יום שני, 11 בנובמבר 2024

בין העמודים, עיון בקשר שבין מרחבים בטוחים ולשכות בונים חופשיים

לפני כמה ימים האזנתי לפודקאסט על מרחבים בטוחים . מילון מרים-ובסטר מגדיר אותם כ"מרחב (כמו בקמפוס קולג') שנועד להיות חופשי מהטיות, קונפליקטים, ביקורת או פעולות, רעיונות ושיחות מאיימים". זהו מונח שמקורו בשנות השבעים והוא קשור מאוד לתנועת הגל השני הפמיניסטית. כשהאזנתי לפודקאסט, נדהמתי עד כמה ההגדרה הזו תואמת את הסביבה שטופחה בתוך לשכות הבונים החופשיים. לשכות הבונים החופשיים, בהיותן מרחבים סגורים, עם דגש על אחווה, שוויון ודיאלוג פתוח, שימשו כאבטיפוס היסטורי למרחבים הבטוחים שהפכו נפוצים בחברה המודרנית. במאמר זה אני מתכוון לחקור את הדמיון והשוני בין לשכות של הבונים החופשיים לבין מרחבים בטוחים מודרניים.

 


איור : סמל הסובלנות האוניברסלי, המציין הגנה על זכויות הומוסקסואלים  ומרחבים חופשיים מהומופוביה. - ויקישיתוף

ז'ורז' פרק, Georges Perec  בספרו 'חלל וכו', מבחר מרחבים' (Espèces d'espaces), דן בעמימות של מושג החלל (מרחב). כדי שנוכל לתפוס אותו, "עלינו לתת לו שם, לשרטט אותו, כמו אותם יצרני מפות ניווט שהציפו את קווי החוף בשמות של נמלים, נתנו שמות לכיפים, למפרצונים, לתעלות, לאיים..." בדיוק כפי שקרטוגרפים מיפו בקפידה את הימים, כך הבונים החופשיים מיפו באופן סמלי את הלשכות שלהם, ויצרו מרחב שבו הם יכולים לנווט במורכבות החיים והגילוי העצמי. הלשכות שלנו מסומנות כמרחבים בטוחים על ידי טקסים: "צורת האכסניה היא ריבוע מלבני, הממוקם ממזרח וממערב, נתמך על ידי שלושה עמודים, ועומד על אדמה קדושה... אל אובייקט זה מכוון המוח הבוני ללא הרף" (אוליבר, פילוסופיה של הבונים החופשיים, 1855). מיפוי סמלי זה מקבל חיזוק נוסף על ידי סמלים פיזיים: רצפת הפסיפס, העמודים, עמדות הקצינים והרעפים השומרים על הדלת. יש לנו גם מערכת כללים, כמו פרוטוקול הטריאנגולציה של הדיון בלשכה, שמבטיח שכל התקשורת מנותבת דרך הנשיא הנכבד שמקדם דיאלוג מכבד ומונע קונפליקטים אישיים. באופן דומה, אוניברסיטאות רבות מסמנות מרחבים בטוחים עם כרזות הקובעות הנחיות לשפה והתנהגות מכלילה, ומבטיחות שכל הסטודנטים ירגישו רצויים ומכובדים. למרחבים בטוחים מודרניים אלה, כמו לשכות הבונים החופשיים, יש גבולות ברורים וציפיות להתנהגות, והם משולטים לעתים קרובות בסמלים כמו דגל LGBTQ+ או סמל הקבלה האוניברסלית. 

 


איור 2: מרחב בטוח של בונים החופשיים

הבנייה החופשית, בצורתה המודרנית, הופיעה בתחילת המאה ה-18 בתקופה של מתח פוליטי ודתי משמעותי באנגליה. אחת ההשערות היתה שהלשכות שימשו כקרקע בטוחה משותפת לקבוצות שוליים וליריבים פוליטיים מרים שאיפשר להיפגש מבלי לחשוש להביע את דעותיהם או להתמודד עם השלכות. וויגים וטורים, הנוברים והיעקוביטים, האנגליקנים והנון-קונפורמיסטים, כולם מצאו מקום בתוך הלשכה שבו יכלו לתקשר כשווים. למעשה, כמה מהבונים החופשיים הבולטים היו צאצאים של פליטים הוגנוטים שנמלטו מרדיפות דתיות בצרפת (Desaguliers, Voltaire). אנשים אלה, שנעקרו ונדחקו לשוליים, מצאו ככל הנראה נחמה וקהילה בתוך האחווה. באופן דומה, מרחבים בטוחים של תנועות הפמיניזם והלהטב"ק+ התפתחו כבסיס משותף לקבוצות שוליים שאיפשר להביע את דעותיהם ו"להיות עצמן" בסביבה תומכת. מעניין לציין כי המרחבים הבטוחים הראשונים של הומסקסואלים צמחו בברים של הומואים, בדומה ללשכות הראשונות בלונדון שנפגשו בבתי שיכר ובטברנות. הן ברים הומוסקסואליים והן לשכות מוקדמות של בונים החופשיים הציעו מקלט שבו אנשים יכלו להתאסף ללא חשש מרדיפות או שיפוט, וטיפחו תחושה של קהילה וזהות משותפת. הקבלות היסטוריות אלה מדגישות את הצורך האנושי המתמשך במרחבים שבהם אנשים יכולים להתחבר, לחלוק רעיונות ולמצוא תמיכה, ללא קשר לרקע או לאמונותיהם.

