הקדמה
תקצר היריעה מלספר ולהקיף את יצירתו וחייו של רודיארד
קיפלינג ואין זו המטרה בחיבור זה. רבים היום (אם בכלל)
מכירים
את רודיארד קיפלינג בשל השפעתו על אמנות הקולנוע שכן, הוא מחברו של "ספר
הג'ונגל". קיפלינג היה בן האימפריה הבריטית וגם ראה עצמו ככזה (בריטי-הודי
ולא אנגלי), כשקוראים ביוגרפיות ודיווחים של בני התקופה מגלים שני טיפוסים של
בריטים. האחד מצטייר כדמות המאמינה בעליונותה שלה ומתוך כך זכאית לרשת ולנצל את
העמים הכבושים תחת האימפריה הם עצמם ומשאבי ארצם. הטיפוס השני מאמין בתפקידו כשליח
(לרוב של האל) והוא הופקד על העמים הנכבשים תחתיו במטרה להוציאם מחושך לאור, לחנך
אותם ולהוציא אותם ממצבם השפל. מן הסתם אלו שני ארכיטיפים שניתן היה למקם את אזרחי
האימפריה הבריטית איפה שהוא על הקו הנוצר בין שתי קצוות אלו. קיפלינג כנראה היה
קרוב לטיפוס השני.
הקורא המעוניין יוכל לברר על ההיסטריה של קיפלינג והישגיו הספרותיים
במקורות הזמינים כיום. אציין רק כי הוא הבריטי הראשון שזכה בפרס נובל ורבות מוכר
כיורשו של דיקנס. העניין שלי בקיפלינג נובע מהיותו בונה חופשי. הרבה אמנים לפני
ואחרי קיפלינג היו בונים חופשיים. אצל רבים מאלו הבנייה החופשית סמויה ביצירתם.
ישנם רמזים לטקסים, סמלים וביטויים המופיעים כבדרך אגב ורק בונה חופשי בעל כושר
אבחנה, המחפש אותם גם מוצא אותם כמרגלית במעי הדג. מעטים הם הבונים החופשיים
שהקדישו חלקים ברורים וגלויים ביצירותיהם לבנייה החופשית. קיפלינג הקדיש לכך אפילו
ספר שלם "האיש שרצה להיות מלך"
שכל עלילתו
מתחוללת בשל היות הגיבורים בונים חופשיים. הספר גם הוא הפך לסרט מצליח. אולם יש
לקיפלינג גם יצירות אחרות שיש מהם יותר מקורטוב מסוני וחבל שהם לא ידועים לבונים
חופשיים בעולם ובארץ בפרט. כאשר מדובר בתרגומים לעברית הקורא העברי יוצא עוד יותר
מקופח. שכן, המתרגמים מאנגלית שאינם בונים חופשיים מחמיצים אזכורים ורמזים של
בנייה חופשית פשוט כי אינם מחפשים אותם או מודעים להם או שהם אובדים בתרגום. לכן,
בחרתי לרכז בקובץ זה רק סיפורים מסוניים של קיפלינג. בתרגומי ציינתי בהערות
השוליים את המקומות שחשובים בעניי להביא בפני בונים חופשיים. אשמח לקבל במייל
אזכורים והערות נוספות שנשמטו מעיניי ולהוסיפם עם קרדיט למוצא הישר בגרסאות הבאות. היטיב לתאר את יצירתו של קיפלינג נחום סוקולוב:
"רודיארד קיפלינג מקובל בכל העולם כמתורגמן
הנאמן ביותר של האופי האנגלי, ולעתים קרובות: הסתום. הרבה מכותבי קורות החדשים
תיארו את האנגלי כמין קנה רובה כולו מדרגת־קושי אחת, אעפ"י שהוא יצוק מן
חמרים רבים ושונים – וגם יש לו כוח התנגדות מופלג. הרומאי, הדינימארקי, הנורמאני,
מעריץ האפיפיור, הקרומבלי, הסטיוארטי, ההאנובירי, המפלגה העילית, המפלגה הבינונית,
הדימוס – כל החורשים האלה חרשו על גבו מסח במשך אלף שנים, וכל אחד מהם התאמץ לעשות
אותו כצלמו הוא. והוא קיבל את כולם בסבלנות רחבה ושתקנית, שנראתה להם כטמטום המוח
מלידה, הוא חילק לכל אחד מהם איזו מנה הגונה, ואחר היפרדו מכל אחד מהם, בירך ברכת
“שפטרני מענשו של זה”.
קיפלינג הראה, גם לעולם
החיצון גם להפנימי, כיצד חייהם של האנגלים, החיים השתקנים והבלתי נלאים, הושקעו
לתוך נדבכי הבנין המדהים של בריטניה הגדולה המושלת ולא מושלת בעולם. אף על פי שהוא
שונא את ההידור הנפרז ואיננו מתהלך בגדולות ולא הסכין למידות גאון וגובה, יש גדלות
אחת, שהיא חביבה עליו, והיא גדלות ארץ מולדתו."[1]
ישנם כמה הערות כלליות שיש להביא לידיעת הקורא המעוניין בפן הזה של
קיפלינג לפני תחילת הקריאה. וזאת עשתי בפסקה הבאה. המקור להרבה מהידיעות האלה הן
עמותת קיפלינג The Kipling Society באינטרנט.
קיפלינג הבונה החופשי
בשנת 1886 בהיותו בגיל עשרים, בזמן שעבד כעיתונאי ב-"גאזט האזרחי והצבאי" Civil and Military Gazette בלאהור, אז חלק מהאימפריה הבריטית והודו והיום בירת פקיסטן. קיפלינג הוכנס (נתקדש/נחנך) לבנייה החופשית. את הלשכה שבה "ראה את האור לראשונה" הוא תיאר כ-"לשכה מעורבת הודית" שמה היה "תקווה והתמדה" Hope and Perseverance מס' 782. באחד ממכתביו הוא כותב: "הוכנסתי על ידי הינדו, הועליתי על ידי מוסלמי, והועברתי על ידי מאסטר אנגלי, אך לעולם לא עליתי מעבר למשרת מזכיר."[2] קיפלינג היה חבר גם במספר מסדרים נלווים לבנייה החופשית (שנקראים בישראל "דרגות גבוהות" והם מהזרם של הנוסח היורקי הנפוץ באנגליה) הוא קודם לדרגת אומן האות ב-1887, אז גם הועלה ללשכה של מסדר ספני התיבה המלכותית "הר אררט" מס' 98. הוא היה אח מבקר בלשכה "יוחנן האוונגליסט" מס' 1483 (כיום כבר לא קיימת), לשכה "צבאית" שפעלה במחנה הצבאי בלאהור, מלשכה זו השאיל את השמות Mulvanney, הרופא המנתח, והסגן Learoyd מחיל הארטילריה המלכותית שביצירות הספרותיות מאוחרות יותר שלו.
עם קידומו של קיפלינג לעיתון "פיוניר", שהיה בבעלות מעסיקו בעיר
באללהאבאד (כיום Prayagraj שבאוטר פרדש הודו), הוא הצטרף
ללשכת "העצמאות והפילנתרופיה" (Independence
with Philanthropy) מס' 391. לפי דיווחים רבים, במהלך מסעותיו ברחבי הודו הוא היה
אורח קבוע ורצוי מאוד בהרבה לשכות אחרות. ב-1888, במהלך ביקור בבנגל, הוא כתב לבת
דודתו כי בלשכת St George in the East המקומית, לשכה שהייתה מסונפת
לחברת הרכבת של הודו המזרחית היו "אנשים שידברו איתי כאילו הכירו אותי כל
חייהם בנושאים שבהם אני והם נוכל לדון עליהם בחופשיות ובחברות." לשכות הבונים
החופשיים ידועות בקבלת הפנים החמה שהן מעניקות לאחים מבקרים. ביקורים כאלה הם חלק
חשוב מאוד מהבנייה החופשית. יתכן שזוהי הלשכה אותה תיאר בסיפורו "השולייה
הנועז" The Bold ‘Prentice בשם "סנט
דאנקן במזרח" St Duncan’s in the East.
לאחר שעזב את הודו, הוא לא חזר לפעילות מלאה בארגון. ב-1909 הצטרף ל-Societas Rosicruciana in Anglia, "החברה של צלב הורד באגליה", זהו
מסדר נוצרי שאינו משויך לבנייה החופשית, גם בו יש דרגות ומתקבלים אליו רק
רבי-בונים בדרגה השלישית. המסדר דורש מחבריו אמונה בשילוש הנוצרי. ב-1921 הוא היה אח
מייסד של לשכה בשם The Builders of the Silent Cities "בנאי
הערים השקטות" מס' 12, שנוסדה תחת חסות צרפתית בהתחלה. הלשכה נוסדה בהשפעת ועדת
קברי המלחמה שקיפלינג היה חבר בה. ומטרתה לעסוק בתחזוקת קברי הלוחמים שנפלו ונקברו
ברחבי האימפריה הבריטית לשעבר[3].
לשכות ובונים חופשיים שונים ומשונים צצים בסיפוריו השונים של קיפלינג
שחלקם מובאים בהמשך.
