סעודות, אחווה ונימוסים עתיקים: טעימה מהחיים בחברת 🍽️🍷 הבונים החופשיים בלונדון

 

📜 אחיות ואחים יקרים , מעבר לפיקוח על המלאכה, לחברת הבונים החופשיים של לונדון, כמו לחברות שרד אחרות, היו חיים חברתיים ודתיים תוססים. לא רק עסקים; החברה "התעסקה"  באחווה, ערכים משותפים וקהילה.

⛪ אמונה ואומנה: רישומי החברה והתקנות שלה מספרים לנו על כך שהחברים השתתפו באופן רשמי במיסה (בתקופה שלפני הרפורמציה), ולעתים קרובות אחריה הוגשה ארוחת ערב מפוארת. החגים הללו היו אירועים משמעותיים, ולפעמים אפילו הוזמנו נשים, מה שהפך אירועים אלו לדוגמאות מוקדמות של ה-"Ladies' Nights"  הנהוג בלשכות גבריות עד היום. (אם כי הן נערכו בצהריים!). ארוחת ערב ב-1481, שעלתה 12 פני, לא הייתה עניין של מה בכך – מדובר היה בשכר של יומיים או שלושה לאומן – מה שהספיק לארוחה טובה עם יין!

📖 נימוסי שולחן – לקחים מהעבר: חשיבותה של התנהגות טובה אפילו קודשה בכתביהם המוקדמים של הבונים עצמם. החובה הקדומה, פואמת רגיוס (1390-1425 לערך) שכבר הוזכרה בפוסטים קודמים  הציעה הדרכה ברורה לגבי נימוסי שולחן. הנה דוגמא:

עֵת לַסְּעוּדָה הִנְךָ נִקְרָא,
אֱכוֹל בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְנָאָה.
רֵאשִׁית דְּאַג כִּי כַפֶּיךָ זַכּוֹת,
וְסַכִּינְךָ חַדָּה, מִן הַמְּלֻטָּשׁוֹת.
בְּשִׁנֶּיךָ, בַּסְּעוּדָה, אַל נָא תִנְקֹר,
וּבַגָּבִיעַ עָמֹק לֹא תִשְׁקַע לִגְמֹר.
פֶּן יִהְיֶה מָזוֹן בְּפִיךָ, הַקְפֵּד לִרְאוֹת,
טֶרֶם תִּשְׁתֶּה אוֹ תָשִׂיחַ עִם בְּרִיּוֹת.

🍷 אחר צהריים שמח: ההיסטוריון אדוארד קונדר הציע שהסעודות הללו כללו תפריטים מורכבים. יין (קלרט, גסקוין, לפעמים מלבואסי ואליקנטה) ובירה היו המשקאות המועדפים, שכן על פי הדיווחים שתיית מים בסעודות כאלה לא באה בחשבון.  כוס "האהבה" הטקסית, שלעתים קרובות היתה מתובלת ומוגשת חמה בחורף, הייתה עוברת בין האחים. אפשר לומר, כפי שניסח זאת קונדר, "זה היה ערב שבוזבז בנעימים וכהלכה".

🔪 נימוסים וכלים: אם כבר מדברים על נימוסים, מזלגות לא היו נפוצים באנגליה באותה תקופה! הסועדים השתמשו באצבעותיהם והביאו סכינים משלהם. זה היה מנהג עתיק יומין. אפילו כמעט מאתיים שנה לאחר מכן, בסעודת הלורד ראש העיר ב-1663, ציין היומנאי סמואל פיפס שרוב האורחים, מלבד אלה המכובדים מאוד, עדיין השתמשו בסכינים שלהם.

הצצות אלה לחיים החברתיים של חברת הבונים החופשיים מראות תערובת של מסורת פורמלית, שמירת מצוות דתית ואחווה לבבית - היבטים שהדהדו זה מכבר בארגוני אחווה.

איזה מהמנהגים החברתיים העתיקים הללו אתם עדיין מזהים בלשכות שלכם?

חלק מההיסטוריונים מסבירים את הצלחת בנאי ימי הביניים בעובדה שהיו להם שש אצבעות

🗼מבט לגדה השנייה של התעלה: הגילדות הצרפתיות, הקומפניונים ומקורות של הבונים החופשיים? 🗼

אלה מבינכם שעוקבים אחרי הפוסטים האחרונים, כבר הבינו שבצרפת עושים דברים אחרת, החקירה שלנו בעקבות ארגוני מלאכה היסטוריים מתמקדת בעיקר באנגליה, אך המסורות בצרפת מציעות כמה אפשרויות אחרות. הנה מבט קצר על הגילדות הצרפתיות ועל ה-"Compagnonnage"  המבוסס על מחקר היסטורי.