 

איור 2: מרחב בטוח מודרני

הבונים החופשיים והמרחבים הבטוחים חולקים ערכי ליבה רבים, כולל סובלנות, שוויון ואחווה. מבחינה היסטורית, לשכות הבונים החופשיים הורכבו בעיקר מלשכות גבריות, ששיקפו את הנורמות החברתיות של התקופה. עם זאת, הופעתם של מסדרים מעורבים ומסדרים לנשים בלבד מדגישה את החשיבות של מרחבים בטוחים המשרתים קהילות מבוססות מגדר ספציפיות.  הן הלשכות והן המרחבים הבטוחים משתמשים באלמנטים דומים כדי לטפח תחושת שייכות ומטרה משותפת. התחיבויות, כמו שבועת הבונים החופשיים, וקודים של התנהגות, כמו אלה שנקבעו במרחבים בטוחים מודרניים, יוצרים מסגרת לאינטראקציה מכבדת. שפה סימבולית, בין אם מדובר בטקסי הבונים החופשיים או בטרמינולוגיה המכלילה המשמשת במרחבים בטוחים, מקדמת הבנה עמוקה יותר של ערכים משותפים.  תפקידו של האחראי, בין אם זה הנשיא הנכבד או המנחה של מרחב בטוח, הוא חיוני בהנחיית דיונים ובהבטחה שכל המשתתפים ירגישו ששומעים אותם ומכבדים אותם. בשתי המסגרות, תחושת קהילה זו מאפשרת לפרטים לבטא את עצמם באופן חופשי ואותנטי, בידיעה שמחשבותיהם ורגשותיהם ייענו בסודיות ובהקשבה לא שיפוטית.

כמובן, יש להכיר בהבדלים בין לשכות הבונים החופשיים לבין מרחבים בטוחים, שרבים מהם ניתן לייחס להקשרים ההיסטוריים הייחודיים שהולידו כל אחד מהם. בעוד שניתן לייחס את הופעתם של הבונים החופשיים בעיקר לאידיאלים של עידן הנאורות, כגון תבונה, חקירה מדעית וחירות הפרט, היא גם התרחשה במקביל לתקופה של שינוי כלכלי וחברתי משמעותי שהונע על ידי המהפכה התעשייתית.  הלשכות סיפקו מרחב לגברים לנווט בין השינויים הללו ולמצוא תחושה של קהילה בתוך התהפוכות. הופעתם של מרחבים בטוחים, לעומת זאת, קשורה קשר הדוק לעלייתה של התנועה הפמיניסטית של הגל השני ולמאבק הרחב יותר לזכויות אדם. לראיה נופעתם של מסדרים מאוחרים יותר כמו Le Droit Humain, אשר דוגלים במפורש בזכויות אדם ובצדק חברתי, בניגוד להתמקדות המסורתית של הבונים החופשיים המוקדמים באחווה ובהתפתחות אישית. לעומת זאת, מרחבים בטוחים הסתגלו בקלות לעידן הדיגיטלי, ופרחו בפורומים מקוונים, קהילות וירטואליות ואקטיביזם ברשתות החברתיות. לעומת לשכות הבונים החופשיים שלא צלחו את המעבר מלא למרחב הקיברנטי, אולי בשל חשיבות הנוכחות הפיזית והפולחן במסורת הבונים החופשיים. למרות הבדלים אלה, הן הבונים החופשיים והן המרחבים הבטוחים חולקים מטרה בסיסית: לספק סביבה תומכת שבה אנשים יכולים להתחבר, לצמוח ולבטא את עצמם באופן אותנטי.

