אגודת השרות המסוני Masonic Service Association הינה איגוד של הלשכות הגדולות בצפון אמריקה שמטרתו לסייע להן להוציא לפועל תוכניות שונות בנושאי צדקה, פעילות באזורי אסון, חינוך, הפצת מידע ועוד. בשנת 2004 פרסם המכון למידע מסוני Masonic Information Centre דו"ח על מצב האחווה, בו הוא מנסה להצביע על הבעיות העיקריות העומדות בפני המסדר ומנסה להתוות דרך להתמודדות עם האתגרים של המאה ה-21 העומדים בפתח. ייתכן וחלק מהמסקנות של מחברי הדו"ח אינן מעמיקות מספיק או שרק גרדו את פני השטח. אולם, הן מהוות נקודות מעניינות לדיון ומחשבה עבור כל בונה חופשי, לשכה או לשכה גדולה. אחרי שנים שהדו"ח שכב בנבחי הדיסק הקשיח שלי עקב מספר שיחות עם אחינו המכובד קובי חורין (ברקאי 17) תרגמתי אותו וביקשתי אותו לעיין בו. מהר מאוד גילינו בחליפת האי מיילים בייננו כי מבעד לתיקוני ההגהה שעליהם אני מודה לאחינו קובי. יש לנו גם מה להעיר לתוכן כל אחד מנקודת ראותו האישית. אני מצרף בזאת קישור לגרסא העברית עם ההערות.
שוב אני רוצה להודות לאחינו קובי שבלעדיו לא היה העניין קורם עור וגידים. אתם מוזמנים להגיב. ומקווה שהנקודות המועלות בדו"ח יעוררו אתכם לפחות למחשבה על היכן ואיך אתם רואים את הבנייה החופשית במאה העשרים ואחת.
אתם מוזמנים לקרוא את הדו"ח כאן.
Masonic Its About Time Heb
תגיות
בונים חופשיים
(10)
הבונים החופשיים
(5)
freemasons
(3)
הבונים החופשים
(2)
israel
(1)
jaffa
(1)
דן בראון
(1)
הסמל האבוד
(1)
נימוסים והליכות
(1)
נשיא גדול
(1)
עופרת יצוקה
(1)
קונספירציה
(1)
קיפלינג
(1)
יום שני, 23 בפברואר 2009
יום ראשון, 11 בינואר 2009
נימוסים והליכות מסוניים (אטיקט)

מאת ג' קירק ניקולסון הבן, נשיא גדול לשעבר ג'ורג'ייה ארה"ב
תרגם הא. הנ. משה שנון.
מקורות: http://www.la-mason.com/stb43.htm
אתר השירות המסוני: http://www.msana.com/
ידיעון קצר זה תוכנן כדי להזכיר לכולנו את כללי ההתנהגות שאינם מוגדרים היטב ורבות מתעלמים מהם בתוך הלשכה. אנו מודים לאח המכובד ביותר ניקולסון על תזכורות מאתגרות אלו.
למרות שכולנו מתרגלים נימוסים והליכות (מסוניים או אחרים) בכל עת זהו נושא שעלינו הבונים החופשיים לתת עליו את הדעת מפעם לפעם.
לפי המילון, הכוונה במונח אטיקט היא להקפדה על כללי התנהגות רשמיים בחברה מנומסת. מעט מאוד נכתב בחוקינו הכתובים על האתיקה המסונית ומנהגיה. החוקים להתנהגות מנומסת הועברו אלינו מימים אין איש זוכר אותם. כאשר אין חוקים מפורשים כאלה , טעמו הטוב ורגישותו של האח הבודד הם המנחים היחידים.
אם להיות בוטים יותר, אין שום דבר באטיקט המסוני שלנו המחייב אותנו להתרחץ או ללבוש חולצה נקייה כאשר אנו נמצאים בלשכה. אלו הם עניינים של טעם רע או טעם טוב יהא המקרה אשר יהא.
בחלק מהרשויות המסוניות נושא הנימוסים וההליכות נידון בחוברת הזמינה לאחים. ההערות במידעון זה נלקח מחוברות אלו. המידע הוא מידע בסיסי והוא יהא לתועלת כל האחים.
