ההיסטוריה היא סיפור שמסופר מנקודות מבט שונות.

הקמת הלשכה הגדולה למדינת ישראל

קחו לדוגמה את יום הקמת הלשכה הגדולה למדינת ישראל

ב-20 באוקטובר 1953.

בספר היובל של הלשכה הגדולה, האירוע מתואר כרב רושם ומרהיב, עם משלחת מסקוטלנד בראשות לורד אלגין וקינקרדין, נשף חגיגי במלון "המלך דוד" בנוכחות שר החוץ משה שרת ואישים חשובים נוספים.

"האווירה היתה מחושמלת, מתוחה מהתרגשות, בציפייה לאירוע הקרב ובא. משלחת שניה שהגיעה היתה מסקוטלנד, ובראשה עמד הנשיא הגדול לשעבר, האח המ. מ. לורד אלגין וקינקרדין, מלווה במזכיר הגדול שלו, האח המ. מ. ד״ר אלכסנדר בוכן, וקומץ אחים מכובדים מגלזגו, לונדון, לידס ומקומות אחרים...בבוקר יום שלישי, ה-20 באוקטובר, התקבלו מספר קטן של מבקרים ואחים מקומיים ע״י נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. האח המ. מ. לורד אלגין וקינקרדין הסביר לנשיא את חשיבות מטרת ביקורו...בשמונה בערב, נערך נשף חגיגי במלון "המלך דוד", בנוכחותו המכובדת של שר החוץ, משה שרת, ראש העיר של ירושלים ואישים רבים אחרים. היה זה אירוע מרהיב וחגיגי."

ספר היובל הלשכה הגדולה למדינת ישראל עמ' 94 95

אבל...

הרושם של משה שרת עצמו היה קצת שונה!

ביום האירוע, שרת תיאר את לורד אלגין כ"זקן סקוטי טיפוסי" שנעקץ בעינו על ידי חרק, ואת נשיא הלשכה הגדולה, שבתאי לוי, כ"תשוש ושפוף". הוא התלונן על עיכובים, נאומים ארוכים וסיום מאוחר מהמתוכנן.

"ב-7.15 עזבתי את הישיבה כשבן גוריון עודנו מושך והולך, כי הגיעה שעתי לחלף בשביל סעודת ה"מאסונים" ["הבונים החופשים"]. הוזמַנו לארוחת ערב חגיגית לרגל הקמת "לשכה גדולה" עצמאית למדינת ישראל. השעה שנקבעה הייתה 7.30. הגענו ב-7.40 והוכרחנו להמתין קרוב לשעה. אורח הכבוד מחוץ לארץ היה לורד אלגין, זקן סקוטי טיפוסי שאיתרע מזלו ובבואו לירושלים נעקץ בעפעפו על-ידי צירעה או זבוב ממאיר עד שהתנפחה עינו ונעצמה כליל. מצאנוהו עייף עד מוות, כל עוד נשמה באפו. הוחלנו עד בוש באולם המבוא של המלון. סוף סוף קראונו לחדר האוכל. שבתאי לוי, נשיא "הלשכה הגדולה", שהוכתר באותו יום, ישב בטבור שולחן הנשיאות, לורד אלגין ואני משני צדדיו. זה כבר לא ראיתי את שבתאי הוותיק [ראש עיריית חיפה 1940-49]. מצאתיו תשוש ושפוף, מתאונן על מיחוש לבו. החלה שורה ארוכה של נאומים. בחלקי נפל להרים כוס לכבוד האורחים. מלבד אלגין ועוד סקוטי אחד וכן נשיא "הלשכה ההולנדית" נקבצו ובאו אחינו בני ישראל בני כת ה"מאסונים" מאנגליה, דרום-אפריקה וכמה ארצות אחרות. נאמתי להנאתם הגלויה של השומעים שהובעה במחיאות כפים רעשניות פעם אחר פעם. אמרתי כי ישראל חוגגת היום את עצמאותה ה"מאסונית," כביכול, וכי מדינת ישראל מקיימת את שני יסודות התוכנית של "הבונים החופשים". היא דוגלת בחופש ושוקדת על בניין. אחרַי עוד החרו רבים. השגריר הבריטי [אוונס], שהיה מיועד להשיב על נאומי, לא בא והודיע כי נבצר ממנו לבוא "עקב המשבר". שר המשקים [עו"ד מקס] זליגמן בחוכמתו הכריז ברבים על ההנמקה הזאת. במקום לקום מהשולחן ב-9.30, כאשר הובטח, שולחנו לחופשי רק ב-11."