לפני כמה ימים האזנתי לפודקאסט על מרחבים בטוחים . מילון מרים-ובסטר מגדיר אותם כ"מרחב (כמו בקמפוס קולג') שנועד להיות חופשי מהטיות, קונפליקטים, ביקורת או פעולות, רעיונות ושיחות מאיימים". זהו מונח שמקורו בשנות השבעים והוא קשור מאוד לתנועת הגל השני הפמיניסטית. כשהאזנתי לפודקאסט, נדהמתי עד כמה ההגדרה הזו תואמת את הסביבה שטופחה בתוך לשכות הבונים החופשיים. לשכות הבונים החופשיים, בהיותן מרחבים סגורים, עם דגש על אחווה, שוויון ודיאלוג פתוח, שימשו כאבטיפוס היסטורי למרחבים הבטוחים שהפכו נפוצים בחברה המודרנית. במאמר זה אני מתכוון לחקור את הדמיון והשוני בין לשכות של הבונים החופשיים לבין מרחבים בטוחים מודרניים.
ז'ורז' פרק, Georges Perec בספרו 'חלל וכו', מבחר מרחבים' (Espèces d'espaces), דן בעמימות של מושג החלל (מרחב). כדי שנוכל לתפוס אותו, "עלינו לתת לו שם, לשרטט אותו, כמו אותם יצרני מפות ניווט שהציפו את קווי החוף בשמות של נמלים, נתנו שמות לכיפים, למפרצונים, לתעלות, לאיים..." בדיוק כפי שקרטוגרפים מיפו בקפידה את הימים, כך הבונים החופשיים מיפו באופן סמלי את הלשכות שלהם, ויצרו מרחב שבו הם יכולים לנווט במורכבות החיים והגילוי העצמי. הלשכות שלנו מסומנות כמרחבים בטוחים על ידי טקסים: "צורת האכסניה היא ריבוע מלבני, הממוקם ממזרח וממערב, נתמך על ידי שלושה עמודים, ועומד על אדמה קדושה... אל אובייקט זה מכוון המוח הבוני ללא הרף" (אוליבר, פילוסופיה של הבונים החופשיים, 1855). מיפוי סמלי זה מקבל חיזוק נוסף על ידי סמלים פיזיים: רצפת הפסיפס, העמודים, עמדות הקצינים והרעפים השומרים על הדלת. יש לנו גם מערכת כללים, כמו פרוטוקול הטריאנגולציה של הדיון בלשכה, שמבטיח שכל התקשורת מנותבת דרך הנשיא הנכבד שמקדם דיאלוג מכבד ומונע קונפליקטים אישיים. באופן דומה, אוניברסיטאות רבות מסמנות מרחבים בטוחים עם כרזות הקובעות הנחיות לשפה והתנהגות מכלילה, ומבטיחות שכל הסטודנטים ירגישו רצויים ומכובדים. למרחבים בטוחים מודרניים אלה, כמו לשכות הבונים החופשיים, יש גבולות ברורים וציפיות להתנהגות, והם משולטים לעתים קרובות בסמלים כמו דגל LGBTQ+ או סמל הקבלה האוניברסלית.
איור 2: מרחב בטוח של בונים החופשיים
הבנייה החופשית, בצורתה המודרנית, הופיעה בתחילת המאה ה-18 בתקופה של מתח פוליטי ודתי משמעותי באנגליה. אחת ההשערות היתה שהלשכות שימשו כקרקע בטוחה משותפת לקבוצות שוליים וליריבים פוליטיים מרים שאיפשר להיפגש מבלי לחשוש להביע את דעותיהם או להתמודד עם השלכות. וויגים וטורים, הנוברים והיעקוביטים, האנגליקנים והנון-קונפורמיסטים, כולם מצאו מקום בתוך הלשכה שבו יכלו לתקשר כשווים. למעשה, כמה מהבונים החופשיים הבולטים היו צאצאים של פליטים הוגנוטים שנמלטו מרדיפות דתיות בצרפת (Desaguliers, Voltaire). אנשים אלה, שנעקרו ונדחקו לשוליים, מצאו ככל הנראה נחמה וקהילה בתוך האחווה. באופן דומה, מרחבים בטוחים של תנועות הפמיניזם והלהטב"ק+ התפתחו כבסיס משותף לקבוצות שוליים שאיפשר להביע את דעותיהם ו"להיות עצמן" בסביבה תומכת. מעניין לציין כי המרחבים הבטוחים הראשונים של הומסקסואלים צמחו בברים של הומואים, בדומה ללשכות הראשונות בלונדון שנפגשו בבתי שיכר ובטברנות. הן ברים הומוסקסואליים והן לשכות מוקדמות של בונים החופשיים הציעו מקלט שבו אנשים יכלו להתאסף ללא חשש מרדיפות או שיפוט, וטיפחו תחושה של קהילה וזהות משותפת. הקבלות היסטוריות אלה מדגישות את הצורך האנושי המתמשך במרחבים שבהם אנשים יכולים להתחבר, לחלוק רעיונות ולמצוא תמיכה, ללא קשר לרקע או לאמונותיהם.