הערות מקדימות לשיר "סעודת ערב"
סמלים רבים של הבונים החופשיים מגיעים מהתנ"ך, מקום מיוחד בבניה
החופשית מוקדש לבניית בית המקדש של המלך שלמה בירושלים. בין היתר בשל המספר הרב של
הבונים שהועסקו בה, ומשולבת באופן סמלי בטקסים הבונים החופשיים (מלכים א': ה'-ו';
דברי הימים ב': ב'-ד'). הבונים החופשיים רואים את המלך שלמה כאחד משלושת המאסטרים
הראשונים "נשיאים" של המסדר, לצד חירם
מלך צור וחירם אבי (ראה בהמשך).
https://www.kiplingsociety.co.uk/
השיר במקור נקרא Banquet Night בטעות מתרגמים את המילה כמשתה. אולם למעשה
באנגלית וגם בהקשר זה מדובר בסעודה שנערכת באופן מסורתי בסיום כל מפגש טקסי של
בונים חופשיים ובה נישאים דברים ונאומים באופן קצת פחות רשמי מאשר במהלך הטקס.
בעברית השתרש הביטוי "שולחן לבן" בהשפעת הבנייה החופשית הגרמנית שם
נהוגה גם "לשכת שולחן" שהיא יותר רשמית ומאורגנת. השיר תורגם לעברית על
ידי משה תמרי שהיה גם חבר מסדר הבונים החופשיים וניתן למצוא אותו כאן◄. בתרגום של תמרי הוא
ניסה לשמור על המשקל והחריזה ואני ויתרתי על כך לטובת המשמעות והאזכורים המסוניים.
ההערות הבאות מתייחסות לעניינים המוזכרים בשיר, ורובן מופיעות באתר של עמותת
קיפלינג האנגלית.
הדרגות בבנייה החופשית: בבניה החופשית הבסיסית "הכחולה" שלוש דרגות
- שוליה או תלמיד בונהEntered‑Apprentice , חבר-בונה
Fellow‑Craftsman, ורב-בונה Master-Mason. לפי
מסורת הבונים החופשיים זאת הייתה החלוקה של העובדים בזמן בניית בית המקדש. קיפלינג
קיבל את הדרגה השנייה ב-3 במאי 1886 ואת השלישית ב-6 בדצמבר באותה השנה. נשיא
הלשכה נחשב באופן מסורתי כנציגו של המלך שלמה. קיפלינג שהיה בונה חופשי מעולם לא
שימש כנשיא לשכה.
חירם מלך צור: סיפק ושינע את החומרים ועצי הבניין, עבור בניית
המקדש בירושלים. בנוסף, הוא תרם לשלמה פועלים למלאכה. יש לו יש חשיבות בסימבוליקה
של הבנייה החופשית, כאחד משלושת המאסטרים הראשונים. בספר דברי הימים, שמו נכתב
"חורם".
חירם אבי: הוא דמות נוספת המופיעה בסיפור מקדש שלמה המקראי. בבנייה החופשית הוא נקרא
Hiram Abif, הוא השלישי מבין המאסטרים הראשונים. לפי מסורת הבנייה החופשית
הוא היה האדריכל הראשי של בית המקדש, הממונה על יציקת הכלים הקדושים ושני עמודי
המקדש. הוא נשלח לירושלים על ידי חירם מלך צור. בספר דברי הימים ב' פרק ב' הוא
מתואר כ-"איש חכם יודע בינה". לפי האגדה המסונית הוא נרצח על ידי שלושה חברים-בונים
שניסו לסחוט ממנו את סודותיו של רב-אומן.
מסדר אמני האות Mark-Masons: הוא מסדר נלווה
לבנייה החופשית באנגליה (The Order of Mark Masons). הוא
מסדר נפרד בעל דרגה אחת במרכז הדרגה אלגוריה טקסית המבוססת על בניית מקדש שלמה
ומשמשת להעביר לקחים מוסריים וערכיים. המסדר מיועד רק לבונים חופשיים המחזיקים
בדרגה "חבר-בונה" (Fellow‑Craftsman) ומעלה,
ולכן ניתן לראות בו התפתחות של הדרגה השנייה בבנייה החופשית. על פי מסורת הבונים
החופשיים, היו אמני האות המפקחים באתר בניית המקדש. רודיארד קיפלינג הצטרף ללשכת
אמני האות Fidelity מספר 98 של המסדר בלאהור ב-14 באפריל 1887.
קציני הצי וספני התיבה המלכותית: Navy Lords
of the Royal Ark השורה במקור מהווה דו-משמעות מעניינת. מצד אחד היא מתייחסת ל-"הצי
המלכותי" (Royal Navy) שבהיסטוריה שלו שירתו חמש אוניות בשם
"התיבה מלכותית" (Royal Ark), אך אף אחת מהן לא הייתה בשירות פעיל
בתקופה בה רודיארד קיפלינג כתב. מצד שני, קיים באנגליה מסדר נלווה של בונים
חופשיים נוסף (בעל דרגה אחת) בשם "האחווה העתיקה והנכבדה של התיבה
המלכותית" (The Ancient and Honourable Fraternity of
the Royal Ark) גם בו היה קיפלינג חבר. הוא הצטרף ללשכת Ararat
Ark Mariners מס' 98 באותו היום בו הצטרף ללשכת Fidelity שהוזכרה
למעלה. החברות במסדר דורשת קבלת דרגת Mark Master Mason והפגישות
של מסדר זה נערכות בדרך כלל ברצף באותו ערב עם המסדר שהוזכר קודם. המסדר עוסק
באלגוריה של המבול ובניית התיבה של נוח וחנייתה על הר אררט. התואר של הנשיא במסדר הספנים
הוא "מפקד גדול" (Worshipful Commander)
והריטואלים הם בעלי אופי ימי. נוכחותם של הלורדים מהצי המלכותי בסעודה שבשיר מדגישה
את המגוון החברתי הרחב הקיים בבנייה חופשית.
אחים לקבצנים, ורעים למלכים: משפט זה מייצג את השוויון בבנייה חופשית, ללא
הבדל בדרגה חברתית או מעמד. השורה הראשונה למעשה נלקחה ונוסחה מחדש בכותרת של
הסיפור "האיש שרצה להיות מלך" של רודיארד קיפלינג.
חשוב לציין ש-"Companion" (רֵעַ) מתייחס לחבר במסדר "התיבה
המלכותית" (Royal Arch Freemasonry), למרות
שאין ראיות לכך שקיפלינג היה חבר במסדר זה.
הלשכה הבדיונית שבסיפור מופיעה גם כתפאורה לשלושה סיפורים
נוספים באותו אוסף: "הג'ייניות" (The Janeites) "ידיד
המשפחה" (Friend of the Family) ו-"מדונה מהחפירות" (A Madonna of the Trenches), וגם "נשיקת הפיות" (Fairy-Kist), מהאוסף Limits and Renewal. בסיפורים
אלו חיילים משוחררים מוצאים מקלט מהעולם שלאחר המלחמה ויכולים להחליף בחופשיות את
הזיכרונות הנוראיים שלהם.
סעודת ערב - שיר
מאת: רודיארד קיפלינג.
מתוך
קובץ השירים והסיפורים: Debits and Credits "חובות
וזכויות" משנת 1926.
השיר פורסם כהקדמה לסיפור "לידיעת כל האחים".
תרגום: משה שנון
|
"מפעם לפעם ולא באופן תכוף," אמר שלמה המלך. בזמן שצפה בעובדי מחצבתו קודחים באבן. "נבצע את השומים, היין והלחם שלנו וסעודה נערוך יחד מתחת לכס מלכותי יבואו כל האחים אל הסעודה כחברים-בונים לא יותר לא פחות."
"שילחו דוברה מהירה לחירם מצור שניפץ ושם על מים את עצינו היפים אמרו שחפצים האחים ואני לדבר עם אחינו יורדי הימים. שנשמח לפגוש בהם בזמן הסעודה כחברים בונים לא יותר לא פחות." "שלחו הודעה זו לחורם אבי - אומן מושלם בצורפות וברזל אני והאחים חפצים בזה שהוא והאחים יבואו לסעוד (חמוץ בגדים מבצרה או בחליפת בוקר)[4] כחברים בונים לא יותר לא פחות."
|
"אלוהים נתן לאזוב ולארז מקומם - גם לסנה לתאנה ולדרדר אך אין זו סיבה להשחיר פני אדם כי הוא אינו מה שאינו בהולדתו. כשאני נוגע בהיכל אני מצהיר ומעיד אנו חברים-בונים לא יותר לא פחות." כך נצטווינו וכך עשינו. גם חוטבי העצים[5] גם
אומני-האות[6] עם כל הידיים שעל סיפון צידון וקציני הצי וספני התיבה המלכותית באו וישבו לשולחן והיו שמחים בסעודתם כחברים בונים לא יותר לא פחות.
במחצבות חם יותר מאשר בכור המצרף של חירם איש לא מוגן משוט המצליף לרוב מושלגים מדרונות הלבנון והרוח נושב מחופי יפו, אך מפעם לפעם ולא באופן תכוף, מביא המבשר את דבר שלמה: "תשכחו
מכל אלה!" אחים לקבצנים, ורעים למלכים. חברים לנסיכים - תשכחו מכל אלה![7] חברים-בונים - תשכחו מכל אלה!
|
Banquet Night
Rudyard Kipling
Watching his quarrymen drill the stone,
"We will club our garlic and wine and bread
And banquet together beneath my Throne,
And all the Brethren shall come to that mess
As Fellow-Craftsmen - no more and no less."
"Send a swift shallop to Hiram of Tyre,
Felling and floating our beautiful trees,
Say that the Brethren and I desire
Talk with our Brethren who use the seas.
And we shall be happy to meet them at mess
As Fellow-Craftsmen - no more and no less."
Excellent master of forge and mine :-
I and the Brethren would like it if
He and the Brethren will come to dine
(Garments from Bozrah or morning-dress)
As Fellow-Craftsmen - no more and no less."
Also the Bramble, the Fig and the Thorn -
But that is no reason to black a man's face
Because he is not what he hasn't been born.
And, as touching the Temple, I hold and profess
We are Fellow-Craftsmen - no more and no less."
And the hewers of wood and the Masons of Mark,
With foc'sle hands of Sidon run
And Navy Lords from the Royal Ark,
Came and sat down and were merry at the mess
As Fellow-Craftsmen - no more and no less.
No one is safe from the dog-whip's reach.
It's mostly snowing up Lebanon gorge,
And it's always blowing off Joppa beach;
But once in so often, the messenger brings
Solomon's mandate : "Forget these things!
Brother to Beggars and Fellow to Kings,
Companion of Princes - forget these things!
Fellow-Craftsmen, forget these things!"
לידיעת כל האחים - סיפור קצר
מאת: רודיארד קיפלינג.מתוך קובץ השירים והסיפורים: Debits and Credits "חובות וזכויות" משנת 1926.
השיר פורסם כהקדמה לסיפור "לידיעת כל האחים".
תרגום: משה שנון
בדיוק קניתי קנרית בחנות
ציפורים כשהוא דיבר איתי לראשונה והציע שאקח ציפור פחות צבעונית[8].
"הצבע נמצא באוכל" אמר. "אם אינך יודע איך להאכיל אותן , הוא נעלם.
קנריות הן אחד התחביבים שלנו".
הוא נפטר ממני לפני שהספקתי להודות לו. הוא היה גבר בגיל העמידה עם שיער
אפור וזקן קצר וכהה, די דומה לסיליהאם טרייר[9]
במשקפיים כסופים. משום מה פניו וקולו נשארו בזיכרוני באופן כה ברור, עד שחודשים
לאחר מכן, רק כשהצלבנו חכות על רציף עמוס בחברי מועדון הדייג בדרך לתמזה, זיהיתיו,
הסתובבתי והנהנתי.
"שמעתי בעצתך בקשר לקנרית"
אמרתי.
"באמת? טוב!" הוא השיב בלבביות מעבר לתיק החכה שעל כתפו, והקהל
הפריד ביננו.
"טוב! טוב! מה שלום הקנרית?" אמר האיש מאחורי הדלפק.
לחצנו ידיים[10],
ו"איך קוראים לך?" שאלנו שנינו יחד.
שמו היה לואיס הולרויד ברג'ס, מ-"ברג'ס ובנו", כפי שאולי
ראיתי כתוב מעל הדלת - אבל בנו נהרג במצרים[11].
שערו היה לבן מכפי שהיה אז, ועיניו היו שקועות מעט.
"טוב! טוב! ולחשוב," הוא אמר, "שאדם אחד מכל המיליונים
האלה מופיע בצורה מוזרה כזאת, כשיש כל כך הרבה שלא מגיעים בכלל – אה?" (זה
היה אז כשהוא סיפר לי על מותו של 'ובנו' לואיס ומדוע הילד נקרא לואיס[12].)
"כן. לא נשאר הרבה לאנשים בגיל העמידה כרגע. אפילו תחביבים - היינו דגים יחד.
ואותו דבר עם קנריות! נהגנו לגדל אותן בשביל הצבע הכתום-עמוק זאת הייתה המומחיות
שלנו. לכן פניתי אליך אז, אם אתה זוכר; אבל מכרתי את כל הציפורים שלי. טוב! טוב!
ועכשיו אנחנו חייבים לפתור את הצרה שלך".
הוא רכן מעל המקטרת הטועה שלי וטיפל בה במיומנות של מנתח. חייל נכנס, דיבר
בטון נמוך, קיבל תשובה ויצא.
"רבים מהלקוחות שלי הם חיילים בימינו, ורבים מהם חברים
באומנות[13]"
אמר מר ברג'ס. "זה שובר את ליבי לתת להם את הטבק שהם מבקשים. מצד שני, רק אחד
מחמשת אלפים גברים ניחן בחך אנין לטבק. העדפה, כן. חך, לא. הנה שוב המקטרת שלך.
היא ראויה ליחס טוב יותר משהיא קיבלה. ישנו תהליך, ריטואל, בכל הדברים. אם תעבור
כאן שוב, אני מבטיח לך שתהיה אורח רצוי. יש לי כמה פריטים יוצאי דופן שעשויים
לעניין אותך."
עזבתי את החנות עם תחושה נדירה ביותר עבורי - תחושה, השמורה רק לצעירים,
שאולי רכשתי חבר חדש. במרחק קטן מהדלת ניגש אליי אדם פצוע שביקש לדעת "איפה המקום
של ברג'ס". המקום כנראה היה מוכר בסביבה.
לאחר מכן, מצאתי את דרכי שוב אל החנות, לעתים
קרובות, אבל רק בביקור השלישי גיליתי שמר ברג'ס מחזיק במחצית מחברת אקרמן ופרניט,
יבואני הסיגרים הגדולים. החברה הגיעה אליו דרך דוד שילדיו גרים כעת בקרבת דרך
קרומוול[14]. הוא
סיפר שהדוד היה חבר בבורסה לניירות ערך.
"אני חנווני בנשמה," אמר מר ברג'ס. "אני
אוהב את הריטואל של טיפול בדברים. החנות עשתה לי טוב. אני אוהב לעשות טוב לחנות."
החנות
נוסדה על ידי סבו בשנת 1827, אך הריהוט והאבזור היו חייבים להיות לפחות בני חצי
מאה ישנים יותר. צנצנות הטבק החומות אדומות – וכן צנצנות ההרחה – שעוטרו בכתרים,
סרטי בירית, ושמות של תערובות שנשכחו רשומים בעלי זהב; חביות הטבק 'אורונוק'
המלוטשות שעליהן ישבו לקוחות מועדפים; דלפק המהגוני בשחור-דובדבן, המדפים המעוצבים
בעדינות, ארונות הסיגרים המעוטרים, מאזני הכסף הגרמנים, וסכין חיתוך הסיגרים ההולנדית
– היו כולם דברים נחשקים[15]."
"הם בכלל לא רעים" הוא הודה. "ככל
הידוע לי, לצנצנת הבריסטול הגדולה אין שנייה. שמונת הקופסאות האלו להרחה על המדף
השלישי - הן תוצרת דולין; הוא עבד אצל וימבל בשנת 1740 - הן ייחודיות לחלוטין. האם
יש היום מישהו בתחום שיכול לספר לך מה היה "רומנו'ס הולנד" או "של
סקולטן"? הנה קופסת הרחה מתקופת ג'ורג' הראשון; ופה יש אחת מתקופת לואי Quinze - על מה אני
מדבר? Treize, Treize, כמובן קוצץ לגריסת אבקת הרחה. אלו היו כלים קבועים בחנות בתקופת
סבי. ואני לא יכול לחשוב על אף אחד בעולם שיכול לרשת אותם חוץ מהמוזיאון
הבריטי!"
המקטרות שלו – לו רק היה זה סיפור למביני דבר –
האוסף המדהים שלו של מקטרות, היה שמור בסלון, וזה העניק לי את הזכות להכיר את
אשתו. בוקר אחד, בעודי מביט בחמדנות על תיבת 'סיגארו' - לא סיגרים - עשויה מעץ
ז'קארנדה עם גימור של טבעות כסף במנעולים וידיות המגירות מעשה ידי אמן ספרדי, חייל
קנדי פצוע נכנס לחנות והפריע לוועדה הקטנה והנעימה שלנו.
"תגיד" , הוא פתח בקול גדול, "אתה
המקום הנכון?"
"מי שלח אותך?" דרש מר ברג'ס.
"איש ממיסן[16]. אבל
זה לא העניין! אין לי תעודות, ולא מסמכים, כלום, אתה מבין. עזבתי את הלשכה שלי ואני
מגיע להם עוד שבעה-עשר דולר דמי חבר חובות קודמים. אבל הבחור הזה ממיסן אמר לי שזה
לא ישנה בשבילך."
"זה לא משנה" אמר מר ברג'ס.
"אנחנו נפגשים הלילה ב-7 בערב".
פניו של האיש צנחו לרצפה. "לעזאזל!"
אמר. "אבל אני בבית חולים - אני לא יכול להשיג הסעה."
"וימי שלישי ושישי ב-3 אחר הצהריים," הוסיף
מר ברג'ס במהירות. "כמובן, תצטרך לעמוד במבחן."
"אני מניח שאוכל לעבור את זה בסדר," הייתה
תשובתו העליזה. "אז ביום שלישי." הוא צלע החוצה, קורן.
"מי זה בכלל?" שאלתי.
"אני לא יודע יותר ממך - חוץ מזה שהוא כנראה
אח. לונדון מלאה בבונים חופשיים עכשיו. טוב, טוב! אנחנו חייבים לעשות מה שאנחנו
יכולים בימים אלה. אם תבוא לתה הערב, אני אקח אותך ללשכה אח"כ. זו לשכת
הדרכה."
אני לא יודע יותר ממך - חוץ מזה שהוא כנראה אח.
לונדון מלאה בבונים חופשיים עכשיו. טוב, טוב! אנחנו חייבים לעשות מה שאנחנו יכולים
בימים אלה. אם תבוא לתה הערב, אני אקח אותך ללשכה אח"כ. זו לשכת הדרכה."
"אשמח. מה שם הלשכה שלך?" שאלתי, שכן עד אז
הוא לא ציין את שמה.
