מסוניקה אינפו מגזין - ספטמבר 2009

שלום לכולם,

ברצוני לאחל לכם שנה טובה.

מצורף המגזין מסוניקה אינפו לחודש ספטמבר 2009.

תהנו:

Masonica Info Mag 2009 09 V011

אף אחד לא מדבר בשם הבנייה החופשית

"דבר חשוב שיש להבין בקשר לבנייה החופשית הוא: שאין אף גוף בודד, כלל עולמי, השולט על הבנייה החופשית. יש בנמצא,ללא תפארת המליצה, אלפי ספרים, מנוסחים להפליא, עם שמות ארוכים וסופרים מכובדים אשר מקדמים את התיאוריות שלהם על ההיסטוריה, הפילוסופיה והסמליות של הבנייה החופשית. כמו כן, אין מחסור בתארים הנשמעים חשובים מאוד של נושאי משרה, במיוחד בארגונים המסוניים שמחוץ ללשכה, גדול כזה, עליון אחר ושליט על כל כזה או אחר.

זה לא משנה, אין אדם אחד המדבר בשם הבנייה החופשית, מעולם לא היה אחד כזה. אפילו לא סופרים שכותבים ספרים לגלמים. חשוב להבין את הדבר הזה בכל פעם ששומעים ביקורת והאשמות נגד בונים חופשיים, במיוחד כשהם מצטטים "מקורות יודעי דבר" , "מנהיגים בולטים" או "מנהיגים עלומי שם".

כל מדינה בארה"ב, כל מחוז בקנדה, וכמעט בכל מדינה בעולם יש בה לשכה גדולה – לפעמים יותר מאחת. לכל לשכה גדולה יש חוקים ותקנות אשר מנהלים את הלשכות בתחום שיפוטה. אבל לנשיאים גדולים אין כח שיפוטי לחוקק חוקים או החלטות מחוץ לגבולם. אין ארגון לאומי או בינלאומי המכוון או שולט בלשכה גדולה. דבר שהופך את האפשרות של תוכנית שטנית לשלטון כלל עולמי למסובך במקצת."

מתוך הספר בנייה חופשית לגלמים מאת כריס הדופ. http://amzn.com/0764597965

ברצוני להפנות את הקורא גם לאתר: http://www.masonicinfo.com/leader.htm

תחת המאמר "מנהיג בכיר מדבר" מדבר המחבר על הנושא הנ"ל ואת עיקריו הנראים לי רלוונטיים אני מביא כאן:

· אין איש אחד או ארגון אחד המדבר בשם הבנייה החופשית.

· הבנייה החופשית היא רבת פנים ומקבלת את הצביון של המדינה והחברה בה היא פועלת.

· במשך השנים היו הרבה ארגונים שניסו לחקות את הבונים החופשיים וקראו לעצמם בונים

· הנשיא הגדול מדבר בשם הלשכה הגדולה שלו בלבד וגם זאת רק כשהוא בתפקיד ורק ללשכות תחת חסותו.

· "שימוש בהערות של בן אדם אחד המדבר בשם עצמו או הארגון אליו הוא שייך כדי לטעון שהן מייצגות את החשיבה של הבנייה החופשית היא רמאות"

· "הבנייה החופשית היא במידה רבה מאוד התנסות אישית ולמרות שניתן להעשיר אותה על ידי ספרים ומצגות של "מנהיגים מסוניים בכירים" הפרשנות שלהם אינה כובלת את תהליך החשיבה של הבונה החופשי הבודד יותר מאשר כובלת אותה נאומים שנושא ראש העיר שלו.

בברכת אחווה

∴ משה שנון

אנה מועדות פנינו

את המאמר שלפניכם תרגמתי לפני מספר שנים.

לדעתי הוא מהווה אבן דרך בגישה של הלשכה הגדולה של אנגלייה כלפי הבנייה החופשית והאינטראקציה שלה עם החברה.

הנואם הוא הנשיא הגדול של הלשכה הגדולה אז 2005.

הוא נותן הסבר אינטליגנטי לשאלה "מהי הבנייה החופשית"

הוא מנתח את הבעיות העיקריות ומנסה להתוות דרך להמשך דרכה של הבנייה החופשית.

בשנת 2009 פיתחתי הרצאה בנושא שהועברה בלשכת עין השילוח אר"י וזכתה לשבחים

לשכות המעונינות בהרצאה מוזמנות ליצור איתי קשר.