אי אפשר להאשים את אחינו כאשר הם מאמצים גינונים של יחסי קירבה אשר שמעו אותם ממנהיגיהם. לדוגמא: "האח שמוליק" במקום "האח כהן". בזמן אסיפה מסונית יש לפנות לכל האחים בשם משפחתם. אין אדם משתתף בלשכה מסונית בתוקף היותו אדם פרטי. הוא אינו שמוליק או שמואל הוא נמצא שם כי הוא רב-בונה. במשל המפורסם של איזופוס "השועל והאריה" אנו מוצאים את האמרה יחסי קירבה מולידים בוז" האח סמואל קלמנט (מארק טווין) הוסיף על זאת כך: "יחסי קירבה מולידים בוז ... וילדים".
שום אח אינו צריך לעסוק בשיחה פרטית בשולי הלשכה. אם משהו הפך להיות כל כך חשוב כדי לספר זאת לאח יש לפעול בהתאם להנחיות של הלשכה הגדולה שלו כיצד יש לבקש מהנשיא הנכבד רשות יציאה[1]. שיחות ודיונים פרטיים יש לקיים אך ורק מחוץ ללשכה למעט בזמנים בהן הלשכה במנוחה[2] סוגיה זו נידונה במידעון השיחה הקצר של ספטמבר 1979 באופן הבא:
"אחד הדברים המטרידים ביותר ומעוררי דאגה הוא כאשר שני אחים בשולי הלשכה נכנסים לדיון בחצי קול. עוד יותר גרוע כאשר אחד מהם כבד שמיעה. כאשר קורא הדבר בזמן עבודת דרגה הדבר יכול לבלבל אפילו את הריטואליסט הטוב ביותר. כולנו ראינו את זה ושמענו את זה קורה.
זוהי הפרעה למכובדות הטקס, זהו חוסר כבוד לצוות המבצע של הדרגה, זהו שוד לאור יום של המועמד מהטובה שאמורה לצמוח לו מהתנסות משמעותית, וזהו עלבון לאחים המנסים לשמוע.
"למרבה הצער, האחים הפוגעים והתוקפניים אינם מבינים כי ניתן לשמוע אותם... או יתכן כי לא אכפת להם."
מספק דקדוקים בהליכות ונימוסים מסוניים עוסקים בכבוד המגיע לנשיא הגדול. האיש שנבחר להנהיג את הבונים החופשיים - ברשות מסונית כלשהיא - נמצא בתפקיד ייחודי למסדר הבונים החופשיים. בשום ארגון אחר אין דמות אוטוריטטיבית שכזו. באופן כללי הוא נציגו של המלך שלמה וככזה מתגלגלות אליו הזכויות הכבוד והכוח אשר בד"כ שמורות למלוכה.
עם היבחרו לכהונה של נשיא גדול ע"י אחיו, האיש אינו אדם פרטי יותר, הוא הנשיא הגדול. האדם הפרטי על העדפותיו וטעמו האישי חייב להיעלם באופן כזה שיישאר רק נושא המשרה. להיות נשיא גדול הינה מטלה מכניעה ומייגעת מאין כמוה אשר יכולה משרה להטיל על אדם המכהן בה. פירושה שאם מגיעה לחברו הטוב ביותר נזיפה עליו לנזוף בו, פירושה שאם עליו להדריך כאלו החכמים ממנו למרות הכול הוא חייב להדריכם. פירוש הדבר כי אין זה משנה מהן המגבלות, או רגשות אוזלת היד והכישלון אשר הוא מודע להם, עליו להקריב למען משרתו. (אמנם, בדרגה פחותה מזו אלו גם הדרישות מנשיא לשכה).
באחריותו של נשיא הלשכה וכל בונה חופשי לשמור על גישה של מכובדות כלפי הנשיא הגדול, לא למען האדם שבמשרה אלה כדי לשמר את חשיבותה העליונה. בין שהאדם חביב על הבריות ובין שאינו כזה... יש להתייחס תמיד בכבוד הגדול ביותר למשרת הנשיא הגדול. כאשר אדם זה מבקר בלשכה אין זה האדם במשרת הנשיא הגדול אותו יש לכבד, אלא הכבוד שמגיע לתפקיד הנשיא הגדול. הכבוד הוא למשרה, זהו הכבוד הגדול ביותר אשר הבנייה החופשית יכולה להעניק למי מחבירה, אולם משרה זו טומנת בחובה אחריות כבדה מאין כמוה.