הבונים החופשיים והמרחבים הבטוחים חולקים ערכי ליבה רבים, כולל סובלנות, שוויון ואחווה. מבחינה היסטורית, לשכות הבונים החופשיים הורכבו בעיקר מלשכות גבריות, ששיקפו את הנורמות החברתיות של התקופה. עם זאת, הופעתם של מסדרים מעורבים ומסדרים לנשים בלבד מדגישה את החשיבות של מרחבים בטוחים המשרתים קהילות מבוססות מגדר ספציפיות. הן הלשכות והן המרחבים הבטוחים משתמשים באלמנטים דומים כדי לטפח תחושת שייכות ומטרה משותפת. התחיבויות, כמו שבועת הבונים החופשיים, וקודים של התנהגות, כמו אלה שנקבעו במרחבים בטוחים מודרניים, יוצרים מסגרת לאינטראקציה מכבדת. שפה סימבולית, בין אם מדובר בטקסי הבונים החופשיים או בטרמינולוגיה המכלילה המשמשת במרחבים בטוחים, מקדמת הבנה עמוקה יותר של ערכים משותפים. תפקידו של האחראי, בין אם זה הנשיא הנכבד או המנחה של מרחב בטוח, הוא חיוני בהנחיית דיונים ובהבטחה שכל המשתתפים ירגישו ששומעים אותם ומכבדים אותם. בשתי המסגרות, תחושת קהילה זו מאפשרת לפרטים לבטא את עצמם באופן חופשי ואותנטי, בידיעה שמחשבותיהם ורגשותיהם ייענו בסודיות ובהקשבה לא שיפוטית.
כמובן, יש להכיר בהבדלים בין לשכות הבונים החופשיים לבין מרחבים בטוחים, שרבים מהם ניתן לייחס להקשרים ההיסטוריים הייחודיים שהולידו כל אחד מהם. בעוד שניתן לייחס את הופעתם של הבונים החופשיים בעיקר לאידיאלים של עידן הנאורות, כגון תבונה, חקירה מדעית וחירות הפרט, היא גם התרחשה במקביל לתקופה של שינוי כלכלי וחברתי משמעותי שהונע על ידי המהפכה התעשייתית. הלשכות סיפקו מרחב לגברים לנווט בין השינויים הללו ולמצוא תחושה של קהילה בתוך התהפוכות. הופעתם של מרחבים בטוחים, לעומת זאת, קשורה קשר הדוק לעלייתה של התנועה הפמיניסטית של הגל השני ולמאבק הרחב יותר לזכויות אדם. לראיה נופעתם של מסדרים מאוחרים יותר כמו Le Droit Humain, אשר דוגלים במפורש בזכויות אדם ובצדק חברתי, בניגוד להתמקדות המסורתית של הבונים החופשיים המוקדמים באחווה ובהתפתחות אישית. לעומת זאת, מרחבים בטוחים הסתגלו בקלות לעידן הדיגיטלי, ופרחו בפורומים מקוונים, קהילות וירטואליות ואקטיביזם ברשתות החברתיות. לעומת לשכות הבונים החופשיים שלא צלחו את המעבר מלא למרחב הקיברנטי, אולי בשל חשיבות הנוכחות הפיזית והפולחן במסורת הבונים החופשיים. למרות הבדלים אלה, הן הבונים החופשיים והן המרחבים הבטוחים חולקים מטרה בסיסית: לספק סביבה תומכת שבה אנשים יכולים להתחבר, לצמוח ולבטא את עצמם באופן אותנטי.