לחץ כאן להורדה

Whither Directing Our Course Heb 3

Publish at Scribd or explore others: Study Guides, Notes, Business & Law Law & Government Marketing freemason בונים חופשיים

נייטרליות כהבעת דיעה

היום ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה זועקות הכותרות על מפגש פסגה בין נשיא שוויץ לנשיא אירן אחמדינג'אד במסגרת ועידת דרבן השנייה שלכאורה אמורה הייתה להיות ועידה נגד הגזענות אלא שאורח הכבוד שלה אחמדינג'אד הינו מכחיש שואה שבארצו פשעים חמורים נגד האנשות הם לחם חוק והוא קורא להשמדת מדינת ישראל. מנהיגים חשובים בארץ ובעולם מיהרו לגנות את העניין ובמיוחד את העמדה ששוויץ מנסה כביכול לייצג "עמדת הניטראליות". ניטראליות כמעט תמיד אינה יכולה לשמש כעמדה מוסרית או נקיטת עמדה מוסרית נהפוך הוא. מה קורה אצלנו בחצר הקטנה שלנו? להבדיל אלף אלפי הבדלות. כמעט כל בונה חופשי בזרם שלנו שמע למד וקרא כי הבונים החופשיים אינם עוסקים בדת ופוליטיקה "המשמעת מחייבת שמירה קפדנית של החוקה והתקנון: היענות ללא היסוס לכל קריאה; התנהגות בענווה ובמישרין בלשכה; הימנעות מוויכוחים במסגרת הלשכה בענייניי מדיניות ודת"[i] כמה קלה הקפיצה הרעיונית בין הנחייה זו של שמירה על הרמוניה למצב שבו יכול אדם להימנע מהבעת דעה (ניטרליות) נוכח עוולות שונות המתרחשות בזירה האנושית הן בלשכה והן מחוצה לה. לא קל להיות להיות בונה חופשי, בונה חופשי אמיתי, כזה המחויב לרעיון של "חופש שוויון אחווה" ולא כזה הבא ללשכה על מנת לקבל תארי כבוד מנופחים. מערכת החוקים אותה מנסח הריטואל שלנו והטקסים שלנו מעמידים בפני הבונה החופשי משימה שהיא כמעט בלתי אפשרית. כיצד ניתן להיות חבר במסדר ולהישמע להוראות לתקנות ולמנהיגיו, לשמור על ההרמוניה ובו זמנית להיות נאמן לעצמך לשמור על האינדיבידואליות? האין שתי המילים הללו מנוגדות: עצמיות ומקוריות מול מסדר וארגון. אולם, עיון מעמיק בטקסים שלנו יוכיח כי אפשרי הדבר שכן, מהי הדרגה השלשית ואגדת חירם (ודרגות אחרות המוכרות לאחים מן הדרגות הגבוהות) אם לא התשובה לשאלה זו. כמוכם אחיי אני מנוי על רשימת התפוצה של מסדרנו ומקבל את ההזמנות לעבודת הלשכות. אני אף מעיין בהן לראות במה עוסקים אחי מסדרנו ומהי הפעילות המסונית שלהם. איני זוכר ולו לשכה אחת שהזמינה את אחיה או הציבור לציון טקס יום השואה. (ואם היו בודדות שכאלה שעשו כן הריני מתנצל בפניהן - אך זהו המעט המעיד על כלל) חיפשתי למצוא גם אזכור באתר הלשכה הגדולה ולא מצאתי. האם אין לנו מה לומר בנושא זה? או בנושא יום הזיכרון וחג העצמאות הקרב? כאשר כיהנתי כנשיא לשכה ארגנתי יחד עם נשיאי לשכת אביב וראש העין טקס יום זיכרון לשואה ולגבורה. יצרנו לשם כך טקס פתוח לקהל שקיבל את אישור הלשכה הגדולה ובו ציינו לא רק סבל העם היהודי וקורבנו, כי אם גם את סיבלות עמים אחרים והעלנו את זכר הפגיעה בבנייה החופשית ואחיה.[ii] הטקס זכה לתשבחות ורבים נטלו בו חלק חילוני ובונים חופשיים. אנו כבונים חופשיים מחויבים להשמיע כולנו הן ברמה החברתית הארצית, והן ברמה המוניציפאלית השכונתית כלפי חוץ וכלפי פנים. לא ייתכן כי לא יהיה לנו שחרטנו על דגלנו את האמרה "חופש, שוויון אחווה" (יש האומרים שגם יצרנו אותה) מה לומר כאשר אנו רואים ושומעים על פגיעות בזכויות האדם, על נטילת חופש, על פגיעה באחינו הבונים ובאחינו בני האדם מבית ומחוץ. אנו מתקרבים לעבר יום העצמאות ויום הזכרון. אני יודע עד כמה טעונים הימים הללו. במיוחד במסגרת זו של מסדרנו שתחת דגלו מסתופפים אחים בני לאומים שונים. אך לא יתכן כי האזכור לימים אלו במסדרנו יהיה רק בפיקניק השנתי המסורתי של הלשכות שנוהגות כך. לא חייבים לציין זאת בשירה וריקודים לשם כך נועדו החגיגות שבחוץ, אני מודע לרגשות ולפצעים שטרם הגלידו הפועמים בלב האחים שאולי היו פעם משני צידי המתרס. אולם, אני זוכר בבירור הענקת טקס נשיא כבוד לאחד מבחירי המסדר בלשכה ששכנה בישוב ערבי. המארגנים בציינם את קורות חייו של מקבל התואר יכלו להימנע, ולא עשו זאת, וטרחו לציין את חלקו של האח במחתרות ובצה"ל. זוהי אותה אצילות נפש ותחושת אחווה שיכולים לחוש בה לוחמים משני הצדדים מתוך רגש כבוד בסיום הקרבות. מתוך רצון להביא לפיוס והשלמה מבלי לכסות על העבר. לכן, לדוגמא הייתי רוצה לראות ערבי דו שיח, ערבי זיכרון, דיונים והרצאות על הנושאים האלה בדיוק. מתוך תחושת אחריות כלפי הסביבה מתוך שאם אנחנו רוצים להיות רלוונטיים איננו יכולים לנהוג בניטרליות. איננו יכולים שלא לנקוט הבעת דעה לקורה מסביבנו בכל המישורים כלפי חוץ וכלפי פנים. בחלק מן הלשכות בעולם המסוני אסורה נקיטת הבעת הימנעות בהצבעות הלשכה. בדיוק מאותן הסיבות שמניתי מעל. אי הבעת דעה יש בה עוולה כפולה ומכופלת. המביע דעתו בעד או נגד נוקט עמדה. הוא שם עצמו לטוב ולרע במקום שיפוטי. הזמן והמקום ישפטו האם עמדתו הייתה צודקת אם לאו. אנשים מאמינים יאמרו כי בבוא היום יישא את הדין לחיוב או לשלילה. הנמנע מלהביע דעה לא זו בלבד שהוא מסיר מעצמו אחריות, הוא גם מונע מאחיו השותפים לדעתו המוסוות את הגב אותו נשבע להעניק להם "אגן על כבודך בפניך ושלא בפניך." אנו אומרים בדרגה השלישית. הוא מנסה להנות מפרות הצד המנצח מבלי לקחת את הסיכון האחריות והמחיר אותו ידע אחינו חירם לשלם.