"אמונה ומעשים מס' 5837"[17] -
בכל שבת שלישית. לשכת ההדרכה שלנו נפגשת באופן רשמי בכל יום חמישי, אבל אנחנו
נפגשים בתדירות גבוהה יותר עכשיו בגלל שיש כל כך הרבה אחים אורחים בעיר."
"כאן נכנס לקוח נוסף, ואני עזבתי מסוקרן
יותר במגוון התחביבים של האח ברג'ס."
בשעת התה, הוא היה לבוש כמו לכנסייה, ועל עיניו
ענד משקפי צבט מוזהבים במקום משקפי הכסף הרגילים שלו. ברכתי על מזלי הטוב על שהשכלתי
להחליף לבגדים נאותים."
"כן, אנחנו חייבים זאת לאומנות,"
הפטיר. "כל ריטואל מחזק. ריטואל הוא צורך טבעי עבור האנושות. ככל שהעניינים משוגעים
יותר, כך פונים אליו יותר. מכל מקום אני מתעב טקסים רשלניים. אגב, האם תוכל לעזור
במבחנים, אם יהיו הרבה אחים אורחים הערב? תמצא שכמה מהם חלודים מאוד, אבל - הרוח,
ולא האות הכתובה, היא שמעניקה חיים[18].
המבחן של אחים אורחים חשוב. יש כל כך הרבה מהם בלונדון עכשיו, כפי שאתה רואה; ויש
כל כך מעט מקומות שבהם הם יכולים להיפגש."
"ייצור יקר שכמותך!" אמרה גברת ברג'ס
והושיטה לו את מזוודת הסינר שלו שעליה ראשי התיבות של שמו.
"הלשכה שלנו ממש מעבר לפינה" הוא המשיך
"אל לך להיות ביקורתי מידי לגבי האביזרים שלנו, המקום היה פעם מוסך".
ככל שיכולתי להבין בחשיכה בה התהלכנו בצנעה,
שוטטנו במעלה סמטה וטעינו לתוך לחצר. מר ברג'ס הוביל אותי, כשהוא ממלמל התנצלויות
על כל דבר מראש.
"אל תצפה--" הוא אמר כשמעדנו במעלה מרפסת ונכנסנו לחדר מבואה מעוצב בקפידה שהיו תלויים בו מכל עבר סביב הדפסים של בונים חופשיים. הבחנתי בפיטר גילקס וברטון וילסון, אבות הריטואל של נוסח אמיוליישן, במקום של כבוד; הדיוקן של כריסטופר רן שצייר נלר; תומס דנקרלי עם הכתובת - פיץ-ג'ורג' - שבחותם הספרים שלו והעיטורים על סמלי המגן שלו; הקריקטורה של ווילאם הוגארת על וילקס, גם את "הלילה" הלעגני שלו; וסט ממוסגר להפליא של נשיאים גדולים, החל מאנתוני סייר והלאה.
"אלה גם תחביבים שלך?" - שאלתי.
"'לא הפעם," חייך מר ברג'ס
"עלינו להודות לאח למינג על אלה." הוא הציג אותי לשותף הבכיר של למינג
ואורטון, קשה למצוא את החנות הקטנה שלהם, אך המילה והאישור שלהם בעניין הדפסים מוערכים
בתפוצה נרחבת.
"המסגרות הן החלק הטוב ביותר שלהם" אמר האח למינג בתגובה
למחמאות שלי. "יש עוד כמה בחדר הלשכה. בוא תראה. יש לנו שם את דסאגולייר
הגדול שכמעט הלך לאיווה."
לא ראיתי מעולם חדר לשכה מאובזר בצורה טובה יותר. מהרצפה המרוצפת בפסיפס
ועד התקרה הנכונה, מהווילון ועד העמוד, מהכלים ועד המושבים, מהמושבים ועד האורות,
במת מנגן קטנה מגולפת בקצה אחד, כל פרט היה מושלם בסגנון הייחודי ובדוגמא הכללית.
אמרתי את דעתי על כל אלה, שוב ושוב.
"אמרתי לך שאני ריטואליסט" אמר מר ברג'ס. '"תראה את שיבולי
החיטה המגולפות ואת ענבי הגפן בגב כסאות המפקחים האלה" זוהי המסורת העתיקה -
לפני שנגרים בונים חופשיים קלקלו אותם. מצאתי את הזוג הזה בסטפני לפני עשר שנים -
באותו זמן שהשגתי את המקבת. היא הייתה עשויה שנהב עתיק מצהיב, ונחתכה מחתיכה אחת
ענקית של חט, היא הגיע מחוף הזהב," אמר "היא הייתה שייכת ללשכה צבאית שם
בשנת 1794. אתה יכול לראות את ההקדשה".
"אם זו שאלה ראויה" התחלתי לומר
"כמה כל --"
"זה עלה לנו סכום כסף משמעותי כשהקמנו אותה ב-1906," אמר האח
למינג, כשהוא מחזיק את אגודליו בכיסי המעיל שלו, "למרות שהאח אנשטרותר - הוא
היה הקבלן שלנו - רימה את עצמו. אגב, הוא אמר לי שאבן הגזית ההיא היא שיש קארארה
טהור. אני לא מבין בשיש בעצמי. מאז, אני מניח שהשקענו - אה, עוד סכום כסף לא קטן.
עכשיו ניגש לחדר הבחינות ונבחן את האחים."
הוא הוביל אותי חזרה, לא אל העזרה, אלא אל חדר נוח שתוחם במה שנראה כמו
מחיצות תאי וידוי (גיליתי מאוחר יותר שזה מה שהם היו, כאשר נרכשו בזיל הזול ליד
אוסווסטרי). כמה גברים במדים חיכו בקצה הרחוק. "זה רק ראש התור. השאר נמצאים
בעזרה המקדים," אמר אחד מנושאי המשרה של מהלשכה.
האח ברג'ס הקצה לי את התא המוצנע שלי ואמר: "אל תופתע. הם מגיעים בכל
מיני צורות."
"צורות" לא היה תיאור רע, כי המשיב הראשון שלי היה כולו תחבושת
ראש אחת שנמלט מבית חולים לקצינים, שבדרך פנטונוויל. הוא שאל אותי בסקוטית גסה איך
אני מצפה מאיש עם רק שש שיניים וחצי שפה תחתונה לדבר בכלל, אז התפשרנו על האותות
והסימנים. הנבחן הבא - ניו זילנדי מטאראנאקי - הפך את הצדדים, כי הוא היה חסר יד
אחת, שהייתה נתונה בסד. חשדתי בסמל אחד ענק מחיל התותחנים כבדים, שנראה לי חלקלק
מדי, אז שלחתי אותו לאח למינג בתא הסמוך, שגילה שהוא נושא משרה מחוזי גדול לשעבר.
האיש האחרון שלי כמעט שבר אותי לגמרי. נראה כאילו הכל פרח מזיכרונו.
"אנ'לא מאשים תך" הוא הבליע לבסוף "אני לא הייתי מעביר את
עצמי על התשובות האלה, אבל 'ני 'שבע לך כי אם הייתה לי דת, זאת הייתה הדת שלי.
למען השם, תן לי לשבת שוב בלשכה, אח!"
כאשר המבחנים הסתיימו, הגיע נושא משרה מהלשכה עם הסינרים שלנו - ללא גדילי
כסף או זהב נוצצים - נוצצות מפח או כסף מוזהב, אלא משי עם חוטי קשירה עבים - למי
שהוכיח כי הוא זכאי להם עיטורים של פלס ממתכת ראויה[19]. - מישהו
לפניי חגר חגורה לגבר נוקשה לבוש בגדים אזרחיים ושקט לחלוטין, שענד תג שחרור בכבוד
משרות צבאי. "לעזאזל! זה שוב נוח" שמעתי אותו אומר. החבר בונה הנהן.
האיש המשיך לפתע: "היי! מה אתה עושה? תפסיק! הבטחת שלא לשחרר את זה!"
וטפח על עיני חברו הזולגות.
"תן לו לדלוף", אמר קשר אוסטרלי אחד. "אתה לא רואה
כמה הקבצן מאושר?"
מתברר שהאח השקט היה "הלום קרב" שהאח למינג העביר, בערבות של חברו[20], ומה
שהניע את למינג היה האיום שאם יסרבו לו, הבחור יחטוף התקף מרוב אכזבה. אז ההלום
הצטרף בשמחה ובשקט אל האחים שכנראה היו רגילים להתפרצויות האלה.
הסתדרנו בזוגות, על פי המסורת, חמישים איש לפחות, הובלנו פנימה לקולה של
מוזיקת רקע שבקעה מהרמניום, לפחות כך חשבתי, אבל גיליתי שזה היה עוגב בעל מוניטין.
לקח זמן להושיב אותנו, כי עשרה או שנים עשר היו נכים והיה צריך לעזור להם להיכנס
לכיסאות ארוכים או נוחים. ישבתי בין רב"ט בעל רגל אחת מחיל הרפואה. וקפטן מחיל
המתנדבים, שלדבריו הייתה לו קטטה עם פצצה, שקיפלה אותו לשניים. "אבל זה באך
ממדרגה ראשונה מה שהמנגן משמיע לנו עכשיו," אמר בשמחה. "הייתי רוצה
להכיר אותו. גם אני הייתי נוהג מידי פעם לחבוט בקלידים".
"אערוך בינכם הכרה אחרי
הלשכה," אמר אחד מהאחים הסדירים שמאחורינו - גבר שמנמן בעל זקן עבה דמוי
טורפדו, שהתברר כרופא[21].
"אחרי הכל, אין אף אחד שיתעסק עם באך, נכון?[22]"
השניים צללו מיד לשיחה בענייני מוזיקלית, שעבור זרים היא מרתקת כמו טריגונומטריה[23].
