תעלומת ה"קבלה": האחווה הסודית שבלב גילדת הבנאים 🕵️‍♂️

 אחיות ואחים,

בפוסטים קודמים גילינו שהבנייה החופשית ירשה רבות מלשכת הבנאים המעשית של לונדון. היום נצלול לאחת התעלומות הגדולות ביותר: מדוע ג'נטלמנים מכובדים, ללא כל קשר למלאכת הבנייה, ביקשו להצטרף לגילדה מקצועית שהייתה כבר בשלבי דעיכה במאה ה-17?

ההסבר: האחווה הפנימית

התשובה, על פי ההיסטוריון אדוארד קונדר, טמונה בקיומה של אחווה פנימית, אזוטרית וסמלית, שפעלה בתוך הגילדה האופרטיבית. אותה אחווה פנימית "הייתה הסיבה האמיתית להצטרפותם של אותם חברים לא-אופרטיביים. הם לא חיפשו יוקרה חברתית בגילדה דועכת, אלא ביקשו להתקבל Acception אל תוך המעגל הפנימי והסודי של הבונים ה"מקובלים" או הספקולטיביים.

רמזים ראשונים מהארכיון

הראיות לקיומה של תופעת ה-"קבלה" מגיעות ישירות מתוך ספרי החשבונות של הלשכה האופרטיבית הלונדונית. אחד הרישומים המוקדמים ביותר, משנת 1631, מתעד תשלום עבור פגישה שעסקה באופן ספציפי בקבלת בנאים:

Original English (1631):

"Paid in goeing abroad and att a meeteing att the Hall about the Masons that were to bee accepted."

תרגום לעברית:

"שולם עבור יציאה החוצה ובגין פגישה בהיכל בנוגע לבנאים שהיו אמורים להתקבל (accepted)."

המקור הוא רישומי החשבונות של לשכת הבנאים של לונדון, 1631. רישום זה מרמז על תהליך רשמי ונפרד של "קבלה", מעבר לחברות רגילה בגילדה.

 המעבר למונח בנאי מ-"בנאי חופשי"

בשנת 1655, לשכת הבנאים שינתה את שמה באופן רשמי והשמיטה את התואר "חופשי" (Free), והפכה מ"חברת הבנאים החופשיים" ל"חברת הבנאים" והמונח "בונה-חופשי" (Freemason)  עבר כ-"נכס יקר ערך" לרשותם של הבונים הספקולטיביים, שהפכו אותו לשמם הבלעדי.

בפוסט הבא, נבחן את הראיות החותכות ביותר לקיומה של ה"קבלה" – רישומים חשבונאיים ברורים שלא מותירים מקום לספק.

מה לדעתכם משך את אותם ג'נטלמנים במאה ה-17 להצטרף לאחווה סודית של בעלי מלאכה? הסקרנות האינטלקטואלית, החיפוש אחר משמעות, או אולי הרצון להיות חלק ממשהו עתיק ומסתורי?