---------- [i] הלשכה הגדולה למדינת ישראל – ספר העבודה בדרגת תלמיד בונה חופשי. [ii] ראה פיסקה "הבניה החופשית בגרמנייה הנאצית" – בערך בונים חופשיים בוויקיפדיה.

הגיע הזמן - בנייה חופשית במאה ה-21

אגודת השרות המסוני Masonic Service Association הינה איגוד של הלשכות הגדולות בצפון אמריקה שמטרתו לסייע להן להוציא לפועל תוכניות שונות בנושאי צדקה, פעילות באזורי אסון, חינוך, הפצת מידע ועוד. בשנת 2004 פרסם המכון למידע מסוני Masonic Information Centre דו"ח על מצב האחווה, בו הוא מנסה להצביע על הבעיות העיקריות העומדות בפני המסדר ומנסה להתוות דרך להתמודדות עם האתגרים של המאה ה-21 העומדים בפתח. ייתכן וחלק מהמסקנות של מחברי הדו"ח אינן מעמיקות מספיק או שרק גרדו את פני השטח. אולם, הן מהוות נקודות מעניינות לדיון ומחשבה עבור כל בונה חופשי, לשכה או לשכה גדולה. אחרי שנים שהדו"ח שכב בנבחי הדיסק הקשיח שלי עקב מספר שיחות עם אחינו המכובד קובי חורין (ברקאי 17) תרגמתי אותו וביקשתי אותו לעיין בו. מהר מאוד גילינו בחליפת האי מיילים בייננו כי מבעד לתיקוני ההגהה שעליהם אני מודה לאחינו קובי. יש לנו גם מה להעיר לתוכן כל אחד מנקודת ראותו האישית. אני מצרף בזאת קישור לגרסא העברית עם ההערות. שוב אני רוצה להודות לאחינו קובי שבלעדיו לא היה העניין קורם עור וגידים. אתם מוזמנים להגיב. ומקווה שהנקודות המועלות בדו"ח יעוררו אתכם לפחות למחשבה על היכן ואיך אתם רואים את הבנייה החופשית במאה העשרים ואחת. אתם מוזמנים לקרוא את הדו"ח כאן.

