נימוסים והליכות מסוניים (אטיקט)

מאת ג' קירק ניקולסון הבן, נשיא גדול לשעבר ג'ורג'ייה ארה"ב תרגם הא. הנ. משה שנון. מקורות: http://www.la-mason.com/stb43.htm אתר השירות המסוני: http://www.msana.com/ ידיעון קצר זה תוכנן כדי להזכיר לכולנו את כללי ההתנהגות שאינם מוגדרים היטב ורבות מתעלמים מהם בתוך הלשכה. אנו מודים לאח המכובד ביותר ניקולסון על תזכורות מאתגרות אלו. למרות שכולנו מתרגלים נימוסים והליכות (מסוניים או אחרים) בכל עת זהו נושא שעלינו הבונים החופשיים לתת עליו את הדעת מפעם לפעם. לפי המילון, הכוונה במונח אטיקט היא להקפדה על כללי התנהגות רשמיים בחברה מנומסת. מעט מאוד נכתב בחוקינו הכתובים על האתיקה המסונית ומנהגיה. החוקים להתנהגות מנומסת הועברו אלינו מימים אין איש זוכר אותם. כאשר אין חוקים מפורשים כאלה , טעמו הטוב ורגישותו של האח הבודד הם המנחים היחידים. אם להיות בוטים יותר, אין שום דבר באטיקט המסוני שלנו המחייב אותנו להתרחץ או ללבוש חולצה נקייה כאשר אנו נמצאים בלשכה. אלו הם עניינים של טעם רע או טעם טוב יהא המקרה אשר יהא. בחלק מהרשויות המסוניות נושא הנימוסים וההליכות נידון בחוברת הזמינה לאחים. ההערות במידעון זה נלקח מחוברות אלו. המידע הוא מידע בסיסי והוא יהא לתועלת כל האחים. אי אפשר להאשים את אחינו כאשר הם מאמצים גינונים של יחסי קירבה אשר שמעו אותם ממנהיגיהם. לדוגמא: "האח שמוליק" במקום "האח כהן". בזמן אסיפה מסונית יש לפנות לכל האחים בשם משפחתם. אין אדם משתתף בלשכה מסונית בתוקף היותו אדם פרטי. הוא אינו שמוליק או שמואל הוא נמצא שם כי הוא רב-בונה. במשל המפורסם של איזופוס "השועל והאריה" אנו מוצאים את האמרה יחסי קירבה מולידים בוז" האח סמואל קלמנט (מארק טווין) הוסיף על זאת כך: "יחסי קירבה מולידים בוז ... וילדים". שום אח אינו צריך לעסוק בשיחה פרטית בשולי הלשכה. אם משהו הפך להיות כל כך חשוב כדי לספר זאת לאח יש לפעול בהתאם להנחיות של הלשכה הגדולה שלו כיצד יש לבקש מהנשיא הנכבד רשות יציאה[1]. שיחות ודיונים פרטיים יש לקיים אך ורק מחוץ ללשכה למעט בזמנים בהן הלשכה במנוחה[2] סוגיה זו נידונה במידעון השיחה הקצר של ספטמבר 1979 באופן הבא: "אחד הדברים המטרידים ביותר ומעוררי דאגה הוא כאשר שני אחים בשולי הלשכה נכנסים לדיון בחצי קול. עוד יותר גרוע כאשר אחד מהם כבד שמיעה. כאשר קורא הדבר בזמן עבודת דרגה הדבר יכול לבלבל אפילו את הריטואליסט הטוב ביותר. כולנו ראינו את זה ושמענו את זה קורה. זוהי הפרעה למכובדות הטקס, זהו חוסר כבוד לצוות המבצע של הדרגה, זהו שוד לאור יום של המועמד מהטובה שאמורה לצמוח לו מהתנסות משמעותית, וזהו עלבון לאחים המנסים לשמוע. "למרבה הצער, האחים הפוגעים