🤔 מקורות הבונים החופשיים - נקודת מבט צרפתית?

באופן מעניין, כמה סופרים צרפתים (J.C. Besuchet  1729) הציעו שאנגליה "החזירה" לצרפת רק את מה שהיא שאלה במקור, בטענה ששלושת הדרגות הסמליות הראשונות של הבונים החופשיים היו ממוצא צרפתי. אמנם זו לא ההשקפה המקובלת מחוץ לצרפת, אבל זה חלק בולט מההיסטוריוגרפיה של הבונים החופשיים הצרפתיים!

🏛️ גילדות צרפתיות מוקדמות ושורשים רומיים?

לאחר ירידת ההשפעה הרומית (במאה ה-5), ערים צרפתיות חוו התפתחויות ייחודיות. קיים ויכוח היסטורי האם יש קו רציף מהקולגיות הרומיות (אגודות המלאכה) לגילדות הצרפתיות של ימי הביניים, אבל לרעיון ההמשכיות יש תומכים משמעותיים. בכל אופן עד המאה ה-13, לגילדות המלאכה הצרפתיות היה אופי ייחודי משלהן.  

🏙️ כוחן של הגילדות הפריזאיות:

בפריז, גילדות חזקות היו מערובות בממשל העירוני. סוחרי המים של פריז שלטו למעשה במסחר על נהר הסן Hanse Parisienne des Marchands de l'Eau. מאוחר יותר, "שש הגילדות הגדולות" Six Corps de Paris (מקצועות כמו עובדי הבדים, חנוונים, סוחרים, פרוונים, כובעים וצורפים) היוו חלק מרכזי בגוף העירוני של פריס החל מהמאה ה-12, ומנהיגיהם הפכו לעתים קרובות לפקידי עירייה ואף זכו למעמד אצולה עם תארים כמו:  שופט, פרנס , échevin .

📜 בתוך גילדות המלאכה הצרפתיות:

כמו במקומות אחרים, לגילדות המלאכה הצרפתיות היו תקנות מפורטות להתקדמות:

1.             חניכה: Apprenticeship הצעד הראשון, שנמשכה לעתים ביין שנתיים ל-12 שנים (7 היה המקרה הנפוץ), לשם כך החניך נדרש להיות קתולי וילד חוקי להוריו.

2.             יצירת מופת (Chef-d'œuvre): מעבר מבחן מיומנות מעשי עבור חבר-בונה על מנת להפוך למאסטר.

3.             בקרת איכות: קציני הגילדה בדקו סדנאות, וכללים כמו איסור על עבודה לאור נרות (למעט כמה מקצועות) היו נפוצים.

 

🚶 ♂️ ה-"טור דה פראנס" Tour de France והקומפניונים:

מאפיין ייחודי של חברים בונים  צרפתים journeymen  - שנקראו compagnons "רעים" - היה "הטור דה פראנס" – כלומר, תקופה של נסיעות ועבודה בערים שונות כדי לצבור ניסיון. כדי לתמוך בכך, קמו  ה-Compagnonnage. אלה היו אחוות פועלים, שפעלו לצד הגילדות הממוסדות ולעיתים אף היו בקונפליקט איתן. ל-Compagnonnage היו מסורות משלהן, טקסים, רשתות עזרה הדדית, והם סייעו לנוסעים למצוא עבודה ולינה במסעותיהם. זו הייתה מערכת רבת עוצמה של סולידריות ואימונים, שלפעמים נתפסה כדרך חלופית אם קשה היה להשיג שליטה בגילדה. איגוד הקומפניונים קיים בצרפת עד היום.

🙏 Confréries (אחווה):

רוב גילדות המלאכה הצרפתיות היו קשורות גם לאחוות דתיות. אחוות אלה החזיקו מזבחות לקדושים הפטרונים שלהן בכנסיות, ומימנו את פעילותם (לעתים קרובות באמצעות תשלום שעווה עבור נרות - ומכאן הכינוי Le Cierge, "הנר" שניתן לאחווה), האחוות סיפקו צדקה לחברים וארגנו סעודות קהילתיות.

💥 סופו של עידן:

המהפכה הצרפתית (1789 ואילך) שינתה את פני הדברים באופן דרמטי. ב-1791 ביטל חוק לה שאפלייר Le Chapelier  את כל הגילדות והאיגודים המקצועיים, כולל ה-Compagnonnage, אשר נתפשו כמנוגדים לאידיאלים החדשים של עבודה חופשית.