Masonic Its About Time Heb

Publish at Scribd or explore others: Humanities Research freemasonry הבונים החופשיים

נימוסים והליכות מסוניים (אטיקט)

מאת ג' קירק ניקולסון הבן, נשיא גדול לשעבר ג'ורג'ייה ארה"ב תרגם הא. הנ. משה שנון. מקורות: http://www.la-mason.com/stb43.htm אתר השירות המסוני: http://www.msana.com/ ידיעון קצר זה תוכנן כדי להזכיר לכולנו את כללי ההתנהגות שאינם מוגדרים היטב ורבות מתעלמים מהם בתוך הלשכה. אנו מודים לאח המכובד ביותר ניקולסון על תזכורות מאתגרות אלו. למרות שכולנו מתרגלים נימוסים והליכות (מסוניים או אחרים) בכל עת זהו נושא שעלינו הבונים החופשיים לתת עליו את הדעת מפעם לפעם. לפי המילון, הכוונה במונח אטיקט היא להקפדה על כללי התנהגות רשמיים בחברה מנומסת. מעט מאוד נכתב בחוקינו הכתובים על האתיקה המסונית ומנהגיה. החוקים להתנהגות מנומסת הועברו אלינו מימים אין איש זוכר אותם. כאשר אין חוקים מפורשים כאלה , טעמו הטוב ורגישותו של האח הבודד הם המנחים היחידים. אם להיות בוטים יותר, אין שום דבר באטיקט המסוני שלנו המחייב אותנו להתרחץ או ללבוש חולצה נקייה כאשר אנו נמצאים בלשכה. אלו הם עניינים של טעם רע או טעם טוב יהא המקרה אשר יהא. בחלק מהרשויות המסוניות נושא הנימוסים וההליכות נידון בחוברת הזמינה לאחים. ההערות במידעון זה נלקח מחוברות אלו. המידע הוא מידע בסיסי והוא יהא לתועלת כל האחים. אי אפשר להאשים את אחינו כאשר הם מאמצים גינונים של יחסי קירבה אשר שמעו אותם ממנהיגיהם. לדוגמא: "האח שמוליק" במקום "האח כהן". בזמן אסיפה מסונית יש לפנות לכל האחים בשם משפחתם. אין אדם משתתף בלשכה מסונית בתוקף היותו אדם פרטי. הוא אינו שמוליק או שמואל הוא נמצא שם כי הוא רב-בונה. במשל המפורסם של איזופוס "השועל והאריה" אנו מוצאים את האמרה יחסי קירבה מולידים בוז" האח סמואל קלמנט (מארק טווין) הוסיף על זאת כך: "יחסי קירבה מולידים בוז ... וילדים". שום אח אינו צריך לעסוק בשיחה פרטית בשולי הלשכה. אם משהו הפך להיות כל כך חשוב כדי לספר זאת לאח יש לפעול בהתאם להנחיות של הלשכה הגדולה שלו כיצד יש לבקש מהנשיא הנכבד רשות יציאה[1]. שיחות ודיונים פרטיים יש לקיים אך ורק מחוץ ללשכה למעט בזמנים בהן הלשכה במנוחה[2] סוגיה זו נידונה במידעון השיחה הקצר של ספטמבר 1979 באופן הבא: "אחד הדברים המטרידים ביותר ומעוררי דאגה הוא כאשר שני אחים בשולי הלשכה נכנסים לדיון בחצי קול. עוד יותר גרוע כאשר אחד מהם כבד שמיעה. כאשר קורא הדבר בזמן עבודת דרגה הדבר יכול לבלבל אפילו את הריטואליסט הטוב ביותר. כולנו ראינו את זה ושמענו את זה קורה. זוהי הפרעה למכובדות הטקס, זהו חוסר כבוד לצוות המבצע של הדרגה, זהו שוד לאור יום של המועמד מהטובה שאמורה לצמוח לו מהתנסות משמעותית, וזהו עלבון לאחים המנסים לשמוע. "למרבה הצער, האחים הפוגעים והתוקפניים אינם מבינים כי ניתן לשמוע אותם... או יתכן כי לא אכפת להם." מספק דקדוקים בהליכות ונימוסים מסוניים עוסקים בכבוד המגיע לנשיא הגדול. האיש שנבחר להנהיג את הבונים החופשיים - ברשות מסונית כלשהיא - נמצא בתפקיד ייחודי למסדר הבונים החופשיים. בשום ארגון אחר אין דמות אוטוריטטיבית שכזו. באופן כללי הוא נציגו של המלך שלמה וככזה מתגלגלות אליו הזכויות הכבוד והכוח אשר בד"כ שמורות למלוכה. עם היבחרו לכהונה של נשיא גדול ע"י אחיו, האיש אינו אדם פרטי יותר, הוא הנשיא הגדול. האדם הפרטי על העדפותיו וטעמו האישי חייב להיעלם באופן כזה שיישאר רק נושא המשרה. להיות נשיא גדול הינה מטלה מכניעה ומייגעת מאין כמוה אשר יכולה משרה להטיל על אדם המכהן בה. פירושה שאם מגיעה לחברו הטוב ביותר נזיפה עליו לנזוף בו, פירושה שאם עליו להדריך כאלו החכמים ממנו למרות הכול הוא חייב להדריכם. פירוש הדבר כי אין זה משנה מהן המגבלות, או רגשות אוזלת היד והכישלון אשר הוא מודע להם, עליו להקריב למען משרתו. (אמנם, בדרגה פחותה מזו אלו גם הדרישות מנשיא לשכה). באחריותו של נשיא הלשכה וכל בונה חופשי לשמור על גישה של מכובדות כלפי הנשיא הגדול, לא למען האדם שבמשרה אלה כדי לשמר את חשיבותה העליונה. בין שהאדם חביב על הבריות ובין שאינו כזה... יש להתייחס תמיד בכבוד הגדול ביותר למשרת הנשיא הגדול. כאשר אדם זה מבקר בלשכה אין זה האדם במשרת הנשיא הגדול אותו יש לכבד, אלא הכבוד שמגיע לתפקיד הנשיא הגדול. הכבוד הוא למשרה, זהו הכבוד הגדול ביותר אשר הבנייה החופשית יכולה להעניק למי מחבירה, אולם משרה זו טומנת בחובה אחריות כבדה מאין כמוה. ביקור של הנשיא הגדול צריך להיות אחד האירועים הבולטים בשנה עבור כל לשכה בין שהלשכה הזמינה את הנשיא הגדול לאירוע מיוחד או שהנשיא הגיע בנסיבות אחרות. אם רוצה הלשכה להזמין את הנשיא הגדול לרגל אירוע מיוחד יש לכתוב אל הנשיא הגדול זמן רב מראש ככל האפשר. זמנו של הנשיא הגדול הוא מצרך מבוקש וככל שתקדים ההזמנה להגיע כך יגדלו הסיכויים שהיא תענה בחיוב. אם אפשרי הדבר הציעו לו בחירה ראשונה ושנייה. היו מפורטים בהזמנתכם, ציינו את הזמן המדויק שבו יתחיל האירוע. האם תוגש ארוחת ערב ואם כן באיזו שעה. היכן יתקיים האירוע (בלשכה או באולם הרצאות אחר) אם האירוע אינו במקום מרכזי יש לספק הנחיות כיצד להגיע למקום. ספקו מידע על תוכנית האירוע, אם רצונכם שינאם (ואם כן האם על נושא מסוים ציינו את הנושא) אם מדובר בהענקת פרסים, האם הכנס כולל משפחות, פתוח לקהל, לגברים בלבד או סגור. ציינו את הזמן שבו אתם מצפים ממנו להגיע. (ראה שיחון קצר יולי 1978 "הנואם המסוני".)[3] אסור שלשכה תרגיש שאינה יכולה להזמין את הנשיא הגדול, או שנשיא גדול לא יבקר אותה. שום לשכה אינה קטנה מידי או רחוקה מידי עבור הנשיא הגדול. הוא ישמח להיענות לבקשה אם ניתן להסכים על תאריך נוח. הוא מרגיש שכל הלשכות על הפלס ללא קשר לגודל, המרחק, או מה שמקובל. הוא הנשיא הגדול של כל הבונים החופשיים בתחום שיפוטו. יש למנות ועדה לטובת ביקור הנשיא הגדול. כאשר הנשיא הגדול מגיע על הנשיא הנכבד להיות פנוי כדי לקבל את פניו עם הועדה. אם מסיבה כל שהיא השתנו התוכניות להערב (מקבלי הפרס לא יוכלו להגיע) יש להודיע לנשיא הגדול מיד על השינוי. אם