ביקור של הנשיא הגדול צריך להיות אחד האירועים הבולטים בשנה עבור כל לשכה בין שהלשכה הזמינה את הנשיא הגדול לאירוע מיוחד או שהנשיא הגיע בנסיבות אחרות.
אם רוצה הלשכה להזמין את הנשיא הגדול לרגל אירוע מיוחד יש לכתוב אל הנשיא הגדול זמן רב מראש ככל האפשר. זמנו של הנשיא הגדול הוא מצרך מבוקש וככל שתקדים ההזמנה להגיע כך יגדלו הסיכויים שהיא תענה בחיוב. אם אפשרי הדבר הציעו לו בחירה ראשונה ושנייה. היו מפורטים בהזמנתכם, ציינו את הזמן המדויק שבו יתחיל האירוע. האם תוגש ארוחת ערב ואם כן באיזו שעה. היכן יתקיים האירוע (בלשכה או באולם הרצאות אחר) אם האירוע אינו במקום מרכזי יש לספק הנחיות כיצד להגיע למקום. ספקו מידע על תוכנית האירוע, אם רצונכם שינאם (ואם כן האם על נושא מסוים ציינו את הנושא) אם מדובר בהענקת פרסים, האם הכנס כולל משפחות, פתוח לקהל, לגברים בלבד או סגור. ציינו את הזמן שבו אתם מצפים ממנו להגיע. (ראה שיחון קצר יולי 1978 "הנואם המסוני".)[3]
אסור שלשכה תרגיש שאינה יכולה להזמין את הנשיא הגדול, או שנשיא גדול לא יבקר אותה. שום לשכה אינה קטנה מידי או רחוקה מידי עבור הנשיא הגדול. הוא ישמח להיענות לבקשה אם ניתן להסכים על תאריך נוח. הוא מרגיש שכל הלשכות על הפלס ללא קשר לגודל, המרחק, או מה שמקובל. הוא הנשיא הגדול של כל הבונים החופשיים בתחום שיפוטו.
יש למנות ועדה לטובת ביקור הנשיא הגדול. כאשר הנשיא הגדול מגיע על הנשיא הנכבד להיות פנוי כדי לקבל את פניו עם הועדה. אם מסיבה כל שהיא השתנו התוכניות להערב (מקבלי הפרס לא יוכלו להגיע) יש להודיע לנשיא הגדול מיד על השינוי.
אם מדובר בארוחה, פיקניק בסגנון רשמי, על הוועדה והנשיא הנכבד לדאוג לסידור נכון של שולחן כבוד ראשי עבור הנשיא הגדול[4]. יש לנהוג בנשיא הגדול ומשלחתו בכל הכבוד הראוי יש ללוות אותו לראש התור אם מדובר בהגשה בסגנון מזנון (בופה) על הועדה שמינה הנשיא הנכבד להיות מסוגלת להציג בפניו את אחי הלשכה ולדאוג שירגיש רצוי.
במשך האירוע (סגור או פתוח) על הנשיא הלשכה לפעול לפי לוח זמנים מתוכנן. עליו להכין שעורי בית ולדעת מי יציג את האורחים, מי ילווה את הנשיא הגדול פנימה וכד'. אם זאת ישיבה סגורה עליו לנהלה נכון לפי הנוהל המקובל ברשות המסונית תחתה הוא עובד להתחיל ולסיים העבודה בזמן.
"נשיא נכבד המתכנן את פגישתו עם הנשיא הגדול בכובד ראש, המשתף את חבר נושאי המשרה והאחים בסוד העניין, הממנה את הועדה המתאימה, ומתדרך אותם נכונה בתפקידם בטקס ולאחרונה מבלי לגרוע בחשיבותו דואג להדגשת חשיבות המסר של הנשיא הגדול יבוא כל שכרו ומעבר לכך. הוא יזכה בגמול המגיע מביצוע למופת של אירוע" (אטיקט מסוני ע"י האח ג'ון א. דאוני נשיא גדול לשעבר ג'ורג'יה ארה"ב.)