והתוקפניים אינם מבינים כי ניתן לשמוע אותם... או יתכן כי לא אכפת להם." מספק דקדוקים בהליכות ונימוסים מסוניים עוסקים בכבוד המגיע לנשיא הגדול. האיש שנבחר להנהיג את הבונים החופשיים - ברשות מסונית כלשהיא - נמצא בתפקיד ייחודי למסדר הבונים החופשיים. בשום ארגון אחר אין דמות אוטוריטטיבית שכזו. באופן כללי הוא נציגו של המלך שלמה וככזה מתגלגלות אליו הזכויות הכבוד והכוח אשר בד"כ שמורות למלוכה. עם היבחרו לכהונה של נשיא גדול ע"י אחיו, האיש אינו אדם פרטי יותר, הוא הנשיא הגדול. האדם הפרטי על העדפותיו וטעמו האישי חייב להיעלם באופן כזה שיישאר רק נושא המשרה. להיות נשיא גדול הינה מטלה מכניעה ומייגעת מאין כמוה אשר יכולה משרה להטיל על אדם המכהן בה. פירושה שאם מגיעה לחברו הטוב ביותר נזיפה עליו לנזוף בו, פירושה שאם עליו להדריך כאלו החכמים ממנו למרות הכול הוא חייב להדריכם. פירוש הדבר כי אין זה משנה מהן המגבלות, או רגשות אוזלת היד והכישלון אשר הוא מודע להם, עליו להקריב למען משרתו. (אמנם, בדרגה פחותה מזו אלו גם הדרישות מנשיא לשכה). באחריותו של נשיא הלשכה וכל בונה חופשי לשמור על גישה של מכובדות כלפי הנשיא הגדול, לא למען האדם שבמשרה אלה כדי לשמר את חשיבותה העליונה. בין שהאדם חביב על הבריות ובין שאינו כזה... יש להתייחס תמיד בכבוד הגדול ביותר למשרת הנשיא הגדול. כאשר אדם זה מבקר בלשכה אין זה האדם במשרת הנשיא הגדול אותו יש לכבד, אלא הכבוד שמגיע לתפקיד הנשיא הגדול. הכבוד הוא למשרה, זהו הכבוד הגדול ביותר אשר הבנייה החופשית יכולה להעניק למי מחבירה, אולם משרה זו טומנת בחובה אחריות כבדה מאין כמוה. ביקור של הנשיא הגדול צריך להיות אחד האירועים הבולטים בשנה עבור כל לשכה בין שהלשכה הזמינה את הנשיא הגדול לאירוע מיוחד או שהנשיא הגיע בנסיבות אחרות. אם רוצה הלשכה להזמין את הנשיא הגדול לרגל אירוע מיוחד יש לכתוב אל הנשיא הגדול זמן רב מראש ככל האפשר. זמנו של הנשיא הגדול הוא מצרך מבוקש וככל שתקדים ההזמנה להגיע כך יגדלו הסיכויים שהיא תענה בחיוב. אם אפשרי הדבר הציעו לו בחירה ראשונה ושנייה. היו מפורטים בהזמנתכם, ציינו את הזמן המדויק שבו יתחיל האירוע. האם תוגש ארוחת ערב ואם כן באיזו שעה. היכן יתקיים האירוע (בלשכה או באולם הרצאות אחר) אם האירוע אינו במקום מרכזי יש לספק הנחיות כיצד להגיע למקום. ספקו מידע על תוכנית האירוע, אם רצונכם שינאם (ואם כן האם על נושא מסוים ציינו את הנושא) אם מדובר בהענקת פרסים, האם הכנס כולל משפחות, פתוח לקהל, לגברים בלבד או סגור. ציינו את הזמן שבו אתם מצפים ממנו להגיע. (ראה שיחון קצר יולי 1978 "הנואם המסוני".)