, עותק של "החובות הקדומים". כך הוא תואר:

English Quote (c. 1670s): "A Book wrote on parchment and bound or stitcht in parchment containing an account of the Antiquity Rise and Progress of the Art and Mistery of Masonry."

תרגום לעברית: "ספר כתוב על קלף וכרוך או תפור בקלף, המכיל דין וחשבון על קדמוניותה, עלייתה והתקדמותה של אמנות ומסתרי הבנייה".

קיומו של ספר כזה מעיד על כך של"קבלה" הייתה תשתית רעיונית ומסורת משלה, בדומה ללשכות הספקולטיביות המוקדמות.

ההיעלמות – ותיאוריה נועזת אחת

התיעוד האחרון על פעילות ה"קבלה" מופיע בשנת 1682. לאחר מכן, היא נעלמת מהרשומות. מה קרה לה?
ייתכן שהתפרקה, או שמא "אימצה זהות אחרת"? כאן מעלה החוקר קונדר השערה נועזת: ייתכן שהלשכה שהתקיימה בהיכל הבנאים היא המקור של "לשכת העתיקות" -  - Lodge of Antiquityהידועה גם כלשכה מס' 2, או בשם אחר  Goose and Gridiron Lodge  שהייתה אחת מארבע הלשכות "עתיקות היומין" שייסדו את הלשכה הגדולה הראשונה של אנגליה בשנת 1717. זוהי תיאוריה מרתקת, אך חשוב לציין שהיא נותרה בגדר השערה וללא הוכחות של ממש.

בזאת סיימנו את מסענו בעקבות ה"קבלה". ראינו כיצד אחווה פנימית זו היוותה זרם מרכזי שהזין את הנהר הגדול של הבנייה החופשית. הקשר הסופי והמוחשי הוא העובדה שעשרות בנאים שהיו חברים בלשכת הבנאים האופרטיבית, היו גם חברים פעילים בלשכות ספקולטיביות עם הקמת הלשכה הגדולה.

מה סיפור המעבר הזה, מגילדה מקצועית לאחווה פילוסופית, מלמד אותנו על יכולתה של הבנייה החופשית להסתגל ולהתפתח לאורך ההיסטוריה?

 

הוכחות לקיומה של תופעת-הקבלה 🧾

אחים ואחיות,

בפוסט הקודם הצגנו את תיאוריית קיומה של "הקבלה" (The Acception) – אחווה סודית של בונים ספקולטיביים בלב גילדת הבנאים. היום, ניגש לראיות עצמן – ה"אקדח המעשן" שנמצא בארכיונים בני כ-400 שנה.

העדות הראשונה: "עשיית בנאים"

אחת העדויות המוקדמות והברורות ביותר לקיומה של חברות סמלית לצד החברות המעשית מגיעה מספרי החשבונות של הלשכה המעשית משנת 1621. הרישום מתעד תשלום שהתקבל בעת "עשיית בנאים" making masons  ממספר חברים שכבר היו חברים רשמיים בגילדה ואף בהנהלתה. מכאן נובע שה"עשייה" הזו לא הייתה קבלה רגילה לגילדה, אלא טקס או אירוע פנימי אחר – ככל הנראה, טקס הקבלה לאחווה הספקולטיבית:

Original English (1621):
"Att the making masons viz. John Hince, John Brown... reced of them as apereth by the Quartge book..."

תרגום לעברית:
"בעבור עשיית בנאים ,עבור: ג'ון הינס, ג'ון בראון... התקבל מהם כפי שמופיע בספר הרבעוני..."
מקור:  ספר הרבעונים Quartge book של לשכת הבנאים של לונדון, 1621.