ובכן, לשכת הדרכה היא בעיקר מגרש תרגול לטקסים. היא לא יכולה
לחנוך אחים או להעניק דרגות, אלא מוגבלת לחזרות והרצאות[24]. האח
המכובד[25]
ברג'ס, זוהר בכיסאו של שלמה (שמאוחר יותר גיליתי מאיפה אספו אותו), אמר בקצרה
לאחים האורחים כמה הם רצויים ושתמיד יהיו כאלה, וביקש מהם להצביע איזו טקס יבוצע
לצורך ההדרכה שלהם.
כאשר הוכרזה ההחלטה, הוא ביקש לדעת מי מהאחים
האורחים ייטלו על עצמם למלא את תפקידי נושאי המשרות בלשכה. הם מחו בביישנות שהם
חלודים מדי. "בדיוק בגלל זה", אמר האח סארג'ס, בזמן שהעוגב ניגן באך
ברכות. הקפטן המוזיקלי שלי התפתל בכיסאו.
"רק רגע, אדוני הנכבד," הזדקף הרופא השמנמן.
"יש לנו כאן מוזיקאי שזקוק למקום ולהזדמנות. רק ש.." הוא המשיך בצורה לא
רשמית, "המדרגות העולות לעוגב תלולות מעט."
"כמה," שאל האח ברג'ס ברצינות של טקס חניכה,
"שוקל אחינו?"
"קצת למעלה משמונה אבנים[26]"
אמר האח. "נשקלתי הבוקר, אדוני הנכבד."
נושא המשרה של הלשכה המחוזית לשעבר, שהיה גם סמל
סוללה, התגלגל קדימה, הניף את המשקל הקל בזרועותיו ונשא אותו אל הבמה, שם, בעוד
האורגניסט הקבוע מנפח את העוגב, הוא ניגן בשמחה כמו נשמה שנחטפה לגן-עדן בהפתעה.
לאחר שהאחים האורחים פותו למלא את תפקידי נושאי
המשרה הנחוצים, תורגל הטקס. האח ברג'ס אסר על החברים הסדירים לתת תזכורות. האורחים
נאלצו לעבוד לגמרי בעצמם, אבל כשסמל הסוללה התערב, הוא נפסל בגלל דרגתו הרמה מדי.
הם התבלבלו קשות לאחר שמשענת זו נלקחה מהם.
הרב"ט בעל הרגל האחת מחיל הרפואה לימיני צחקק.
"אתה נהנה מזה?" שאל אותו הרופא.
"האם אני נהנה? זה כמו גן עדן עבורי, לשבת
בלשכה שוב[27].
הכל חוזר אלי עכשיו, כשאני צופה בטעויות שלהם. אין לי הרבה דת, אבל כל מה שהיה לי
למדתי בלשכה." כשהוא זיהה אותי, הוא הסמיק מעט, כפי שקורה כשמישהו חוזר על
משהו פעמיים נוכחות אחר. "כן, "מעולפת רזים ומתוארת בסמלים"[28] -
אבהות האל ואחוות האדם, ומה עוד לעזאזל אתה רוצה? ... תסתכל עליהם!' הוא פרץ
בצחקוק. "תראה! תראה! הם בלבלו את כל הקטע. הייתי יכול לעשות זאת טוב יותר
בעצמי - עם הרגל האחת שלי שבצרפת. כן, אני חושב שהם צריכים לעשות את זה שוב!"
האורגניסט החדש כיסה על המבוכה הקטנה שנוצרה בצלילים
שנשמעו כמו כנפי מלאכים."
כאשר החובבנים, אדומים וחמים מהמאמץ, סיימו, הם
דרשו ביצוע-עובד של הטקס המקושקש שלהם על ידי אחים סדירים של הלשכה. אז הבנתי
לראשונה מה יכולה להיות המשמעות של טקס מושלם בתנועה ובאומר. כולנו מחאנו כפיים,
במיוחד הרב"ט בעל הרגל האחת.
"אנחנו די גאים בעבודת הטקס שלנו, וזה קהל ששווה
להציג עבורו," אמר הרופא.
לאחר מכן, הנשיא העביר הרצאה קצרה על משמעויות של
סמלים ותרשימים מצוירים. הנושא שלו היה שחוק יחסית, אבל קולו העמוק והמלא שלו הפך
אותה לרעננה.
"מדהים איך "ספרי השינון"[29]
הישנים האלה מחזיקים מעמד," אמר הרופא.
"זה בסדר!" אמר האיש בעל הרגל האחת
בזהירות בזווית הפה, כמו ילד בשיעור. "אבל אלה סוג הספרים שנמצא בוערים מסביב
לדרגשים שלנו בגיהינום. תאמין לי! אני הפרתי מספיק כאלה כדי לדעת. עכשיו,
ששש!" הוא נטה קדימה, גומע את הכל.
באותו הרגע, נגע האח ברג'ס בנקודה מסוימת בטקס שהצביעה
על גיוון מסוים בריטואלים.[30] הוא
ביקש מידע. "ובכן, בג'מייקה, אדוני הנכבד," פתח אחד האחים האורחים,
והסביר כיצד הם נוהגים לעבוד[31] את
הפרט הזה באזור שלו. עוד ועוד אחים הצטרפו מארבע כנפות הלשכה (ובעולם), וכאשר הם
התחממו היטב, הרופא החליק בזהירות לאורך הקירות וחילק לנו סיגריות מעל כתפינו.
"חידוש מזעזע," הוא אמר כשחזר למושב הפנוי משמאלי של
הקפטן-המוזיקאי. "אבל גברים לא באמת יכולים לדבר בלי טבק, ואנחנו רק לשכת
הדרכה".
"למדתי כאן יותר בערב אחד מאשר בעשר שנים", האיש בעל הרגל האחת
נפנה לרגע מחקלאי נרגן, בעל מראה חמוץ, שחבש דורבנות ודיבר בהתלהבות על הטקס
ההולנדי. הערפל הכחול והשיחה התגברו, בעוד העוגב מהבמה ברך אותנו".
"זה נהדר," אמרתי לדוקטור. "איך כל זה התחיל?"
"האח ברג'ס התחיל את זה. הוא נהג לדבר עם
הגברים שנכנסו לחנות שלו כשהמלחמה התחילה. הוא אמר לנו, הזקנים המנומנמים בלשכה,
שמה שגברים רוצים יותר מכל זה לשכות בהן הם יוכלו פשוט לשבת - פשוט לשבת ולהיות
מאושרים כמו שאנחנו עכשיו. הוא צדק לגמרי. אנחנו לומדים דברים במלחמה. לשכתו של
אדם חשובה לו יותר ממה שאנשים מדמיינים. כפי שאמר עכשיו חברנו מימינך, לעתים
קרובות הבנייה החופשית היא האמונה המעשית היחידה ששמענו מאז שהיינו ילדים. קלישאות
או לא קלישאות, זה מתיישב עם מה שכולם יודעים שצריך לעשות." הוא נאנח. "ואם
המלחמה הזו לא החזירה הביתה לכולנו את אחוות האדם, אני - הוני ![32]"
"איך אתם מקבלים את המבקרים שלם?"
המשכתי.
"בעקבות הצעה של ברג'ס, סיפרתי לכמה חבר'ה
בבית החולים הקרוב שיש לנו לשכת הדרכה והם יהיו רצויים, הם באו. והם סיפרו לחברים
שלהם. והם באו! זה היה לפני שנתיים - ועכשיו יש לנו לשכת הדרכה פעמיים בשבוע,
ומפגש צהרים כמעט בכל יום שלישי ושישי עבור הגברים שלא יכולים לקבל חופשת ערב. כן,
זה בכלל מוזר. לא היה לי מושג מה המשמעות של הבנייה החופשית - ויש לה משמעות - עד
המלחמה הזו."
"גם אני לא, עד לערב זה" השבתי.
"'ובכן, זה די טבעי אם תחשוב על זה. כאן
לונדון - כל אנגליה - מלאה בחברים מהאומנות מכל העולם, ואין להם לאן ללכת. תראה,
ממוצע המבקרים השבועיים שלנו בחודשים האחרונים היה קצת פחות מ-140. נחלק בארבע -
נגיד 30 - חמישה אחים אורחים בכל פעם. השיא שלנו הוא 71, אבל דחפנו עד 84 בשולחן
לבן[33]. אתה
יכול לראות בעצמך איזה חור קטן ומשוגע אנחנו!'"
"גם שולחנות לבנים!" קראתי. "זה
בטח עולה הון. "האם האחים האורחים יכולים..."
הרופא - שמו היה קיד - צחק. 'לא, אח אורח לא יכול.'
"אבל גבר אחרי שגבר חווה ערב כזה, הוא
רוצה..."
"זה מה שכולם אומרים. זה מקשה עלינו. הם
עושים בדיוק מה שאתה התכוונת להציע, ונפגעים אם אנחנו לא מקבלים את זה."
"אתם לא?" שאלתי.
"אישי היקר - מה זה אומר בסופו של דבר? לא
כולם יכולים כולם להישאר לסעודה. נגיד מאה ארוחות ערב בשבוע - חמישה עשר
ליש"ט - שישים בחודש - שבע מאות ועשרים בשנה. כמה לדעתך שווים למינג ואורטון?