[3] אסור שלשכה תרגיש שאינה יכולה להזמין את הנשיא הגדול, או שנשיא גדול לא יבקר אותה. שום לשכה אינה קטנה מידי או רחוקה מידי עבור הנשיא הגדול. הוא ישמח להיענות לבקשה אם ניתן להסכים על תאריך נוח. הוא מרגיש שכל הלשכות על הפלס ללא קשר לגודל, המרחק, או מה שמקובל. הוא הנשיא הגדול של כל הבונים החופשיים בתחום שיפוטו. יש למנות ועדה לטובת ביקור הנשיא הגדול. כאשר הנשיא הגדול מגיע על הנשיא הנכבד להיות פנוי כדי לקבל את פניו עם הועדה. אם מסיבה כל שהיא השתנו התוכניות להערב (מקבלי הפרס לא יוכלו להגיע) יש להודיע לנשיא הגדול מיד על השינוי. אם מדובר בארוחה, פיקניק בסגנון רשמי, על הוועדה והנשיא הנכבד לדאוג לסידור נכון של שולחן כבוד ראשי עבור הנשיא הגדול[4]. יש לנהוג בנשיא הגדול ומשלחתו בכל הכבוד הראוי יש ללוות אותו לראש התור אם מדובר בהגשה בסגנון מזנון (בופה) על הועדה שמינה הנשיא הנכבד להיות מסוגלת להציג בפניו את אחי הלשכה ולדאוג שירגיש רצוי. במשך האירוע (סגור או פתוח) על הנשיא הלשכה לפעול לפי לוח זמנים מתוכנן. עליו להכין שעורי בית ולדעת מי יציג את האורחים, מי ילווה את הנשיא הגדול פנימה וכד'. אם זאת ישיבה סגורה עליו לנהלה נכון לפי הנוהל המקובל ברשות המסונית תחתה הוא עובד להתחיל ולסיים העבודה בזמן. "נשיא נכבד המתכנן את פגישתו עם הנשיא הגדול בכובד ראש, המשתף את חבר נושאי המשרה והאחים בסוד העניין, הממנה את הועדה המתאימה, ומתדרך אותם נכונה בתפקידם בטקס ולאחרונה מבלי לגרוע בחשיבותו דואג להדגשת חשיבות המסר של הנשיא הגדול יבוא כל שכרו ומעבר לכך. הוא יזכה בגמול המגיע מביצוע למופת של אירוע" (אטיקט מסוני ע"י האח ג'ון א. דאוני נשיא גדול לשעבר ג'ורג'יה ארה"ב.) דבר חשוב שיש לזכור כאשר הנשיא הגדול מבקר בלשכתך. בלי כל קשר לסוג האירוע (משפחתי, פתוח או סגור) כאשר סיים הנשיא הגדול לדבר, צריך ששום דבר לא יבוא אחריו למעט הסגירה. לשום אח אחר לא תינתן הזכות לפנות ללשכה כאשר הנשיא הגדול סיים את דברו. כשם שאחד מנשיאינו הגדולים ביטא זאת נכוחה "כאשר הנשיא הגדול סיים את דברו, גם הכלבים מפסיקים את נביחתם" כאשר נבצר מהנשיא הגדול לבקר בלשכה והוא שולח נציג אישי, יש לנהוג בנציגו במלוא הכבוד. יש לכבדו ואין לפנות אליו בשמו הפרטי במשך שום חלק מהטקס הסגור בלשכה. בנוגע לכובע הנשיא הנכבד. [5]שוב יש לחשוב על הטעם הטוב. קסקט כובע גולף או כובע צייד שמוט משובץ אינו ראוי. נשיא לשכה לא ירצה ללבוש כובע המסיט את הדעת ממכובדות האירוע. על הנשיא הנכבד להסיר את כובעו רק (1) עבור הנשיא הגדול. (2) בזמן תפילה (3) בזמן מתן ההתחייבות כאשר מוזכר שם האל וכאשר (4) נערכת לוויה בכנסיה או בית תפילה. הכובע אינו רכושו הפרטי של הנשיא הנכבד אלא שייך ללשכה. והוא מסמלי סמכותו של הנשיא. לבוש נושאי