חשוב לציין שגם לשכות הבונים החופשיים וגם המרחבים הבטוחים נתקלו בלא מעט ביקורת. מרחבים בטוחים מואשמים בהגבלת חופש הביטוי, בחיבוק תלמידים, בקידום בידול עצמי וביצירת תיבות תהודה. יהודית שולביץ Judith Shulevitz ניסחה זאת היטב: "ברגע שאתה מגדיר מקומות מסוימים כבטוחים, אתה רומז שהשאר אינם בטוחים. המסקנה היא שיש להפוך אותם לבטוחים יותר". הוגים אחרים העלו חששות כי הצבת ה-"ביטחון רגשי" כמטרה קדושה מדחיקה תגמול מעשי מוסרי המונעים את התפתחותם הרגשית והאינטלקטואלית של התלמידים. גם הבונים החופשיים נתקלו בביקורת דומה. תקופת השתיקה של השוליה , למשל, יכולה להיתפס כסוג של צנזורה עצמית, שעלולה להחניק רעיונות או לחזק נורמות קיימות. עם זאת, תקופה זו יכולה להתפרש גם כזמן להתבוננות פנימית וללימוד הערך של הקשבה קשובה לפני תרומה לדיונים. יתר על כן, יש הטוענים כי הלשכות, עם המסורות והטקסים שלהם, יכולות להיות עמידים בפני שינויים או שהמבנה ההיררכי שלהם עשוי להרתיע התנגדות גלויה (נקודה בתוך מעגל). עם זאת, ללשכות יש מנגנונים המאזנים בין הצורך בהרמוניה ובאהבת אחים לבין הצורך בדיונים פתוחים. "פרוטוקול הטריאנגולציה", למשל, מבטיח שכל התקשורת מנותבת דרך הנשיא הנכבד, מקדם דיאלוג מכבד ומונע קונפליקטים אישיים. בנוסף, הציפייה מכל האחים והאחיות להתנהל בכבוד מטפחת סביבה שבה ניתן להביע נקודות מבט מגוונות ללא חשש מהתקפות אישיות. כדי להתמודד עם הביקורת המוטחת במרחבים בטוחים, גובר הדיון על מיתוגם מחדש כ-'מרחבים אמיצים'. תפיסה זו מבקשת לעודד קונפליקט בונה ושיחות מאתגרות, מתוך הכרה בכך שאי נוחות וחוסר הסכמה יכולים להיות זרזים רבי ערך לצמיחה והבנה, תוך שמירה על כבוד והכללה.
בהתחשב בכמעט שלוש מאות השנים שמפרידות בין עלייתם של לשכות הבונים החופשיים לבין מרחבים בטוחים, ראינו דמיון רב בין שתי תופעות אלה. שניהם סוגים של מרחבים (פיזיים או וירטואליים) המוגדרים על ידי נורמות מסוימות והתנהגויות מקובלות שמטרתן להפוך את הדיירים שלהם להרגיש יותר בבית" מוגנים מפני סביבה מתעללת. נראה כי הצורך במרחב בטוח, המבוסס על הכלה וכבוד, שעשוי להתפתח לקהילה, הוא צורך אנושי מתמשך, ללא קשר לעידן התעשייתי או הדיגיטלי. לכן, סביר להתייחס ללשכות של הבונים החופשיים כמבשרים של המרחבים הבטוחים מודרניים. אם אתם מאמינים שזה מועיל עבור הלשכה שלכם להיות מרחב בטוח, אני מציע לכם לדון עם אחיכים ואחיותיכם איך לעשות את זה אפילו טוב יותר. חשבו כיצד לטפח יותר הכלה וכבוד, והאם אימוץ הרעיון של "חללים אמיצים" יכול לשפר את חוויית הלשכה מבלי להתפשר על המסורות והערכים שלו.
הא∴ משה שנוןלשכת שורשים מס' 2022 – מז' תל-אביבהרשות הישראליתהמסדר הבינלאומי של בונים חופשיים לגברים ולנשים
"זכות האדם"Le-Droit Humain
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה