הבונים הנוודים וצווי האפיפיור

 הבונים הנוודים וצווי האפיפיור

אחת הנקודות שעולה רבות בשיחה עם בונים חופשיים היא אופן הזיהוי של בונים חופשיים בינם לבין עצמם אתם יודעים, לחיצות ידיים וסיסמאות.

אחים רבים מאמינים כי אופני ההכרה "הסודיים" של הבונים החופשיים מקורם בימי הביניים כאשר בונים מיומנים נסעו ממקום למקום באירופה ובאנגליה בחיפוש אחר עבודה והשתמשו בחברותם באחווה כהכרות  והמלצה למעסיקים לעתיד. לסיפור הזה יש גרסאות רבות. סיפור המסורת על הבנאי הנודד מספר על תקופה רחוקה כאלף שנים אחורה בזמן והוא שנוי במחלוקת רבה בין החוקרים לא רק בתוך הבנייה החופשית. יש שהאמינו ש-"שכל הקתדרלות של אירופה נוצרו כמעט במקביל ונבנו על ידי חברות נודדות של בונים חופשיים תחת ניהולו של ארגון שיטתי". 

 

בשליחות האפיפיור?

הרבה אחים יופתעו לשמוע שהמסורת לא מוזכרת בספרות שלפני המאה ה-17. אוברי, המצטט את סר ויליאם דוגדייל, מזכיר זאת בספרו "ההיסטוריה הטבעית של וילטשייר" (1680-90). הוא אומר שבימיו של הנרי השלישי, האפיפיור נתן כביכול צו אפיפיורי או bulla לאדריכלים איטלקים לנסוע באירופה ולבנות כנסיות. סיפור זה מופיע גם אצל אליאס אשמול וסר כריסטופר רן (דמויות היסטריות חשובות בהיסטוריה של הבנייה החופשית) , אך נראה שכל התיאורים נובעים ממקור אחד. סופרי ימי הביניים אינם מזכירים סיפור מסורת זה, והאזכורים המוקדמים ביותר שלו מתוארכים רק למאה ה-17.

 

בולה אפיפיורית של האפיפיור אורבנוס השמיני, 1637, חתומה בחותם עופרת

מסורת דומה מספרת שקבוצות מאורגנות של בונים מיומנים נסעו ברחבי אירופה ואנגליה תחת סמכותו של האפיפיור לבנות כנסיות ומבנים אחרים. הם התגוררו בלשכות באתרי הבנייה, פעלו לפי כללים אחידים ונהנו מהגנתו של האפיפיור באמצעות ה-"בולה" שלו. מסופר שלבונים החופשיים האלה היה ידע מיוחד וצורות סודיות של הכרה.

זהו הסיפור שלעתים קרובות מתבלבלים בינו לבין סיפור פשוט הרבה יותר, הגיוני יותר, סיפור שקל לקבלו, והוא שבימי הביניים מעולם לא היו מספיק בנאים בשכונה אחת כדי לבנות כנסייה או טירה גדולה, ולכן היה צורך לקרוא לבעלי מלאכה ממחוזות קרובים. די ברור שהבנאי במימי הביניים נאלץ לנסוע כשמקום עבודתו השתנה מעת לעת, אבל זה לא הסיפור שאחים רבים היו רוצים להאמין בו. הם מעדיפים להשתעשע בסיפור הזוהר יותר על הבנאי המשוטט הרחק מביתו, שאולי לא יראה אותו שוב עד שהזקנה תשתלט עליו, כך הוא נודד ממדינה למדינה כרצונו, וגובר מכוח סמכות האפיפיור על כל התנגדות שמדינה ריבונית עלולה להעלות או להתנגדות של גילדות ואחוות מקומיות אחרות.

הבעיה עם הסיפורים על צווי האפיפיור היא שחוקרים והסטוריונים של אדריכלות אנגלית בימי הביניים, לא מצאו שום עדות לבנאים נוודים כאלה באנגליה. גם חיפושים מדוקדקים בספרית האפיפיור ברומא  לא נשאו פרי, למרות הוראת האפיפיור לערוך חיפוש יסודי. דרך אגב בזמן שלטונו של הנרי ה-3 התחלפו שמונה אפיפיורים בזה אחר זה 1216-1272.

גולד, מחשובי החוקרים המסוניים, מציין כי בתקופה המדוברת, השפעת האפיפיור הייתה מאוד חזקה באנגליה, סמכותו של האפיפיור הופעלה לעתים קרובות בענייני היומיום. עליונותו על שליטים חילוניים הייתה ללא עוררין, ובקשת סנקציה או אישור אפיפיורי הייתה נפוצה. האפיפיורים אישרו זכויות יתר למנזר גלסטונברי והעניקו פריבילגיות לקתדרלת סנט פול, קתדרלת יורק וכנסיית בברלי. הביקוש הרב בלונדון לחותמות ומכתבים של האפיפיור הוביל לתעשיית זיופים רווחית, עם מסמכים מזויפים שמקורם אפילו מלשכת האפיפיור. דבקותה של אנגליה בסמכות האפיפיור אף התגברה לאחר רציחתו של תומאס בקט ב-1170.

אנו צריכים להכיר באפשרות שבזמן זה או אחר אולי הונפקה בולה מזויפת, וייתכן שהיו בה מילים או ביטויים שכאשר פורשו לא נכון או נשכחו למחצה במרחק רב של זמן, היו עשויים להיות הבסיס הרעוע שעליו נבנתה המסורת. היו חוקרים שחשבו לחשוב כי האפיפיור ניקולאי השלישי בשנת 1278 ויורשיו הוציאו מכתבי תמיכה אינדולגנציות ללשכת הבונים החופשיים העובדים בקתדרלת שטרסבורג, והם יכלו בקלות להיות הבסיס למסורת שעליה אנו נסמכים. אולם דיווחים אלה מסתמכים על עדיויות מסדר שני, המסמכים המקוריים מעולם לא נמצאו.

אז מה אתם מספרים לכל השוליות כשהם שואלים מה זה כל לחיצות הידיים והתנועות המוזרות?