המשרה - הפכנו להיות חברה בלתי פורמאלית casual ובמובנים מסוימים טוב הדבר. אולם, כפי שקירבה מולידה בוז, חוסר פורמאליות רב מידי מוליד חוסר כבוד. שוב אנו נדרשים למונח "טעם טוב" . לבוש נושאי המשרה הוגדר ע"י לשכה גדולה אחת לפחות - פנסילבניה- "כמסוני בלבד" המורכב מבגדים שחורים, מעיל ערב, אפודה שחורה, עניבה שחורה, נעליים שחורות, קובע משי שחור, וכפפות לבנות. בחלק מן הלשכות לבושים כל נושאי המשרה בחליפת טוקסידו[6] אין חוק כתוב ללבוש נושאי המשרה הנוהג המקובל הוא להתלבש באופן המפגין כבוד ומהגונות של הבנייה החופשית. עלינו לזכור כי אנו מיצגים אחווה שהיא גדולה מפני יסודותיה המקודשים אין מקום לחוסר זהירות...בלבוש בטקס, בכבוד. חדשות לבקרים, אנו נוטים לנהוג ברישול בתארינו המסוניים. הפנייה לנשיא הגדול חוץ בפנסילבניה היא "Most Worshipful" (בפנסילבניה הוא ה-"Right Worshipful Grand Master.". נשיאים גדולים לשעבר מקבלים בד"כ את התואר "Most Worshipful." ראוי לציון היוצא מן הכלל בלשכה הגדולה של טקסס שם מקבלים נשיאים גדולים לשעבר את התואר "Right Worshipful." לעיתים זה מבלבל מהי הדרך הנכונה לפנות. בחלק מהרשויות אומרים: "Most Worshipful Brother Jones" באחרות "Most Worshipful Jones"; ובאחרות "Brother John Jones, Most Worshipful Past Grand Master." טוב הדבר לדעת מהי הדרך הנכונה[7] לעיתים קרובות תארים מקצועיים, אזרחיים, צבאיים ודתיים מעורבבים בתארים המסוניים לדוגמא "Reverend and Brother John Jones"; Doctor and Right Worshipful Thomas Smith"; "Brother and Colonel John Doe." לפעמים נטען שברוח "נפגשים על הפלס" תארים כאלה אינם נחוצים. אלא אם כן נקבע מדיניות רשמית בנדון זהו עניין של העדפה אישית וטעם טוב. מראה הלשכה גם הוא נחשב לעניין הנימוסים וההליכות. אם חדר הלשכה מלוכלך, הסינרים למבקרים אינם נקיים. והמראה הכללי מרופט. זוהי אינדיקציה לחוסר אכפתיות. "שפרו הופעתכם!" יכולה לשמש סיסמא עבור כל לשכה המבקשת להפגין כבוד כלפי חבריה ומבקריה. תפילות באירועי לשכה צריכים שיעשו בהתחשבות קפדנית בלקחי הבנייה החופשית[8] אסור שהן תבטאנה אמונה דתית ייחודית מגזרית כל שהיא. זהו עניין של נימוס שכל התפילות, הנאומים, והדיונים באירוע מסוני ימנעו מכיתתיות, וטונים של חיכוכי דעות או גוון פוליטי. דיוק בפתיחה ובנעילה הוא סוג של כבוד גם כן. הוא מקדם את ההרמוניה והוא אלמנט מרכזי של מנהיגות טובה. כאשר חושבים על נימוסים והליכות מסוניים. יש הרבה שניתן לומר ולכתוב. עלינו לנהוג בכבוד המקובל, טעם טוב, על פי הנוהג, בצניעות, משמעת ומסורת. ידוע על מסמך מסוני (חובות קדומים) הדן בנימוסי השולחן של הבונה החופשי. הוא מופיע במסמך המסוני העתיק ביותר הידוע פואמת רגיוס REGIUS POEM שנכתבה ב-1390 לערך ע"י נזיר אנגלי עלום שם. המקור מצוי כעט במוזיאון הבריטי בלונדון. לקראת סוף הפואמה מופיעות שורות אלו המצורפות לטובת קוראי שיחון קצר זה: נימוסי שולחן נימוסים טובים הופכים לאדם אל הדרגה הבא הבט בחוכמה, לכבדם בלא שהות. לא לכבדם כלל אלא אם כן מכיר אתה אותם. אל הבשר בשיבתך אכול אותו ביושר והגינות, ראה קודם כי ידיך נקיות וכל סכין חד ומשונן, וחתוך הלחם על פי הבשר נכון כאשר תסכין לאכול. אם אתה יושב ליד אדם ראוי יותר וגם אם אתה כזה, הרשה לו לגעת קודם בבשר טרם הגיעך אליו. אל הפירור הקטו ביותר אל תיגע אפילו אם חשקתה בו מאו. שמור ידיך נאות וטובות בנגבך אותם במטפחת. את אפך אל תקנח, ולא הבשר בין שיניך תחטט. ואל תשקע עמוק מידי בכוסך למרות שלשתות הרבה ברצונך.[9] לסיכום, מובא ציטוט מחוברת בהוצאת הלשכה הגדולה של ג'ורג'יה. Masonic Etiquette by John A. Dunaway, PGM, המתמצת את הכול "בשיטת לימוד זו מפה לאוזן, דור אחרי דור. חוקי ההתנהגות הנכונה והנימוסים הועברו אלינו מן העבר, כאשר אין חוקים כאלה מנוסחים בכתב או בנוהג. הטעם הטוב והרגישות של האח הבודד נשארים המנחים היחידים."

סוף

[1] מ.ש: המאמר מתייחס ללשכות גדולות ולשכות בת בארה"ב. למיטב ידיעתי בארץ לא התייחסה הלשכה הגדולה בחוקה לעניין זה. אולם ישנה התייחסות כזו בתקנונים של לשכות הבת למשל תקנון לשכת ברקאי סעיף ה' 3 "אח המבקש רשות הדיבור יפנה למפקח על עמודו בסימן המקובל וזה יתן לו את רשות הדיבור לכשיקבלנה מאת הנשיא. אח היושב במזרח יבקש את רשות הדיבור ישירות מנשיא הלשכה". מהדורת אפריל 1984 - [2] מש: המושג של העברת לשכה למנוחה אינו קיים בכל הרשויות. בארה"ב נוהגות חלק הרשויות לעבור למנוחה אולם גם אז נשאר המפקח השני על מקומו והוא למעשה מנהלה של הלשכה. [3] (See Short Talk Bulletin, July, 1978 "The Masonic Speaker.") [4] מ.ש: יש לציין כי בישראל אף ניתנה דעת הלשכה הגדולה לגבי מי מבין האורחים יוזמן לארוחה על חשבון הלשכה המארחת בטקס קידושי נשיא בלשכה. [5] מ.ש: בלשכות בארה"ב מורשה נשיא הלשכה לחבוש כובע מגבעת במהלך הישיבה [6] מ.ש: בישראל מוגדר לבוש נושאי המשרה בחוקה הגדולה ולבוש האחים גם כן בתוספת השלישית לחוקה. [7] מ.ש:החוקה בישראל מתייחסת לעניין בסעיף 9 " תוארו של הנשיא הגדול בתקופת כהונתו, ותוארם של הנשיא הגדול שקדם והנשיאים הגדולים לשעבר הוא "מכובד ביותר". [8] מ.ש:השלכה הגדולה בישראל דנה בנושא והחליטה להימנע מקריאה בכתבי הקודש במהלך עבודת לשכה למעט במקומות המיוחדים לכך בטקס. [9] הערה: הטקסט המלא והפרשנות לפואמה זו מצוי בשיחון אחר של ה-MSA "פואמת רגיוס"