ואליס ומקנייט - אותו איש גבוה ורזה שם למעלה - ספקי המזון? איזה סכום אתה חושב
שברג'ס יכול לכתוב על צ'ק מבלי להרגיש? זה לא שיש לו בשביל מי לחסוך עכשיו. אני
מבטיח לך שאין לנו שום בושה לפנות לאחים אורחים כשאנחנו צריכים משהו. לא היינו
יכולים לעשות את העבודה אחרת. שמת לב איך הלשכה מתוחזקת - פיתוחי נחושת, עדיים,
ריהוט וכו'?"
"שמתי לב" אמרתי "היא כמו ספינה
אפשר לאכול את ארוחת הערב ישר מהרצפה".
"טוב, תבוא לפה ביום חופשי ותראה לעתים
קרובות חצי תריסר אחים, שחולקים ביניהם שמונה רגליים, מלטשים, מנקים ומטאטאים כל
מה שהם יכולים להגיע אליו. רק באביב ריפאתי הלום קרב אחד על ידי כך שנתתי לו לטפל בעדיים[34]
שלנו. הוא כמעט מחק את המספרים מהם, אבל - זה מנע ממנו להילחם בהונים בחלומות שלו.
וכשאנחנו צריכים רבי-בונים שייטלו על עצמם את התפקידים שלנו - שתי הצגות צהרים
בשבוע זה נטל לא קטן - יש לנו את מבחר של נשיאים לשעבר מכל רחבי העולם. אזרחי
האימפריה הרבה יותר נלהבים מהטקס מאשר הלשכה האנגלית הממוצעת. חוץ מזה, אה, אנחנו מגיעים
לסיום. הקשב לברכות[35]. הן
יהיו מעניינות."
חבטה חזקה של המקבת הגדולה העמידה אותנו על
הרגליים, אחרי תזוזה ותנועה בלתי סדירה בין הנכים. לאחר מכן, רב הסמל של הסוללה,
בקול בוטח, מסר ברכות אחווה לבביות ל-"אמונה ולמעשים"[36]
מהמחוז והלשכה הטרופיים שלו. האחרים הצטרפו, ללא סדר, בכל נימה שבין גניחה לציוץ.
שמעתי "האורהקי"[37],
"איניאנגה-אומבזי", "אהלואה", "אורות הדרום" (מאי
שם באזור פונטה ארנס), "לשכת האבנים הגסות" (האח מחיל הים הקנדי של ניופאונדלנד
אכן נראה כך), שניים או שלושה כוכבים ממקום כזה או אחר, חצי תריסר תכונות נעלות,
מסודרות ברישול, דרישות שלום מקלונדייק ועד קאלגורלי, דרישת שלום מלשכה צבאית של אחת
החזיתות, הושלכה עם צרימה סקוטית חמורת סבר על ידי חברי עם תחבושת הראש, וכל השאר
מעורבבים כמו האימפריה עצמה. ממש לקראת הסוף הייתה מהומה קטנה. האח השקט התחיל
להשמיע רעשים; חברו ניסה לנחם אותו.
"הניחו לו! הניחו לו!' קרא הדוקטור במקצועיות. האיש נע ונד, ולבסוף
מלמל משהו לא מובן אפילו לחברו, אבל נשיא לשעבר קטן וכהה נדחף קדימה בחשיבות.
"זה בסדר," הוא אמר. "הוא רוצה לומר..." ואז ירק איזה
שם וולשי באורך של חבל, והוסיף, "זה אומר העיירה פמברוק דוקס בווילס, נשיא
נכבד. יש לנו בונים חופשיים טובים גם בוויילס". האיש השותק הנהן באישור.
"נכון," אמר הרופא, כשהוא לא מתרשם בעליל. "זה קורה
לפעמים. 'Hespere panta fereis', הלא כן?[38]
הכוכב מביא את כולם הביתה. אני חייב לרשום הערות לגבי המקרה של אותו בחור אחרי
הלשכה. ראיתי שאתה לא מתלהב ממוזיקה," הוא המשיך, "אבל אני חושש שתצטרך
לסבול עוד קצת. זה ציטוט פרפרזה ממיכה. נגן העוגב שלנו עיבד אותו. אנחנו שרים אותו
בשני קולות, כסוג של סיום."
אפילו אני יכולתי להעריך את מה שבא אחר כך. השירה נראתה מוגבלת לחצי תריסר
קולות מאומנים שענו זה לזה עד השורה האחרונה, ואז כל הלשכה הצטרפה. אני מצטט את זה
כפי שזה נשמע לי:
הִגִּיד לְךָ
אָדָם
מַה־טּוֹב
וּמָה־האל דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ
כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט
וְאַהֲבַת חֶסֶד
וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ׃
כְּמוֹ שֶׁכָּל בּוֹנֶה חָפְשִׁי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת[39]
אחר כך ליוותה אותנו החוצה הנעימה הנושנה של "שיר החבר בונה"
שמתי לב שהאחים הסדירים של הלשכה לא הסירו את העדיים עד שהגענו לשורות הבאות:
"מְלָכִים
אַדִּירֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים
כִּתְתוּ חָרְבוֹתֵיהֶם"
הם עברו אל חדר המבואה שהוסב לחדר סעודה בזמן ששרו את השורות...
"גַּאֲוַת
קֶדֶם
לָנוּ לִתְמִכָּהּ
אֲשֶׁר תִּתֵּן צֶדֶק לָאִישׁ בְּמַעֲמָדוֹ"[40]
האח שמצאתי את עצמי לידו ליד השולחן (שהיה כומר רחב-עצמות) אמר לי שהמנהג
הזה הוא "דבר חביב שהומצא ללא סימוכין" מכוח איזו אגדה ישנה. הוא קבע כי
יש להתייחס לבנייה כאל "בעיה אינטלקטואלית". קצין הנדסה חלק עליו, וסיפר
לנו כיצד בפלנדריה, שנה קודם לכן, נפגשו כעשרה או שנים-עשר אחים בלשכה שנערכה במה
שנותר מכנסייה. למעט סמלי המוות והרבה אבני גוויל[41]
מחוספסות, לא היו רהיטים.[42]"
"אני בטוח שלא חטאתם חטא גדול, הכוונה מספיקה גם בלי כל
הקישוטים".
"אבל זה לא מספיק" אמר אחר
"התאמצנו הרבה כדי לייצר את הרגליה מחומרי הסוואה שסחבנו, וייצרנו עדיים
ממתכת ישנה". יש לי עדיין את הסט. זה שימח אותנו במשך שבועות"[43]
"אתם לחלוטין הייתם לא חוקיים. איפה הצ'רטר
שלכם היה?" אמר אח מלשכה צבאית. "הלשכה הגדולה צריכה לנקות
צעדים..."
[44]
"אם ללשכה הגדולה היה שכל" התפרץ
טוראי אחד במרחק שלושה כסאות מאיתנו "היא הייתה פותחת לשכות ניידות בחזית
ומצמידה להן מרצים ברמה גבוהה".
"הייתם מחלקים דרגות בלי הכרה?" אמר
הסקוטי המזועזע.
"בכל פעם שמישהו יבקש, ברור, חצי מהצבא היה
מצטרף".
הדובר השתעשע ברעיון זמן מה, והוכיח כי במקרה הרע
הלשכה הגדולה תרוויח הון מעמלות.
"אני מאמין," אמר קצין ההנדסה באדיבות, "שאוכל לעצב רגליה
של לשכה נודדת שיעלה פחות מארבעים פאונד."
"אתה טועה. אני אוכיח לך. ניסינו בעצמנו", אמר אח מהלשכה
הצבאית; והם התווכחו על זה מקצה שולחן על קצהו, כל אחד עם פנקס הרשימות שלו.
ה-"סעודה" הייתה תכלית הפשטות. רבים מאיתנו אכלו בחיפזון כדי
לחזור למחנות או לבתי חולים, אבל מדי פעם הבליח אח מתוך החשיכה שבחוץ כדי למלא
כיסא ולרוקן צלחת. אלה היו אחים שהיו שם בעבר ולא נדרשו לעמוד במבחן.
גבר אחד התפרץ פנימה כשהוא חבוש בקסדה, מכוסה
בבוץ של פלנדריה, עם כל הציוד- כאילו ירד זה עתה מהרכבת.
"יש לי שעתיים לחכות לרכבת שלי," הסביר.
"אבל זכרתי שזה הלילה שלכם, אלוהים אדירים, זה טוב!"
"איזו רכבת ואיזו תחנה?" שאל הכומר בקפדנות.
"טוב מאוד. מה תרצה לאכול?"
"משהו. הכל. הקאתי מנת קרב של חודש לתעלה."
הוא האביס את עצמו במשך עשר דקות בלי לומר מילה.
ואז, שוב בלי מילה, פניו צנחו קדימה. איש הדת תפס אותו בזרועו שכבר הייתה רפויה, והוביל
אותו לספה, שם נפל ונחר. אף אחד לא טרח להסתובב.
"גם זה מקובל?" שאלתי.
"למה לא?" אמר הכומר. "אני
בתורנות הלילה, כדי להעיר אותם לרכבות שלהם. במקרים כאלה הם לא ממש מכבדים את
הגלימה" (כינוי לתפקיד הדתי)." הוא הפנה אלי את גבו הרחב והמשיך בשיחה
עם אח מאברדין שבדרך מיטילנה[45], שם,
בהפוגות שבין פינויי המוקשים, הוא פיתח תאוריה שלמה לגבי חזון יוחנן[46]
האלוהי באי פאטמוס."