ההוכחה המכרעת: תשלום נפרד עבור "הקבלה"

הראיה הניצחת ביותר מגיעה כמה עשורים לאחר מכן. ברישומי הלשכה משנת 1648, אנו מוצאים הבחנה ברורה בין תשלומים רגילים לגילדה לבין תשלום עבור ה"קבלה". בעוד שחברים שילמו קנסות גבוהים כדי להצטרף להנהלת הגילדה  (the livery), חבר בשם אנדרו מרווין, שכבר היה חבר הנהלה ומפקח (Warden) , שילם סכום נפרד של לירה אחת עבור דבר ספציפי מאוד:

Original English (1648):
"Mr Andrew Mervin (a Warden at the time...) paid one pound for 'Coming on The Accepcon.'"

תרגום לעברית:
"מר אנדרו מרווין (שהיה מפקח באותה עת...) שילם לירה אחת עבור "הצטרפותו לקבלה"
מקור: רישומי החשבונות של לשכת הבנאים של לונדון, 1648.

 רישום זה מוכיח כמעט בוודאות שה-"קבלה" הייתה גוף נפרד בתוך הלשכה, עם תהליך קבלה ודמי חברות משלו.

בפוסט הבא, נדון בשאלה האם ה"קבלה" התנהלה כלשכה של ממש, ומה עלה בגורלה עם הקמת הלשכה הגדולה.

מה אומרת לנו העובדה שהראיות החותכות ביותר לקיומה של אחווה סודית מגיעות דווקא מתוך רישומים פיננסיים יבשים?

🏛️ ירושה מאבותינו הקדמונים - כיצד לשכת הבנאים המעשית של לונדון עיצבה את הבנייה החופשית

 

🏛️ ירושה מאבותינו הקדמונים - כיצד לשכת הבנאים המעשית של לונדון עיצבה את הבנייה החופשית

 אחים ואחיות,

רבים מאיתנו תוהים מהו בדיוק המקור למנהגים ולמסורות שלנו. אחת התשובות החשובות ביותר נמצאת בהיסטוריה של "החברה הנכבדה של הבנאים החופשיים של הסיטי של לונדון" – הגילדה האופרטיבית, שהפכה לחברת שרד Livery Company, ככל הנראה, ירשנו הרבה מאוד ממנה ממה שנדמה.

ירושה של מבנה ומסורת

על פי המחקר ההיסטורי, הבנייה החופשית הספקולטיבית שלנו ירשה מהגילדה הלונדונית כמה מהיסודות המוכרים לנו ביותר:

• השם - כמעט בוודאות, המונח בונה-חופשי (Freemason) עבר אלינו ישירות מהם.
• מבנה האחווה שלנו מושפע ממבנה הגילדות.
• התארים ואופי התשלום עבור חברות, התארים של נושאי משרה רבים ומערכת גביית הכספים שלנו (דמי חבר ודמי קבלה) מקורם בנוהלי הגילדה.

 

הירושה החשובה מכל: המערכת האזוטרית

מעבר לפרטים המנהליים, קיימת סבירות גבוהה שירשנו מהם חלק גדול מהמערכת האזוטרית שלנו. ההיסטוריון המוערך גולד Gould תמך ברעיון שבליבה של הלשכה האופרטיבית התקיימה אחווה פנימית של בונים ספקולטיביים. תיאוריה זו, שהועלתה על ידי אדוארד קונדר Edward Conder Jr, טוענת שללשכה היה "מצב צבירה כפול".

English Quote (Conder's theory):

"...the Company had a dual condition in the latter part of the seventeenth century, there being on the one hand operative members, who were skilled masons, and on the other non-operatives, who were made up of two classes: ... (b) those who had become 'accepted' or speculative or symbolic masons."

תרגום לעברית:

"...לחברה היה 'מצב כפול' בחלקה המאוחר של המאה ה-17. מצד אחד, חברים אופרטיביים, שהיו בנאים מיומנים, ומהצד השני לא-אופרטיביים, שהורכבו משני סוגים: ... (ב) אלה שהפכו ל-'מקובלים' (accepted)  או בונים ספקולטיביים או סמליים."