מדובר בארוחה, פיקניק בסגנון רשמי, על הוועדה והנשיא הנכבד לדאוג לסידור נכון של שולחן כבוד ראשי עבור הנשיא הגדול[4]. יש לנהוג בנשיא הגדול ומשלחתו בכל הכבוד הראוי יש ללוות אותו לראש התור אם מדובר בהגשה בסגנון מזנון (בופה) על הועדה שמינה הנשיא הנכבד להיות מסוגלת להציג בפניו את אחי הלשכה ולדאוג שירגיש רצוי. במשך האירוע (סגור או פתוח) על הנשיא הלשכה לפעול לפי לוח זמנים מתוכנן. עליו להכין שעורי בית ולדעת מי יציג את האורחים, מי ילווה את הנשיא הגדול פנימה וכד'. אם זאת ישיבה סגורה עליו לנהלה נכון לפי הנוהל המקובל ברשות המסונית תחתה הוא עובד להתחיל ולסיים העבודה בזמן. "נשיא נכבד המתכנן את פגישתו עם הנשיא הגדול בכובד ראש, המשתף את חבר נושאי המשרה והאחים בסוד העניין, הממנה את הועדה המתאימה, ומתדרך אותם נכונה בתפקידם בטקס ולאחרונה מבלי לגרוע בחשיבותו דואג להדגשת חשיבות המסר של הנשיא הגדול יבוא כל שכרו ומעבר לכך. הוא יזכה בגמול המגיע מביצוע למופת של אירוע" (אטיקט מסוני ע"י האח ג'ון א. דאוני נשיא גדול לשעבר ג'ורג'יה ארה"ב.) דבר חשוב שיש לזכור כאשר הנשיא הגדול מבקר בלשכתך. בלי כל קשר לסוג האירוע (משפחתי, פתוח או סגור) כאשר סיים הנשיא הגדול לדבר, צריך ששום דבר לא יבוא אחריו למעט הסגירה. לשום אח אחר לא תינתן הזכות לפנות ללשכה כאשר הנשיא הגדול סיים את דברו. כשם שאחד מנשיאינו הגדולים ביטא זאת נכוחה "כאשר הנשיא הגדול סיים את דברו, גם הכלבים מפסיקים את נביחתם" כאשר נבצר מהנשיא הגדול לבקר בלשכה והוא שולח נציג אישי, יש לנהוג בנציגו במלוא הכבוד. יש לכבדו ואין לפנות אליו בשמו הפרטי במשך שום חלק מהטקס הסגור בלשכה. בנוגע לכובע הנשיא הנכבד. [5]שוב יש לחשוב על הטעם הטוב. קסקט כובע גולף או כובע צייד שמוט משובץ אינו ראוי. נשיא לשכה לא ירצה ללבוש כובע המסיט את הדעת ממכובדות האירוע. על הנשיא הנכבד להסיר את כובעו רק (1) עבור הנשיא הגדול. (2) בזמן תפילה (3) בזמן מתן ההתחייבות כאשר מוזכר שם האל וכאשר (4) נערכת לוויה בכנסיה או בית תפילה. הכובע אינו רכושו הפרטי של הנשיא הנכבד אלא שייך ללשכה. והוא מסמלי סמכותו של הנשיא. לבוש נושאי המשרה - הפכנו להיות חברה בלתי פורמאלית casual ובמובנים מסוימים טוב הדבר. אולם, כפי שקירבה מולידה בוז, חוסר פורמאליות רב מידי מוליד חוסר כבוד. שוב אנו נדרשים למונח "טעם טוב" . לבוש נושאי המשרה הוגדר ע"י לשכה גדולה אחת לפחות - פנסילבניה- "כמסוני בלבד" המורכב מבגדים שחורים, מעיל ערב, אפודה שחורה, עניבה שחורה, נעליים שחורות, קובע משי שחור, וכפפות לבנות. בחלק מן הלשכות לבושים כל נושאי המשרה בחליפת טוקסידו[6] אין חוק כתוב ללבוש נושאי המשרה הנוהג המקובל הוא להתלבש באופן המפגין כבוד ומהגונות של הבנייה החופשית. עלינו לזכור כי אנו מיצגים אחווה שהיא גדולה מפני יסודותיה המקודשים אין מקום לחוסר זהירות...