חשוב לציין שגם לשכות הבונים החופשיים וגם המרחבים הבטוחים נתקלו בלא מעט ביקורת. מרחבים בטוחים מואשמים בהגבלת חופש הביטוי, בחיבוק תלמידים, בקידום בידול עצמי וביצירת תיבות תהודה. יהודית שולביץ Judith Shulevitz   ניסחה זאת היטב: "ברגע שאתה מגדיר מקומות מסוימים כבטוחים, אתה רומז שהשאר אינם בטוחים. המסקנה היא שיש להפוך אותם לבטוחים יותר". הוגים אחרים העלו חששות כי הצבת ה-"ביטחון רגשי" כמטרה קדושה מדחיקה תגמול מעשי מוסרי המונעים את התפתחותם הרגשית והאינטלקטואלית של התלמידים. גם הבונים החופשיים נתקלו בביקורת דומה. תקופת השתיקה של השוליה , למשל, יכולה להיתפס כסוג של צנזורה עצמית, שעלולה להחניק רעיונות או לחזק נורמות קיימות. עם זאת, תקופה זו יכולה להתפרש גם כזמן להתבוננות פנימית וללימוד הערך של הקשבה קשובה לפני תרומה לדיונים.  יתר על כן, יש הטוענים כי הלשכות, עם המסורות והטקסים שלהם, יכולות להיות עמידים בפני שינויים או שהמבנה ההיררכי שלהם עשוי להרתיע התנגדות גלויה (נקודה בתוך מעגל).  עם זאת, ללשכות יש מנגנונים המאזנים בין הצורך בהרמוניה ובאהבת אחים לבין הצורך בדיונים פתוחים. "פרוטוקול הטריאנגולציה", למשל, מבטיח שכל התקשורת מנותבת דרך הנשיא הנכבד, מקדם דיאלוג מכבד ומונע קונפליקטים אישיים. בנוסף, הציפייה מכל האחים והאחיות להתנהל בכבוד מטפחת סביבה שבה ניתן להביע נקודות מבט מגוונות ללא חשש מהתקפות אישיות. כדי להתמודד עם הביקורת המוטחת במרחבים בטוחים, גובר הדיון על מיתוגם מחדש כ-'מרחבים אמיצים'. תפיסה זו מבקשת לעודד קונפליקט בונה ושיחות מאתגרות, מתוך הכרה בכך שאי נוחות וחוסר הסכמה יכולים להיות זרזים רבי ערך לצמיחה והבנה, תוך שמירה על כבוד והכללה.

בהתחשב בכמעט שלוש מאות השנים שמפרידות בין עלייתם של לשכות הבונים החופשיים לבין מרחבים בטוחים, ראינו דמיון רב בין שתי תופעות אלה. שניהם סוגים של מרחבים (פיזיים או וירטואליים) המוגדרים על ידי נורמות מסוימות והתנהגויות מקובלות שמטרתן להפוך את הדיירים שלהם להרגיש יותר בבית" מוגנים מפני סביבה מתעללת. נראה כי הצורך במרחב בטוח, המבוסס על הכלה וכבוד, שעשוי להתפתח לקהילה, הוא צורך אנושי מתמשך, ללא קשר לעידן התעשייתי או הדיגיטלי. לכן, סביר להתייחס ללשכות של הבונים החופשיים כמבשרים של המרחבים הבטוחים מודרניים. אם אתם מאמינים שזה מועיל עבור הלשכה שלכם להיות מרחב בטוח, אני מציע לכם לדון עם אחיכים ואחיותיכם איך לעשות את זה אפילו טוב יותר. חשבו כיצד לטפח יותר הכלה וכבוד, והאם אימוץ הרעיון של "חללים אמיצים" יכול לשפר את חוויית הלשכה  מבלי להתפשר על המסורות והערכים שלו.

הא∴ משה שנון
לשכת שורשים מס' 2022 – מז' תל-אביב
הרשות הישראלית 
המסדר הבינלאומי של בונים חופשיים לגברים ולנשים
"זכות האדם"
Le-Droit Humain

יום חמישי, 7 בנובמבר 2024

ההיסטוריה היא סיפור שמסופר מנקודות מבט שונות. 