דבר חשוב שיש לזכור כאשר הנשיא הגדול מבקר בלשכתך. בלי כל קשר לסוג האירוע (משפחתי, פתוח או סגור) כאשר סיים הנשיא הגדול לדבר, צריך ששום דבר לא יבוא אחריו למעט הסגירה. לשום אח אחר לא תינתן הזכות לפנות ללשכה כאשר הנשיא הגדול סיים את דברו. כשם שאחד מנשיאינו הגדולים ביטא זאת נכוחה "כאשר הנשיא הגדול סיים את דברו, גם הכלבים מפסיקים את נביחתם"
כאשר נבצר מהנשיא הגדול לבקר בלשכה והוא שולח נציג אישי, יש לנהוג בנציגו במלוא הכבוד. יש לכבדו ואין לפנות אליו בשמו הפרטי במשך שום חלק מהטקס הסגור בלשכה.
בנוגע לכובע הנשיא הנכבד. [5]שוב יש לחשוב על הטעם הטוב. קסקט כובע גולף או כובע צייד שמוט משובץ אינו ראוי. נשיא לשכה לא ירצה ללבוש כובע המסיט את הדעת ממכובדות האירוע.
על הנשיא הנכבד להסיר את כובעו רק (1) עבור הנשיא הגדול. (2) בזמן תפילה (3) בזמן מתן ההתחייבות כאשר מוזכר שם האל וכאשר (4) נערכת לוויה בכנסיה או בית תפילה.
הכובע אינו רכושו הפרטי של הנשיא הנכבד אלא שייך ללשכה. והוא מסמלי סמכותו של הנשיא.
לבוש נושאי המשרה - הפכנו להיות חברה בלתי פורמאלית casual ובמובנים מסוימים טוב הדבר. אולם, כפי שקירבה מולידה בוז, חוסר פורמאליות רב מידי מוליד חוסר כבוד. שוב אנו נדרשים למונח "טעם טוב" . לבוש נושאי המשרה הוגדר ע"י לשכה גדולה אחת לפחות - פנסילבניה- "כמסוני בלבד" המורכב מבגדים שחורים, מעיל ערב, אפודה שחורה, עניבה שחורה, נעליים שחורות, קובע משי שחור, וכפפות לבנות. בחלק מן הלשכות לבושים כל נושאי המשרה בחליפת טוקסידו[6] אין חוק כתוב ללבוש נושאי המשרה הנוהג המקובל הוא להתלבש באופן המפגין כבוד ומהגונות של הבנייה החופשית. עלינו לזכור כי אנו מיצגים אחווה שהיא גדולה מפני יסודותיה המקודשים אין מקום לחוסר זהירות...בלבוש בטקס, בכבוד.
חדשות לבקרים, אנו נוטים לנהוג ברישול בתארינו המסוניים. הפנייה לנשיא הגדול חוץ בפנסילבניה היא "Most Worshipful" (בפנסילבניה הוא ה-"Right Worshipful Grand Master.". נשיאים גדולים לשעבר מקבלים בד"כ את התואר "Most Worshipful." ראוי לציון היוצא מן הכלל בלשכה הגדולה של טקסס שם מקבלים נשיאים גדולים לשעבר את התואר "Right Worshipful." לעיתים זה מבלבל מהי הדרך הנכונה לפנות. בחלק מהרשויות אומרים: "Most Worshipful Brother Jones" באחרות "Most Worshipful Jones"; ובאחרות "Brother John Jones, Most Worshipful Past Grand Master." טוב הדבר לדעת מהי הדרך הנכונה[7]
לעיתים קרובות תארים מקצועיים, אזרחיים, צבאיים ודתיים מעורבבים בתארים המסוניים לדוגמא "Reverend and Brother John Jones"; Doctor and Right Worshipful Thomas Smith"; "Brother and Colonel John Doe." לפעמים נטען שברוח "נפגשים על הפלס" תארים כאלה אינם נחוצים. אלא אם כן נקבע מדיניות רשמית בנדון זהו עניין של העדפה אישית וטעם טוב.
מראה הלשכה גם הוא נחשב לעניין הנימוסים וההליכות. אם חדר הלשכה מלוכלך, הסינרים למבקרים אינם נקיים. והמראה הכללי מרופט. זוהי אינדיקציה לחוסר אכפתיות. "שפרו הופעתכם!" יכולה לשמש סיסמא עבור כל לשכה המבקשת להפגין כבוד כלפי חבריה ומבקריה.