נפלתי לידיו של סמל מדריך קלעים - מעצב שמלות
נשים במקצועו האזרחי. הוא אמר לי שגברות אנגליות, כמעמד, "מפסידות על המחוכים
שלהן את מה שהן מרוויחות על הבגדים שלהן," ו-"שאפילו השטן בכבודו
ובעצמו לא יוכל להציל אישה שלובשת מחוכים של שלושים שילינג מתחת לשמלה של שלושים
גינאה.[47]"
כאן, לצערי, תפס אותו לשיחה בכנף מעילו לוטננט נלהב מאותו מדור, והמעצב חזר להיות
סמל בחטף.
נסחפתי הלוך ושוב, מתבונן בתמונות שעל הקירות
ובאוסף המאסוני שבתצוגות, בזמן שהקשבתי לשיחה הבלתי ברורה שהתנהלה סביבי. לאט לאט
הפלוגה הצטמצמה, עד שלבסוף נשארנו כתריסר בערך. התכנסנו בקצה השולחן ליד האש,
ציפור הלילה מפלנדריה מחצרץ בחוזקה לתוך קסדתו, שמישהו הטה מעל פניו.
"ואיך היה לך ?" אמר הדוקטור.
"זה כמו עולם חדש" עניתי.
"זה באמת מה שזה." האח ברג'ס החזיר את
משקפי המצבט המוזהבים שלו לנרתיק וחבש שוב את משקפי הכסף שלו. "או מה שזה
יכול להיות עם קצת מאמץ. כשאני חושב על האפשרויות שבאומנות בנקודת זמן זו אני
תוהה" הוא בהה אל תוך באש.
"גם אני תוהה," אמר הסמל-ראשון, "אבל – באופן כללי – אני
נוטה להסכים איתך. יכולנו לעשות הרבה בעזרת הבנייה החופשית".
"כסעד – סעד - לא כתחליף לדת," קפץ איש הדת.
"הו אלוהים! אפשר לעזוב במנוח קצת את הדת?"
מלמל הרופא. "היא לא עשתה כל כך הרבה -במחילה מכל הנוכחים".
הכומר רתח. "קמרד![48]",
המשיך הרב-סמל החכם, כשהוא מרים את שתי ידיו. "בוודאי שלא כתחליף לאמונה, אבל
כתוכנית חיים ממוצעת. מה שראיתי בחזית מחזק אותי בזה."
האח ברג'ס חזר מהרהוריו. "צריכות להיות
תריסר או עשרים לשכות אחרות בלונדון בכל לילה; שגם מעניקות דרגות, בנוסף להדרכה.
למה שהצעירים לא יצטרפו? הם מממשים את מה שאנחנו תמיד מטיפים לו. טוב! טוב! כולנו
חייבים לעשות מה שאנחנו יכולים. מה הטעם בבונים חופשיים זקנים אם הם לא יכולים
להעניק קצת עזרה בנין השורות שלהם?"
"בדיוק," אמר הרב-סמל, ופנה אל הרופא.
"ומה לעז הטעם באח אם לא מאפשרים לו לעזור?"
"טוב, תעשו מה שאתם רוצים," אמר הרופא בקוצר
רוח. ככל הנראה כבר דיברו אתו בנושא הזה בעבר. הוא לקח משהו שהרב-סמל הגיש לו ותחב
אותו לכיס במנוד ראש. "טעיתי," אמר לי, "כשהתפארתי בעצמאות שלנו.
לפעמים הם מצליחים מתגברים עלי" הוא טפח על כיסו, "זה יממן את הארוחה
ביום שלישי. אנחנו בדרך כלל לא אוכלים בטקסים מסוג זה. זו תהיה הפתעה. אגב, תנסה
עוד כריך. הפרוסות עם הנקניק[49] הן
הטובות ביותר." הוא דחף לעברי צלחת.
"נכון," אמרתי. "אכלתי רק חמש או
שש. חיפשתי אחריהן."
"שמח שאתה אוהב אותן" אמר האח למינג.
"האכלתי אותו בעצמי, גידלתי אותו בעצמי - במקום הקטן שלי בברקשייר[50].
קראו לו שארלמאן. אגב, דוקטור, שאשמור עוד אחד לחודש הבא?"
"ברור," אמר הרופא עם פה מלא. "קצת
יותר שמנמן מהחבר הזה, בבקשה. ואל תשכח את ההבטחה שלך לגבי גרגרי הנחלים החמוצים. מאוד
מעריכים אותם[51]"
האח למינג הנהן מעל המקטרת שהדליק כשפתחנו בסעודה השנייה. לפתע, הכומר הביט בשעון
וחטף חצי תריסר כריכים מתחת לאפי, הכניס אותם לשקית נייר משומן, ונע בזהירות לעבר
הישן שעל הספה."
"לפעמים הם מתעוררים קצת עצבניים," אמר
הרופא. "עצבים, אתה יודע." הכומר התגנב על בהונות רגליו ישירות מאחורי
ראשו של האיש, וממרחק של זרוע נקש על כיפת הקסדה. האיש התעורר בבת אחת וחיפש אחר
רובה שלא היה שם, בעוד הכומר נסוג אחורה.
"יש לך בקושי חצי שעה להספיק לרכבת
שלך." הכומר העביר לו את הכריכים. "בוא".
"אתה נחמד באופן יוצא דופן ואני מאוד אסיר
תודה," אמר האיש, כשהוא משתחל לתוך הרצועות הנוקשות שלו. הוא עקב אחרי המדריך
שלו אל החשיכה לאחר שהצדיע."
"מי זה?" שאל למינג.
"לא יודע" השיב הרופא באדישות.
"הוא היה פה בעבר. ככל הנראה נשיא שקדם כל שהוא"
'טוב! טוב!' אמר האח ברג'ס, שעפעפיו רפו.
"כולנו חייבים לעשות מה שביכולתנו. האם כמעט הגיע הזמן לנעול?'"
"אני תוהה," אמרתי, בזמן שעזרנו אחד לשני
ללבוש את המעילים שלנו, "מה יקרה אם הלשכה הגדולה תדע על כל זה."
"על מה?" למינג הסתובב אליי במהירות.
"לשכת הדרכה שפועלת שלושה לילות ושני אחרי צהרים
בשבוע - וגם מנהלת פנסיון. זה הכל מאוד נחמד, אבל איכשהו זה לא נראה לי לפי התקנון."
"הנקודה הזאת עוד לא עלתה," אמר למינג.
"נטפל בזה אחרי המלחמה. בינתיים, נמשיך הלאה."
"צריכות להיות עשרות רבות כאלה," חזר האח
ברג'ס כשיצאנו מהדלת. "כל לונדון מלאה באחים, ואין מקומות בשבילם להיפגש.
תחשוב על האפשרויות! תחשוב מה הבונים החופשיים יכלו לעשות דרך הארגון עבור כל
העולם. אני מקווה שאני לא נשמע ביקורתי, אבל לפעמים עולה בדעתי שהלשכה הגדולה אולי
פספסה את ההזדמנות שלה במלחמה כמעט כמו שהכנסייה פספסה."
"יש לך מזל שהכומר לוקח את הבחור הזה לקינג'ס קרוס[52]"
אמר האח למינג, "אחרת הוא היה תופס בגרונך. מה שבאמת מטריד אותו זה המעמד
החוקי שלנו לפי חוקת הבונים החופשיים. אני חושב שהוא ילשין עלינו יום אחד. טוב,
לילה טוב לכולם." הרופא ולמינג נפנו יחד.
"נכון," אמר האח ברג'ס, משחיל את זרועו לתוך
שלי. "כמעט כמו שהכנסייה פספסה. אבל אולי אני קצת יותר מדי ריטואליסט."
לא אמרתי כלום. חשבתי איך אוכל להקדים את הכומר ולהלשין
על לשכת "אמונה ומעשים מס' 5837 במחוז מזרח."
[1] סוקולוב, נ'. (אין תאריך). רודיארד קיפלינג.
[גרסה אלקטרונית]. פרויקט בן־יהודה. נדלה בתאריך 2024-03-19. https://benyehuda.org/read/1143
[2] Entered, Raised, Passed אלו הכינויים למבעברים בין
שלושת הדרגות בבניה החופית.
[3] http://www.buildersofthesilentcities.org.uk/index.html כיום הלשכה בחסות אנגלית מס' 4948
[4] ראו ישעיהו ס"ג, א': "מִי זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ
בְּגָדִים מִבָּצְרָה אַדִיר בְּרֹב אוֹנוֹ הדר גֵּאוֹן הָלֹךְ." בזמנו של
קפילינג נהוג היה לבוש רשמי בלשכות כלומר חליפת-בוקר (ז'קט שחור ועניבה אפורה
מפוספסת. בימנו, חליפה כהה מחליפה את תלבושת הבוקר.
[5] ראו יהושוע ט' כ"א. ובמקומות אחרים
בתנ"ך ככינוי לבעלי מעמד נמוך.
[6] ראה הערות מקדימות למעלה.
[7] כאשר העבודה טקסית
בלשכה ננעלת היא עוברת מעבודה למנוחה וההנחיה היא לשכוח מהעבודה ולהנות מהסעודה.
[8] קנריות שמקבלות באופן קבוע כמויות קטנות
של פלפל קאיין בתזונה שלהן, עשויות לקבל גוון אדמדם. עם זאת, ההאכלה הזו צריכה
להימשך באופן קבוע על מנת שהצבע יישאר.
[9] סוג של כלב טרייר בגודל בינוני מווילס
באנגליה.
[10] Shook Hands - יש כאן רמיזה ללחיצת ידיים
מסונית שבה מסמנים אחים במסדר הבונים זה לזה על חברותם במסדר.