הקמת הלשכה הגדולה למדינת ישראל

קחו לדוגמה את יום הקמת הלשכה הגדולה למדינת ישראל 🌵ב-20 באוקטובר 1953.
בספר היובל של הלשכה הגדולה, האירוע מתואר כרב רושם ומרהיב, עם משלחת מסקוטלנד בראשות לורד אלגין וקינקרדין, נשף חגיגי במלון "המלך דוד" בנוכחות שר החוץ משה שרת ואישים חשובים נוספים. 🍾🥂
"האווירה היתה מחושמלת, מתוחה מהתרגשות, בציפייה לאירוע הקרב ובא. משלחת שניה שהגיעה היתה מסקוטלנד, ובראשה עמד הנשיא הגדול לשעבר, האח המ. מ. לורד אלגין וקינקרדין, מלווה במזכיר הגדול שלו, האח המ. מ. ד״ר אלכסנדר בוכן, וקומץ אחים מכובדים מגלזגו, לונדון, לידס ומקומות אחרים...בבוקר יום שלישי, ה-20 באוקטובר, התקבלו מספר קטן של מבקרים ואחים מקומיים ע״י נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. האח המ. מ. לורד אלגין וקינקרדין הסביר לנשיא את חשיבות מטרת ביקורו...בשמונה בערב, נערך נשף חגיגי במלון "המלך דוד", בנוכחותו המכובדת של שר החוץ, משה שרת, ראש העיר של ירושלים ואישים רבים אחרים. היה זה אירוע מרהיב וחגיגי."
ספר היובל הלשכה הגדולה למדינת ישראל עמ' 94 95


 



 

אבל... 🤫
הרושם של משה שרת עצמו היה קצת שונה! 🤨
ביום האירוע, שרת תיאר את לורד אלגין כ"זקן סקוטי טיפוסי" שנעקץ בעינו על ידי חרק, ואת נשיא הלשכה הגדולה, שבתאי לוי, כ"תשוש ושפוף". הוא התלונן על עיכובים, נאומים ארוכים וסיום מאוחר מהמתוכנן. 😅
"ב-7.15 עזבתי את הישיבה כשבן גוריון עודנו מושך והולך, כי הגיעה שעתי לחלף בשביל סעודת ה"מאסונים" ["הבונים החופשים"]. הוזמַנו לארוחת ערב חגיגית לרגל הקמת "לשכה גדולה" עצמאית למדינת ישראל. השעה שנקבעה הייתה 7.30. הגענו ב-7.40 והוכרחנו להמתין קרוב לשעה. אורח הכבוד מחוץ לארץ היה לורד אלגין, זקן סקוטי טיפוסי שאיתרע מזלו ובבואו לירושלים נעקץ בעפעפו על-ידי צירעה או זבוב ממאיר עד שהתנפחה עינו ונעצמה כליל. מצאנוהו עייף עד מוות, כל עוד נשמה באפו. הוחלנו עד בוש באולם המבוא של המלון. סוף סוף קראונו לחדר האוכל. שבתאי לוי, נשיא "הלשכה הגדולה", שהוכתר באותו יום, ישב בטבור שולחן הנשיאות, לורד אלגין ואני משני צדדיו. זה כבר לא ראיתי את שבתאי הוותיק [ראש עיריית חיפה 1940-49]. מצאתיו תשוש ושפוף, מתאונן על מיחוש לבו. החלה שורה ארוכה של נאומים. בחלקי נפל להרים כוס לכבוד האורחים. מלבד אלגין ועוד סקוטי אחד וכן נשיא "הלשכה ההולנדית" נקבצו ובאו אחינו בני ישראל בני כת ה"מאסונים" מאנגליה, דרום-אפריקה וכמה ארצות אחרות. נאמתי להנאתם הגלויה של השומעים שהובעה במחיאות כפים רעשניות פעם אחר פעם. אמרתי כי ישראל חוגגת היום את עצמאותה ה"מאסונית," כביכול, וכי מדינת ישראל מקיימת את שני יסודות התוכנית של "הבונים החופשים". היא דוגלת בחופש ושוקדת על בניין. אחרַי עוד החרו רבים. השגריר הבריטי [אוונס], שהיה מיועד להשיב על נאומי, לא בא והודיע כי נבצר ממנו לבוא "עקב המשבר". שר המשקים [עו"ד מקס] זליגמן בחוכמתו הכריז ברבים על ההנמקה הזאת. במקום לקום מהשולחן ב-9.30, כאשר הובטח, שולחנו לחופשי רק ב-11."

 

האתר משה שרת ומורשתו/יומן אישי/ 20/11/1953
אז מה היה באמת? 🤔
האמת היא שתמיד יש יותר מגרסה אחת לאירועים היסטוריים. חשוב לקרוא, לחקור ולהיחשף לנקודות מבט שונות כדי לקבל תמונה מלאה יותר של העבר. 🤓
הנה לינקים לאתר הארכיון הציוני שם תוכלו לצפות בעוד תמונות מהאירוע.
מה דעתכם❓ שתפו אותנו בתגובות! 👇