תפילות באירועי לשכה צריכים שיעשו בהתחשבות קפדנית בלקחי הבנייה החופשית[8] אסור שהן תבטאנה אמונה דתית ייחודית מגזרית כל שהיא. זהו עניין של נימוס שכל התפילות, הנאומים, והדיונים באירוע מסוני ימנעו מכיתתיות, וטונים של חיכוכי דעות או גוון פוליטי.
דיוק בפתיחה ובנעילה הוא סוג של כבוד גם כן. הוא מקדם את ההרמוניה והוא אלמנט מרכזי של מנהיגות טובה.
כאשר חושבים על נימוסים והליכות מסוניים. יש הרבה שניתן לומר ולכתוב. עלינו לנהוג בכבוד המקובל, טעם טוב, על פי הנוהג, בצניעות, משמעת ומסורת. ידוע על מסמך מסוני (חובות קדומים) הדן בנימוסי השולחן של הבונה החופשי. הוא מופיע במסמך המסוני העתיק ביותר הידוע פואמת רגיוס REGIUS POEM שנכתבה ב-1390 לערך ע"י נזיר אנגלי עלום שם. המקור מצוי כעט במוזיאון הבריטי בלונדון. לקראת סוף הפואמה מופיעות שורות אלו המצורפות לטובת קוראי שיחון קצר זה:
נימוסי שולחן
נימוסים טובים הופכים לאדם
אל הדרגה הבא הבט בחוכמה,
לכבדם בלא שהות.
לא לכבדם כלל
אלא אם כן מכיר אתה אותם.
אל הבשר בשיבתך
אכול אותו ביושר והגינות,
ראה קודם כי ידיך נקיות
וכל סכין חד ומשונן,
וחתוך הלחם על פי הבשר
נכון כאשר תסכין לאכול.
אם אתה יושב ליד אדם ראוי יותר
וגם אם אתה כזה,
הרשה לו לגעת קודם בבשר
טרם הגיעך אליו.
אל הפירור הקטו ביותר אל תיגע
אפילו אם חשקתה בו מאו.
שמור ידיך נאות וטובות
בנגבך אותם במטפחת.
את אפך אל תקנח,
ולא הבשר בין שיניך תחטט.
ואל תשקע עמוק מידי בכוסך
למרות שלשתות הרבה ברצונך.[9]
לסיכום, מובא ציטוט מחוברת בהוצאת הלשכה הגדולה של ג'ורג'יה. Masonic Etiquette by John A. Dunaway, PGM, המתמצת את הכול
"בשיטת לימוד זו מפה לאוזן, דור אחרי דור. חוקי ההתנהגות הנכונה והנימוסים הועברו אלינו מן העבר, כאשר אין חוקים כאלה מנוסחים בכתב או בנוהג. הטעם הטוב והרגישות של האח הבודד נשארים המנחים היחידים."
סוף
[1] מ.ש: המאמר מתייחס ללשכות גדולות ולשכות בת בארה"ב. למיטב ידיעתי בארץ לא התייחסה הלשכה הגדולה בחוקה לעניין זה. אולם ישנה התייחסות כזו בתקנונים של לשכות הבת למשל תקנון לשכת ברקאי סעיף ה' 3 "אח המבקש רשות הדיבור יפנה למפקח על עמודו בסימן המקובל וזה יתן לו את רשות הדיבור לכשיקבלנה מאת הנשיא. אח היושב במזרח יבקש את רשות הדיבור ישירות מנשיא הלשכה". מהדורת אפריל 1984 -
[2] מש: המושג של העברת לשכה למנוחה אינו קיים בכל הרשויות. בארה"ב נוהגות חלק הרשויות לעבור למנוחה אולם גם אז נשאר המפקח השני על מקומו והוא למעשה מנהלה של הלשכה.
[3] (See Short Talk Bulletin, July, 1978 "The Masonic Speaker.")
[4] מ.ש: יש לציין כי בישראל אף ניתנה דעת הלשכה הגדולה לגבי מי מבין האורחים יוזמן לארוחה על חשבון הלשכה המארחת בטקס קידושי נשיא בלשכה.
[5] מ.ש: בלשכות בארה"ב מורשה נשיא הלשכה לחבוש כובע מגבעת במהלך הישיבה
[6] מ.ש: בישראל מוגדר לבוש נושאי המשרה בחוקה הגדולה ולבוש האחים גם כן בתוספת השלישית לחוקה.
