אחים ואחיות,
בפוסטים הקודמים הזכרנו שוב ושוב את שמו, וכעת הגיע הזמן להתמקד בו: אליאס אשמול (Elias Ashmole, 1617-1692). אשמול היה דמות מפתח בתקופתו – עתיקן, מלומד, אסטרולוג, חבר ב"חברה המלכותית" ומייסד מוזיאון אשמוליאן באוקספורד (Oxford). אך עבורנו, חשיבותו נובעת משני רישומים קצרים ביומנו האישי, המספקים לנו את העדות הברורה והמוקדמת ביותר לקיומה של הבנייה החופשית הספקולטיבית.
הרישום הראשון: 1646
ב-16 באוקטובר 1646, כתב אשמול ביומנו:
"4:30 אחה"צ. נעשיתי בנאי חופשי (I was made a Free Mason) בוורינגטון (Warrington) בלנקשייר (Lancashire), יחד עם קולונל הנרי מיינוורינג (Henry Mainwaring)..."
אשמול ממשיך ונוקב בשמותיהם של שבעת חברי הלשכה הנוספים שנכחו. רישום זה הוא הפעם הראשונה המוכרת לנו שבה נעשה שימוש במונח "בנאי חופשי" במשמעותו הסמלית והספקולטיבית, ולא במשמעות של בעל מקצוע.
הרישום השני: 36 שנים של שתיקה
באופן מפתיע, אשמול אינו מזכיר את הבנייה החופשית ביומנו במשך 36 השנים הבאות. השתיקה נשברת רק במרץ 1682:
"10 במרץ: בערך 5 אחה"צ. קיבלתי זימון להופיע בלשכה שתתקיים מחר, בבית הבנאים (Masons Hall) בלונדון (London)."
"11 במרץ: בהתאם, הלכתי, ובערך בצהריים התקבלו לאחוות הבונים החופשיים (Fellowship of Free Masons) סר וויליאם ווילסון (Sir William Wilson)... [ואחרים]... אני הייתי העמית הוותיק ביותר ביניהם (שכן חלפו 35 שנים מאז שהתקבלתי)..."
חשיבותו של הרישום השני
הרישום השני חשוב לא פחות מהראשון. מדוע?
- המיקום: הפגישה התקיימה ב-Masons Hall, המטה הרשמי של גילדת הבנאים האופרטיבית של לונדון.
- הנוכחים: אשמול מציין שנכחו בפגישה בכירים בגילדה, כולל נשיא (Master) הגילדה באותה שנה, תומאס ווייז (Thomas Wise).
- ההמשכיות: אשמול מציין שהמועמדים החדשים מימנו "ארוחת ערב אצילית" (a Noble Dinner) לכבוד קבלתם – מנהג אופרטיבי עתיק יומין.
יומניו של אשמול הם הוכחה ניצחת! הם קושרים באופן ברור בין האחווה הספקולטיבית (שאליה "נעשה") לבין גילדת הבנאים האופרטיבית של לונדון (שבביתה הוא ביקר). זוהי העדות החיה והמובהקת ביותר לקיומה של "הקבלה" (The Acception) – אותה אחווה ספקולטיבית שפעלה והתקיימה בלב הגילדה המקצועית.