תופעה זו, שבה גברים משכילים התקבלו לאחווה פנימית בתוך גילדת בעלי המלאכה, ידועה בשם "קבלה" (The Acception).בפוסט הבא נצלול לעומק תעלומת ה"קבלה" וננסה להבין מדוע ג'נטלמנים מכובדים ביקשו להצטרף לגילדה מקצועית שהייתה כבר בשלבי דעיכה.

 

האם חשבתם פעם על כך שמבנה התשלומים ודמי החבר בלשכה שלכם מבוסס על מסורת בת מאות שנים של גילדת בעלי מלאכה?

 

🏛️🔥 הלנדמארק האבוד סיפורו של אולם הבונים החופשיים

אחים ואחיות,

אילו האולם המקורי של חברת הבונים המכובדת היה עדיין עומד בלונדון, הוא ללא ספק היה מקום עלייה לרגל עבור הבונים החופשיים מכל רחבי העולם. למה? כי החברה הזאת והאירועים שהתרחשו באולם שלה מייצגים את אחד החוליות החשובות ביותר במעבר שבין סתתי האבן הפעילים של העבר לבין האחווה הספקולטיבית המודרנית שלנו.

האולם הראשון של החברה נבנה בסביבות 1463 בלב הסיטי של לונדון. במשך 200 שנה הוא היה מרכז האומנות  של הבנאים בעיר, עד שנשרף באופן טרגי בשריפה הגדולה של לונדון בשנת 1666.

אולם שני נבנה באותו אתר בסביבות 1668. בבניין זה ההיסטוריה של הבונים החופשיים הופכת למעניינת במיוחד, שכן היסטוריונים מאמינים כי שכנה בו לשכה ספקולטיבית, שבה התרחש הנוהג של "קבלה" – Acception - של ג'נטלמנים בונים לא פעילים. אולם זה עמד גם הוא מאתיים שנה לפני שנמכר על ידי החברה ב-1865 ונהרס זמן קצר לאחר מכן.

📍 למרות שהבניין נעלם מזמן, הזיכרון שלו לא. האתר נמצא כיום ברחוב קטן בשם שדרת הבונים החופשיים Masons Avenue  (במקור סמטת הבונים Masons Alley), העובר בין רחוב Basinghall  לרחוב Coleman , מטרים ספורים בלבד מהגילדהול Guildhall המפורסם של לונדון. בנקודה הזו בדיוק נפגשו קודמינו האופרטיביים והספקולטיביים המוקדמים.

יש לנו אפילו הצצה היסטורית ספר משנת 1756, ההיסטוריה והסקר של לונדון שכתב מייטלנד Maitland's History of London,  שבו תיאר את האולם כ-"קטן נוח" וכלל ציור זעיר של חזית האבן שלו. תוכלו לראות אותו במפה שצירפתי אם תצליחו למצוא אותו.

הסיפור של אולם הבונים החופשיים הוא תזכורת רבת עוצמה לקשר המוחשי שלנו לעבר, גם כאשר ציוני הדרך הפיזיים נעלמו.

הנה עוד כמה ציני דרך מסוניים בלונדון ומצורף לינק למפה אינטראקטיבית:

📍מקום הולדתה של הלשכה הגדולה (חצר כנסיית סנט פול) המיקום המשוער של בית השכר האווז והאסכלה Goose and Gridiron . בחצר הכנסייה של קתדרלת סנט פול, התכנסו ארבע לשכות לונדוניות ישנות ביום יוחנן המטביל, 24 ביוני 1717, והקימו את הלשכה הגדולה הראשונה בעולם של בונים החופשיים. בעוד שהבניין המקורי נעלם, לוח כחול מסמן את הנקודה המרכזית הזו בהיסטוריה של הבונים החופשיים.

📍המטה המודרני (רחוב המלכה הגדולה, קובנט גארדן) מיקומו של אולם הבונים החופשיים הנוכחי, בניין הארט דקו המפואר של הלשכה הגדולה המאוחדת של אנגליה. מקום מפגש של בונים חופשיים קיים באתר זה מאז 1775, הבניין האייקוני הנוכחי הושלם בשנת 1933 כאנדרטת שלום של הבונים החופשיים לאלה שנפלו במלחמת העולם הראשונה.