[7] מ.ש:החוקה בישראל מתייחסת לעניין בסעיף 9 " תוארו של הנשיא הגדול בתקופת כהונתו, ותוארם של הנשיא הגדול שקדם והנשיאים הגדולים לשעבר הוא "מכובד ביותר".
[8] מ.ש:השלכה הגדולה בישראל דנה בנושא והחליטה להימנע מקריאה בכתבי הקודש במהלך עבודת לשכה למעט במקומות המיוחדים לכך בטקס.
[9] הערה: הטקסט המלא והפרשנות לפואמה זו מצוי בשיחון אחר של ה-MSA "פואמת רגיוס"
יום שני, 29 בדצמבר 2008
עופרת יצוקה

יום שישי, 26 בספטמבר 2008
חונכה מסילת הברזל מיפו
היום 26 בספטמבר 1892 נחנכה מסילת הברזל לירושלים. העיתונים יצאו בכותרות ענק "החבצלת" עיתונם של ישראל ב"ק ופורמקין הודיע: "חונכה מסילת הברזל מיפו...ותשמח ירושלם וכל תושביה שמחו וששו...וגם אחרי החלו הבונים לבנותה וקול שריקת המכונה כבר נשמע ביפו וראמלה, נמצאו עוד מאות ואלפים אשר לא האמינו כי תכלה חברת הבונים את המלאכה אשר החלה".
"האור" מוסף "הצבי" לענייניי עברית של בן יהודה חגג "מסילת הברזל, זה סמל ההשכלה, מהירות, החיים – המסילה מיפו לירושלים נפתחה יום החמישי לחודש תשרי...ביום השני מהבוקר נקהל קהל גדול לפני התחנה, ובעשר שעות בא הקיטור מיפו" הרכבת כבר כאן ובן יהודה עוד לא נתן לה את שמה העברי! לכן, במקום קרונות יאלץ הקהל לנסוע "בעגלות המחלקה השנית" ולא בקרונות. המחיר לדעת בן יהודה מופקע מג'דיה ורבע לכל כיוון. בכל אשמים חברת הכמרים הצרפתים שקנו את רוב המניות. כן כן כבר אז הייתה הפרטה. לפחות ראש התחנה (השף די גאר) אדון פיקאר "מנהג עם בני אדם בידידות וסבר פנים יפות". ממליץ לכם לקרוא את תיאורו של הכתב לענייני תחבורה על הנסיעה הראשונה: איך הפנו לו אחיו היהודים המהנדסים הצרפתים היהודים עורף, איך כמעט נפרד עורפם של הבדויים מעל ראשם עת החליטו לנוח על המסילה ועוד ועוד חוויות שעבר הכתב המכנה עצמו "המאור הקטן"(!?).
כאמור יוסף נבון (איפנדעי בשבילכם) היה זה שנסע לקונסטנטינופול השיג את הרישיון וחבר לחברת בנייה צרפתית שמהנדסיה ניצחו על העבודה את העבודה עצמה עשו פועלים ממצרים וחלקם מתו בקדחת. הקטרים והקרונות מכירת חיסול יד שנייה של חברה אמריקנית. הרבה כסף איפנדעי נבון לא הרוויח מכל הסיפור אבל, תואר ביי קיבל גם קיבל. ושמו הונצח בספר דברי הימים.
אם כך, כיצד כל זה קשור אל הבנייה החופשית? אז כך, אותם צרפתים מהנדסים, בונים חופשיים היו. הם הקימו את לשכת "Le Port de Temple de Salomon" להנאתם ותועלתם באוגוסט 1891, (דעות אחרות סוברות כי הלשכה הייתה קיימת והם רק הצטרפו אליה)[1] הלשכה עבדה בנוסח מצרים שמרכזו היה בפריז, בלשכה היו חברים יהודים, מוסלמים ונוצרים מחשוּבֵי היישוב ביפו. הלשכה ישבה בבית האח ליטבינסקי ביפו ברחוב הובארד (יפת של היום) גוסטב מילו מהנדס הרכבת הצרפתי היה נשיאה ואחריו אלכסנדר פיאני ערבי נוצרי מיפו. הלשכה נסגרה מסיבות לא ברורות , כנראה בשל ירידת קרנו של מסדר נוסח מצרים.