[11] בנו של רודיארד קיפלינג גם הוא נהרג בקרב מלחמת
העולם הראשונה.
[12] כפי שמתברר שלושת הדורות במשפחה נקראו בשם הפרטי לואיס - זהו
כינוי לבן של בונה חופשי באנגליה. Lewis הוא מונח מעולם הבנאים המעשיים - טבעת מתכת
המשמשת להקלה בנשיאת אבנים כבדות.
[13] במקור CRAFT ביטוי נפוץ אצל בונים חופשיים לציין שייכות
למסדר הבונים החופשים.
[14] דרך חשובה באזור צ'לסי בלונדון - נבנתה
במאה ה-19. כך שהייתה חדשה יחסית בזמן שהסיפור מתרחש
[15] קיפלינג משתמש בשמות מסחריים כמו Crowns, Garters , Oronoque שכנראה היו יוקרתיים ומוכרים מאוד לציבור
המעשנים של הדור הקודם.
[16] Messines עיר בבלגיה שבקרבתה התרחש אחד הקרבות
הגדולים של מלחמת העולם הראשונה. נשמע גם כמו מיסון בונה חופשי.
[17] בזמן כתיבת הסיפור לשכה זו לא הייתה
קיימת. לשכה במספר זה הוקמה ב-1941 ושמה Middlesex
Century Lodge.
[18] הברית החדשה - קורינתיים ב' ג' פסוק ו': וְהוּא הִכְשִׁיר אֹתָנוּ
לִמְשָׁרֲתֵי בְּרִית חֲדָשָׁה לֹא שֶׁל־הָאוֹתִיּוֹת אֶלָּא שֶׁל־הָרוּחַ
כִּי־הָאוֹת תָּמִית וְהָרוּחַ יְחַיֶּה׃
[19] הסינרים של רבי הבונים - במיוחד באנגליה
- עמוסים בקישוטים ועיטורים בעלי משמעות סמליות. רבי-בונים זכאים לענוד על הסינר
שלהם קישוטים של פלס לציון דרגתם.
[20] בחלק ממסדרי הבונים החופשיים כאשר יש לאח
היכרות טובה מאוד עם אח מבקר הוא יכול לערוב לו ובכך לאפשר לו כניסה.
[21] הדמות הזו תופיע בסיפורים מסוניים אחרים
של קיפלינג.
[22] יצירותיו של בך נחשבות לקשות מאוד
לנגינה על עוגב.
[23] קיפלינג מזכיר גם ביצירות אחרות שלו כי
אין לו כשרון מוזיקלי וגם כישוריו המתמטיים לוקים בחסר.
[24] ההרצאות או הלקחים הם קטעי טקסט גדולים
כתובים מראש שבהם מרחיבים על המשמעות הסמלית של הדרגה.
[25] הכינוי הזה Worshipful Brother מציין
כי האח ברג'ס הוא נשיא השלכה. שלמה המלך נחשב על ידי הבונים החופשיים כאחד
המאסטרים (הנשיאים) הגדולים הראשונים, וכל נשיא לשכה מושב בטקס על מה שמכונה
"כיסא המלך שלמה". הנושא מוזכר גם בסיפור אחר של קיפלינג "הפרפר
שרקע".
[26] Stone - אבן היא יחידת משקל בריטית
עתיקה, שווה בערך ל-6.35 קילוגרם. כלומר משקל האח 50.8 ק"ק
[27] הרב"ט מבליע עיצורים תוך כדי דיבור
- ויתרתי על השיבוש בתרגום - הערת המתרגם.
[28] veiled in allegory and illustrated in symbols- זהו ציטוט ישיר מהריטואל האנגלי לתיאור הבנייה החופשית - השתמשתי
בנוסח העברי של הלשכה הגדולה למדינת ישראל.
[29] copybook-headings- מדובר בחוברות שאיתן היו
מלמדים ילדים כתיבה תמה. בראש כל עמוד הייתה מודפסת אמרה חינוכית והתלמיד היה אמור
להעתיקה על השורות שמתחתיה מספר פעמים רב. הביטוי הפך ברבות השנים לציון אמרות
שחוקות. אחד משיריו החשובים ביותר של קיפלינג נושא את השם: “The Gods of
the Copybook-Headings”
[30] למרות הנהוג לחשוב קיימים בבניה החופשית
מאות אם לא אלפים של וריאציות על הטקסים הסמלים והדרגות השונות. לפעמים אפילו בתוך
אותו מסדר.
[31] ביצוע הטקס אצל הבונים החופשיים מכונה
עבודה.
[32] Hun - כינוי גנאי לגרמני. קיפלינג
טען שהוא זה שטבע את הכינוי שמאזכר את אטילה ההוני.
[33] באנגלית Banquet - בעברית מתורגם לרוב באופן שגוי נשף.
באנגלית משמעו ארוחה רשמית גדולה עבור אנשים רבים, לעתים קרובות ואחריו נאומים
לכבוד מישהו. גם בארץ אימצו רבות מהלשכות את המנהג הבריטי לסיים את
ה-"עבודה" בלשכה בארוחה שזכתה לכינוי "שולחן לבן"
"עבודה"
[34] העדיים Jewels הם
דגמים המדמים כלי עבודה מעולם הבנאים המעשיים וגם לסמלים ואותות שנושאי המשרה לובשים
ומסמלים את תפקידם.
[35] ברכות - נוהג בלשכת בונים חופשים בסיום
העבודה להביא ברכות בשם הלשכות שהאחים המבקרים שייכים אליהן.
[36] "אמונה ומעשים" שם
הלשכה המקומית שבה מתארחים האחים.
[37] המקומות שהוזכרו הארואקי - ניוזילנד, איניאנגה-אומבזי
זימבבואה, אהלואה הוואי, פונטה ארנס צ'ילה, קולונדייק אלסקה, קאלגורלי אוסטרליה.
קיפלינג מאזכר גם שמות של לשכות נפוצים בבניה החופשית.
[38] Hespera panta fereis- ציטוט
של המשוררת סאפפו המופיע אצל דמטריוס מפלרון - הכוונה כנראה לכוכב סריוס שלפיו היו
מנחשים כהני מצרים מתי יעלה הנילוס על גדותיו. בבניה החופשית יש התייחסות לכוכב
הבוקר הנוצץ ברקאי המביא גאולה למאמינים הוא מסמל אור ונאורות.
[39] המקור הוא "הִגִּיד לְךָ אָדָם
מַה־טּוֹב וּמָה־יְהֹוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת
חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ׃ " מיכה ו' ח' קיפלינג מביא אותו בשיבושים
קלים.
[40] מסורת עתיקה בלשכות הבונים לפתוח ולסיים
עבודות בשירה לעיתים גם בטקס עצמו. השירים הם במסורת ובניגונים של המנוני כנסייה
מוכרים. המנון זה במיוחד מופיע אצל אנדרסון 1723 ואולי אף קודם◄
[41] ישנם אביזרים שיש להם סמליות כמו אבני גוויל
מסותתות ואבני גוויל גסות שלכאורה לשכה אינה נכונה בלעדיהם. "סמלי
המוות" מרמז לעבודה בדרגה השלישית.
[42] הכומר הוא אנגליקני - הכנסייה הקתולית
מתנגדת לבנייה החופשית - מחשיב את העניין המוסרי והאינטלקטואלי בבנייה פחות
מהריטואל כפי שהכנסייה האנגליקנית ביטלה חלקים מהטקס הקתולי שלטענתה לא היו
מבוססים בכתובים. הוויכוח שבהמשך נסוב סביב ההצמדות לריטואל ולחוקים כביכול של
הקמת לשכה.
[43] הדובר מתאר את המאמץ לייצר את האביזרים
השונים הנהוגים בטקס בזמנים רגילים כמו עדיים לנושאי המשרה.
[44] הנוהג הוא שלשכה קמה לאחר שקיבל צ'רטר -
אמנה - מהלשכה הגדולה שהיא הגוף המיצג את כל הלשכות בנות באותה ארץ. לשכות צבאיות
הן אנומליה בבניה החופשית הבריטית. יש להן אישור להתקיים לא במקום קבוע כי אם
במקום בו הגדוד שאליו הן שייכות נמצא. כמה לשכות כאלה פעלו גם בארץ ישראל בתוקפת
המנדט.
[45] אברדין היא עיר נמל בצפון מזרח סקוטלנד,
מיטילינה היא עיר הבירה של האי לסבוס השייך ליוון.
[46] חזון יוחנן, הנקרא לעיתים גם ההתגלות של
יוחנן או ספר ההתגלות, הוא הספר האחרון בברית החדשה. הוא מתאר את אירועי אחרית
הימים שיתרחשו לפי האמונה הנוצרית לפני שישו ישוב לעולם וידון את כל החיים והמתים
ביום הדין. יוחנן הוא אחד משליחיו של ישו וגלה באי פטמוס.
[47] מטבעות אנגליים 1 גיני שווה 21 שילינג.
הסמל מאמין שגם בגדים נסתרים צריכים להיות באיכות טובה.
[48] Kamerad - סלנג חיילי גרמני שמשמעו
חבר או רע אבל משמעותה המילולית "אני נכנע!".
[49] הכונה לנקניק חזיר
[50] מחוז בדרום-מזרח אנגליה, המוכר בכינויו "המחוז המלכותי" בשל
ריבוי בתי המגורים של משפחת המלוכה הבריטית בתחומיו (הבולט שבהם היא טירת
וינדזור).
[51] הרפא מבקש pickled nasturtiums שהוא תחליף לצלפים capers
[52] תחנת הרכבת המרכזית של לונדון