✨ חקר המסורות הצרפתיות הללו נותן לנו פרספקטיבה רחבה יותר על האופן שבו גברים פועלים ארגנו, אימנו, תמכו זה בזה ושימרו את מלאכותיהם לאורך ההיסטוריה. ה-Compagnonnage, במיוחד, מציע דוגמה מרתקת לאחווה בהנהגת מסע עם מסורות עמוקות.

אילו מושגים של הגילדות הצרפתיות אתם עדיין מזהים בלשכות שלנו הים ?  ואם תרצו טעימה מזה ממליץ לכם להגיע לטקס העברה לדרגה השנייה בלשכה צרפתית.

 

 

  

♊אז איך מסבירים את הדמיון הסגנוני הגותי בקתדרלות ?

🌍דמיון אדריכלי בין אזורים או ארצות שונות התפרש לעתים כהוכחה לחבורות גדולות ומאורגנות של בונים שנדדו  יחד וכפו סגנון אחיד בבניה. בעוד שקווי דמיון בהחלט קיימים, המחקר המודרני מדגיש כי התפתחותם והתפשטותם של סגנונות אדריכליים היו תהליכים מורכבים הרבה יותר. קווי דמיון רבים הם שטחיים, משקפים מגמות רחבות ולא עבודה של קבוצה אחת. ישנם אפילו שינויים המיוחדים לאזוריים מסויימים גם בתוך הסגנון הגותי הכולל.

👷‍♂️עם זאת, כמה קווי דמיון מצביעים על קשרים ישירים ותנועה של אנשים מיומנים. דוגמה בולטת לכך היא האדריכל הצרפתי ויליאם מסנס William of Sens,  שהובא לקנטרברי בסוף המאה ה-12 כדי לבנות מחדש את בית המקהלה בקתדרלה לאחר השריפה. הוא הביא לאנגליה אלמנטים של סגנון גותי צרפתי מוקדם. זוהי דוגמא לתנועה של רב-בנאי יחיד המביא מומחיות ספציפית והשפעה סגנונית.

ויליאם מסנס רב-בנאי צרפתי שעבד גם באנגליה. מוזיאון האמנות וינה. 

⛪מעבר לתנועה של בודדים, רשתות מוסדיות מילאו תפקיד משמעותי. התרחבותם של מסדרים דתיים, כגון הציסטרסיאנים, הקלה על התפשטות רעיונות ופרקטיקות אדריכליות. הציסטרסיאנים, במיוחד, היו ידועים בסגנון אדריכלי עקבי יחסית במנזריהם הרבים. הגעתם של המסדרים המנדיקנטים (הדומיניקנים והפרנציסקאנים) לאנגליה, עם קשריהם הבינלאומיים, תרמה ככל הנראה גם היא לחילופי ידע אדריכלי, אם כי השפעתם הישירה על העיצוב פחות ברורה מהשפעתם על פטרונות ותוכניות הבנייה.

↔️ חשוב גם לזכור שכיוון ההשפעה לא היה חד-כיווני. בונים חופשיים אנגלים נסעו גם הם ליבשת, כפי שמעידים רישומים של בונים אנגליים שעבדו בבריטני במאה ה-14 ובונים חופשיים מבריסטול שסייעו בבנייה מחדש של קתדרלת כרייסט צ'רץ' בדבלין במאה ה-12. יתר על כן, אצילים, אנשי דת וסוחרים אנגלים נסעו רבות ליבשת, כולל לרומא ולארץ הקודש. נוסעים אלה נחשפו לסגנונות אדריכליים שונים ויכלו להעלות רעיונות שהשפיעו על מפעלי בנייה באנגליה.

בית המקהלה של הקתדרלה של סנס שם למד ויליאם מסנס.

∑ לסיכום, בעוד שהדימוי הרומנטי של חבורות גדולות ומאורגנות של "בונים נודדים" הכופים סגנון אחיד אינו נתמך בראיות, תנועתם של  רבי בונים בודדים, השפעתם של מסדרים דתיים וחילופי רעיונות רחבים יותר באמצעות נסיעות ופטרונות תרמו לדמיון אדריכלי בין אזורים שונים. התפתחות אדריכלות ימי הביניים הייתה תהליך דינמי ורב פנים, שעוצב על ידי יחסי גומלין מורכבים של מסורות מקומיות, מומחיות אישית וקשרים בינלאומיים. היא לא הייתה  תוצאה של כוח מונוליטי יחיד.

 בית המקהלה בקתדרלה של לקנטרברי שבנה ויליאם מסנס.

הסמל האבוד הסרט החדש של דן בראון

אז הנה שוב יוצא סרט חדש שבמרכזו הבונים החופשיים.

"הסמל האבוד של דן בראון"

הכינו את התשובות הכינו את התרוצים.

מעניין אם אנחנו הטובים או הרעים בסרט הזה...

שנה טובה