האח מוריס (משה) שיינברג שהרגיש כי מצב העניינים במסדר מצרים בכי רע פנה בעוד מועד למזרח הגדול של צרפת (Le Grand Orient de France) בבקשה להקים לשכה חדשה והם אישרו את הקמתה תחת שם חדש L'aurore (ובעברית ברקאי) במזרח יפו ומספרה 3077 ב-2 באפריל 1906, פירוש השם "ברקאי" הוא אור קטן או האיר השחר[2] והמונח מוזכר בסדרי העבודה של בית המקדש.
במלחמת העולם הראשונה נאלצו חלק מן האחים לעזוב וגם נשיא הלשכה קיסר עראקטינג'י. הוא שב ארצה בראשית 1919, ומצא את ביתו שם שכנה הלשכה בהריסות. עראקטינג'י שיקם וסידר את היכל הלשכה מחדש בביתו ביפו, והלשכה פעלה עד פרוץ מאורעות יפו בשנת 1921, ושוב היה הכרח בסגירת הלשכה.
בשלְהֵי שנת 1924, החלה הלשכה לפעול מחדש ומספר חבריה גדל. כנשיאה השלישי של הלשכה, נבחר האח ד"ר יוליוס פרויליך ולימים – הד"ר יונה רון. הוא ששם דגש על סדירוּת וקביעוּת בעבודותיה של הלשכה, השתתפות פעילה של האחים, ריבוי וקליטת אחים בעלי תרבות גבוהה, תוך הקפדה על איכותם הרוחנית והמוּסרית של המועמדים. כמו כן קבע רון את השפה העברית כשפת העבודה בלשכה. אחר כך מהומות 1929 ומאורעות 1936 ששיבשו את העבודה הסדירה.
האח יעקב מיכלין, נשיאה החמישי של הלשכה, אירח בתל אביב את הנשיא הגדול של מסדר המזרח הגדול של צרפת, האח ארתור גרוסייה, מראשי הברית המסונית העולמית ונשיא הפרלמנט בצרפת. בשנת 1938 נשלח האח מיכלין כציר מטעם הלשכה אל הכנס של המזרח הגדול בצרפת, בו הודגשה מחאתו של הנשיא הגדול ארתור גרוסייה נגד חילול כבוד האנושות על ידי גרמניה הנאצית ונגד עינוי היהודים על לא עוול בכפם בשם טוֹהַר הגזע.[3]
ב- 20 בינואר 1942 קבלה לשכת ברקאי את חסות הלשכה הלאומית הגדולה בארץ-ישראל וקבלה את המספר 17. בתאריך 20 באוקטובר 1953 התאחדו כל הלשכות בארץ תחת הלשכה הגדולה למדינת ישראל. לשכת ברקאי ממשיכה להתקיים עד היום ושומרת על הנוסח הצרפתי הייחודי לה מלבד שינויים קלים.
וכעת קצת הרהורים שלי לקראת שנת ה-105 של לשכתנו הקרבה והולכת. אני בטוח כי לאחי לשכת ברקאי ואחרים במסדר יש מידע על מקומות ואתרים ביפו והקשורים בלשכה. כמו זה למשל: תחנת מנשיה או למשל שענו של שיינברג ועוד ועוד. הבה נארגן את הרשימה וניצור את "מסלול ברקאי" לטיול ביפו וסביבותיה. נוכל לפרסמו באתר ולהציעו כפעילות ללשכות הכוללת ביקור היסטרי ביפו הרצאה וסיום בשולחן לבן חגיגי. יהא זה זיכרון נאה לאותם אחים שעברו למזרח הנצח.
ועוד הרהור אחד קטן: איך זה שאחרי 116 שנה מאז החלה מכונת הברזל לנסוע לירושלים עדיין לא השתנה המצב וכמו שבן יהודה כותב בעיתונו: "סוף סוף הננו הולכים מירושלים יפו בשלוש שעות" ?!
----------------------------------------


מקורות
[1] ספר היובל בהוצאת הלכה הגדולה למדינת ישראל עורך אפרים פוקס 2003 השווה עמודים 130, 132, 143, 145, 149
[2] ביאור:בבלי יומא דף כח
[3] וויקיפדיה הערך לשכת ברקאי. אתר לשכת ברקאי www.barkai17.org
הירשם ל-
רשומות (Atom)