בלבוש בטקס, בכבוד. חדשות לבקרים, אנו נוטים לנהוג ברישול בתארינו המסוניים. הפנייה לנשיא הגדול חוץ בפנסילבניה היא "Most Worshipful" (בפנסילבניה הוא ה-"Right Worshipful Grand Master.". נשיאים גדולים לשעבר מקבלים בד"כ את התואר "Most Worshipful." ראוי לציון היוצא מן הכלל בלשכה הגדולה של טקסס שם מקבלים נשיאים גדולים לשעבר את התואר "Right Worshipful." לעיתים זה מבלבל מהי הדרך הנכונה לפנות. בחלק מהרשויות אומרים: "Most Worshipful Brother Jones" באחרות "Most Worshipful Jones"; ובאחרות "Brother John Jones, Most Worshipful Past Grand Master." טוב הדבר לדעת מהי הדרך הנכונה[7] לעיתים קרובות תארים מקצועיים, אזרחיים, צבאיים ודתיים מעורבבים בתארים המסוניים לדוגמא "Reverend and Brother John Jones"; Doctor and Right Worshipful Thomas Smith"; "Brother and Colonel John Doe." לפעמים נטען שברוח "נפגשים על הפלס" תארים כאלה אינם נחוצים. אלא אם כן נקבע מדיניות רשמית בנדון זהו עניין של העדפה אישית וטעם טוב. מראה הלשכה גם הוא נחשב לעניין הנימוסים וההליכות. אם חדר הלשכה מלוכלך, הסינרים למבקרים אינם נקיים. והמראה הכללי מרופט. זוהי אינדיקציה לחוסר אכפתיות. "שפרו הופעתכם!" יכולה לשמש סיסמא עבור כל לשכה המבקשת להפגין כבוד כלפי חבריה ומבקריה. תפילות באירועי לשכה צריכים שיעשו בהתחשבות קפדנית בלקחי הבנייה החופשית[8] אסור שהן תבטאנה אמונה דתית ייחודית מגזרית כל שהיא. זהו עניין של נימוס שכל התפילות, הנאומים, והדיונים באירוע מסוני ימנעו מכיתתיות, וטונים של חיכוכי דעות או גוון פוליטי. דיוק בפתיחה ובנעילה הוא סוג של כבוד גם כן. הוא מקדם את ההרמוניה והוא אלמנט מרכזי של מנהיגות טובה. כאשר חושבים על נימוסים והליכות מסוניים. יש הרבה שניתן לומר ולכתוב. עלינו לנהוג בכבוד המקובל, טעם טוב, על פי הנוהג, בצניעות, משמעת ומסורת. ידוע על מסמך מסוני (חובות קדומים) הדן בנימוסי השולחן של הבונה החופשי. הוא מופיע במסמך המסוני העתיק ביותר הידוע פואמת רגיוס REGIUS POEM שנכתבה ב-1390 לערך ע"י נזיר אנגלי עלום שם. המקור מצוי כעט במוזיאון הבריטי בלונדון. לקראת סוף הפואמה מופיעות שורות אלו המצורפות לטובת קוראי שיחון קצר זה: נימוסי שולחן נימוסים טובים הופכים לאדם אל הדרגה הבא הבט בחוכמה, לכבדם בלא שהות. לא לכבדם כלל אלא אם כן מכיר אתה אותם. אל הבשר בשיבתך אכול אותו ביושר והגינות, ראה קודם כי ידיך נקיות וכל סכין חד ומשונן, וחתוך הלחם על פי הבשר נכון כאשר תסכין לאכול. אם אתה יושב ליד אדם ראוי יותר וגם אם אתה כזה, הרשה לו לגעת קודם בבשר טרם הגיעך אליו. אל הפירור הקטו ביותר אל תיגע אפילו אם חשקתה בו מאו. שמור ידיך נאות וטובות בנגבך אותם במטפחת. את אפך אל תקנח, ולא הבשר בין שיניך תחטט. ואל תשקע עמוק מידי בכוסך למרות שלשתות הרבה ברצונך.[9] לסיכום, מובא ציטוט מחוברת בהוצאת הלשכה הגדולה של ג'ורג'יה. Masonic Etiquette by John A. Dunaway, PGM, המתמצת את הכול "בשיטת לימוד זו מפה לאוזן, דור אחרי דור. חוקי ההתנהגות הנכונה והנימוסים הועברו אלינו מן העבר, כאשר אין חוקים כאלה מנוסחים בכתב או בנוהג. הטעם הטוב והרגישות של האח הבודד נשארים המנחים היחידים."