מפה אינטראקטיבית

https://g.co/gemini/share/2fca09719caa

🔥 אחים שריפה אחים! (אולי גם אחיות?)

סופה של תקופה חברת הבונים מאבדת שליטה

 לעתים קרובות אנו מתמקדים בעלייתה של הבנייה החופשי הספקולטיבית, אך מה לגבי שקיעתו של המוסד האופרטיבי שקדם לה? המאה ה-17 הייתה תקופה של שקיעה דרמטית עבור חברת הבונים החופשיים של לונדון, סיפור של מאבקים פנימיים, לחצים חיצוניים ואירוע קטלני אחד.

🔥 הסערה המושלמת: השריפה הגדולה של 1666

בעוד שלחברת השרד המעשית היו בעיות פנימיות בתחילת המאה, השריפה הגדולה של לונדון הייתה המכה הסופית. הצורך לבנות מחדש את העיר היה כה עצום, עד שמספר החברים בחברה לא היה מספיק למשימה. כדי לבצע את העבודה, רשויות העיר השעו את המונופול של החברה ואישרו  בחוק ל-"זרים" foreigners (בנאים שאינם חברים) לעבוד בחופשיות בעיר. לאחר שבע שנים של בנייה מחדש, בנאים אלה קיבלו את הזכות להישאר בעיר, ושברו לצמיתות את שליטת החברה על הסחר בלונדון.

💸 צעדים נואשים ושינוי פנים

החברה הנאבקת עמדה בפני "חורבן כמעט מוחלט" בשנות ה-90 של המאה ה-17, וניסתה להטיל מס חבר שנקרא "רבעוני" quarterage (תשלום רבעוני) על כל הבונים העובדים, חברים או לא, רק כדי לגייס כספים. מנהג שגם הלשכה הגדולה החדשה תאמץ ב-1717 בעת הקמתה! ככל שכוחה המסחרי דעך, השתנה גם הרכב החברות של החברה, כאשר יותר חברים "לא-מעשיים" קנו את חירותם ממנה רק עבור המעמד שהעניקה.

♀️ פרט מפתיע: נשים בחברה!

רישומי החברה מתקופה זו חושפים היסטוריה מרתקת שלעתים קרובות מתעלמים ממנה. נשים יכלו להיות חברות, בדרך כלל אלמנות העוסקות במקצוע של בעליהן. הרשומות מתעדות את "מרגרט ויילד, אלמנה" Margaret Wild, כחברה ב-1663. מדהים עוד יותר, בשנים 1713-1714, מופיעה Mary Banister מרי בניסטר, בתו של ספר, שנרשמה כשוליה באופן רשמי לבנאי לתקופה של שבע שנים!

⛪ ההוכחה הסופית: קתדרלת סנט פול

אולי אין דבר שמראה את שקיעתה של החברה בצורה ברורה יותר מאשר הבנייה מחדש של קתדרלת סנט פול. בעוד שכמה חברים בולטים בחברת הבנאים היו מעורבים בבניה, ההיסטוריון דאגלס קנופ מצא שכ-80% מכל עבודות הקבלנות נעשו על ידי קבלנים מחוץ ללונדון, ללא קשר לחברה. פרויקט הבנייה החשוב ביותר הזה בעיר נבנה ברובו על ידי אנשים שאינם חברים.

ככל ששליטתה של החברה על הסחר האופרטיבי דעך, תפקידה כארגון חברתי וכבית לחברים "מקובלים" שאינם אופרטיביים עלה לקדמת הבמה, והכשיר את הקרקע להופעת הבונים החופשיים הספקולטיביים המודרניים.

 מה אתם חושבים האם ניתן היה להמשיך ולקיים את הפן המעשי ביחד עם הספקולטיבי?