סוף

[1] מ.ש: המאמר מתייחס ללשכות גדולות ולשכות בת בארה"ב. למיטב ידיעתי בארץ לא התייחסה הלשכה הגדולה בחוקה לעניין זה. אולם ישנה התייחסות כזו בתקנונים של לשכות הבת למשל תקנון לשכת ברקאי סעיף ה' 3 "אח המבקש רשות הדיבור יפנה למפקח על עמודו בסימן המקובל וזה יתן לו את רשות הדיבור לכשיקבלנה מאת הנשיא. אח היושב במזרח יבקש את רשות הדיבור ישירות מנשיא הלשכה". מהדורת אפריל 1984 - [2] מש: המושג של העברת לשכה למנוחה אינו קיים בכל הרשויות. בארה"ב נוהגות חלק הרשויות לעבור למנוחה אולם גם אז נשאר המפקח השני על מקומו והוא למעשה מנהלה של הלשכה. [3] (See Short Talk Bulletin, July, 1978 "The Masonic Speaker.") [4] מ.ש: יש לציין כי בישראל אף ניתנה דעת הלשכה הגדולה לגבי מי מבין האורחים יוזמן לארוחה על חשבון הלשכה המארחת בטקס קידושי נשיא בלשכה. [5] מ.ש: בלשכות בארה"ב מורשה נשיא הלשכה לחבוש כובע מגבעת במהלך הישיבה [6] מ.ש: בישראל מוגדר לבוש נושאי המשרה בחוקה הגדולה ולבוש האחים גם כן בתוספת השלישית לחוקה. [7] מ.ש:החוקה בישראל מתייחסת לעניין בסעיף 9 " תוארו של הנשיא הגדול בתקופת כהונתו, ותוארם של הנשיא הגדול שקדם והנשיאים הגדולים לשעבר הוא "מכובד ביותר". [8] מ.ש:השלכה הגדולה בישראל דנה בנושא והחליטה להימנע מקריאה בכתבי הקודש במהלך עבודת לשכה למעט במקומות המיוחדים לכך בטקס. [9] הערה: הטקסט המלא והפרשנות לפואמה זו מצוי בשיחון אחר של ה-MSA "פואמת רגיוס"

עופרת יצוקה

אתמול בערב ישבתי מחוץ לחדר מיון נשים שבמרכז רבין, בשעה שאימי המתינה לתורה אצל הרופא הממיין. בחוץ גשום והדי מלחמה מערפלים את האוויר. בפנים זה זה לצד זה, על כסאות מתכת המעוצבים בקרירות אופיינית תחת נורות פלורוסנט בהירות מאוד אך קרירות לא פחות, ישבו אחמד ומשה, פרידמן ובובליל והטלביזיה ריצדה מעל. מראות מבצע "עופרת יצוקה" רצים ב-LOOP והעם רואים את הקולות. כולם מהופנטים למסך המרצד אך איש לא מוציא מילה מפיו, כל אחד מהנוכחים היה טרוד בכאבו הפרטי זה אישתו כורעת ללדת, אחר קרובת משפחתו חייה תלויים מנגד וכך הלאה אצל אחד מתבטאת הדאגה בשקט אצור. שני מעשן בשרשרת בחוץ ואחר מתלונן כנגד המאבטח. מול הטלביזיה שבמרכז אולם ההמתנה המעמד היה שונה ממה שאנו מורגלים בסלון ביתנו- שקט. כל הנוכחים היו מודעים גם לכאב ה-"עדתי" ה-"לאומי" של כל אחד מן מהנוכחים ושתקו שתיקה גדולה מול התמונות אשר מביאות עימן מציאות אחרת ממחוזות כה קרובים פיזית אך רחוקים בהוויה מרחק שנות אור. אני חשבתי לעצמי מה תפקידנו שלנו הבונים החופשיים בכל זה? איפה אנו משתלבים בתמונה הכללית? שעות הלימוד בעל פה של ה-"לקח לאחים" בקטס קידושי הנשיא נתנו לפתע פירותיהם נזכרתי: "להשתתף בצערם של אחינו בעת סבלם, ולהביא מרפא ותנחומים לאומללים"....