⛪🔥 תקופת הרפורמציה באנגליה - משבר וטרנספורמציה עבור חברת הבונים החופשיים

 

 אחיות ואחים יקרים,

הרפורמציה האנגלית, שהחלה בשנות ה-30 של המאה ה-15 תחת המלך הנרי השמיני, הייתה תקופה חשובה שבה אנגליה התנתקה מסמכותם של האפיפיור והכנסייה הקתולית. זה הוביל להקמת הכנסייה האנגליקנית ולפירוק המנזרים, מהלך ששינה באופן מהותי את הנוף הדתי והחברתי של המדינה.

הרפורמציה הייתה תקופה של תהפוכות עצומות, עם השלכות עצומות על הכל. אבל איך זה השפיע על קודמינו הבונים האופרטיביים בחברת הבונים החופשיים בלונדון? הסיפור הוא סיפור של משבר, הסתגלות ושינוי עמוק.

🏗️ מי בונה את הבניין? הרפורמציה לא עצרה בפתאומיות את סחר הבנייה. במקום זאת, היא שינתה את המעסיקים. עם פירוק המנזרים וירידת כוחה של האצולה הישנה, דעך העידן הגדול של בניית הכנסיות. במקומה קם מעמד חדש של אצולה וסוחרים עשירים Gentry , שהתעשרו מהשינויים הללו, החל לבנות בתים כפריים מפוארים מכללות ואוניברסיטאיות.

💼 מעובד לקבלן: העידן החדש הביא שינוי מהותי באופן ביצוע הבנייה. שיטת "העבודה הישירה" הישנה, שבה רב-בונה master mason היה עובד שכיר של המלך או הבישוף, הפכה מיושנת. משפחות בנאים משגשגות החלו לפעול כקבלנים, ולקחו על עצמן את כל הפרויקט - חומרים ועבודה - במחיר מוסכם. החלה אבולוציה של המאסטר מבעל מלאכה ראשי לאיש עסקים.

💰 מכה לגילדות: הכתר, שתמיד חשש מכוחן ועושרן של הגילדות, השתמש ברפורמציה לטובתו. על פי חוקי הצ'נטרי Chantries Acts , הכתר תפס רכוש וכספים של הגילדה שיועדו למטרות דתיות (כמו איסור תשלום עבור תפילות למען המתים). חברת הבונים החופשיים, כמו אחרים, איבדה רכוש אך מאוחר יותר הורשתה לרכוש אותו מחדש (בתנאים נוחים לכתר!). למרות שזו הייתה מכה כלכלית הרסנית, תפקידי הליבה של הסדרת המסחר, ניהול חניכות וקיום מפגשים חברתיים המשיכו להתקיים.

🤔 שינוי שם מוזר: בתוך המהומה הזו, פרט מרתק מתגלה מהרישומים של החברה עצמה. לפני אמצע שנות ה-50 של המאה ה-15, החברה כונתה לעתים קרובות "חברת הבונים החופשיים". מ-1556 לערך, זה השתנה ל"חברת הבונים". המשמעות של שינוי זה היא נושא לעניין רב ולוויכוח בקרב היסטוריונים של הבונים החופשיים!

📜 עדיין שריר וקיים: צ'רטר מאוחר והגנה על האומנות: למרות היותה "אחת הנפגעות הקשות ביותר" מהשינויים, החברה החזיקה מעמד. היא אפילו הייתה חזקה מספיק כדי להשיג את כתב אמנה - צ'רטר מלכותי - האחד והיחיד שלה - ב-1677 מהמלך צ'ארלס השני (ככל הנראה בגלל ש"המונרך העליז" היה זקוק לכסף!). אמנה זו אישרה את כוחה של החברה להסדיר את הסחר בטווח של 12 ק"מ מלונדון והם עשו זאת ברצינות, יש רישומים המראים שהם קנסו בנאים על עבודה גרועה ואפילו תבעו את חברת הטייחים כדי למנוע מהם לתקן את חלונות הכנסייה בטיט במקום באבן!

תקופה זו מציגה ארגון המתמודד עם אובדן הפטרונים המסורתיים שלו ושינוי כלכלי מסיבי, אך שורד באמצעות הסתגלות ודבקות במטרת הליבה שלו לשמור על הסטנדרטים של המלאכה.

כאשר היום אנו מדברים על השינויים החברתיים והכלכליים כיום שמתרחשים סביב הבנייה החופשית הספקולטיבית כיצד לדעתכם היא תתמודד עם האתגרים האלה?

כיצד ג'נטלמנים הפכו לבונים 🗝️ "מקובלים"

 

📜 אחים  ואחיות, ישנה עוד נקודה חשובה כשמדברים על חברת הבונים הלונדונית, זוהי אחת השאלות החשובות ביותר בהיסטוריה של הבונים החופשיים: כיצד אדם הפך לבונה חופשי? ואיך נוצרה התערובת של בונים אופרטיביים וספקולטיביים?

כאשר מדובר על חברת הבונים הלונדונית (חברת שרד שהתפתחה מהגילדה)  החברות בה היתה דרך להשגת "חופש" לא חופש ממשהו אלה חופש למשהו. חופש לעסוק במקצוע שבחרת, חופש להיבחר למשרה חשובה בעיר. חופש יחסי לנהל את עניינך. היו ארבע דלתות עיקריות, מסלולים שבהם ניתן היה להשיג חברות בחברת הבונים של לונדון:

1.      🔨שוליה – Apprenticeship זה היה המסלול המסורתי ביותר עבור האומן המעשי. בחור צעיר היה כבול למאסטר לתקופה מסוימת (בדרך כלל שבע שנים), בהן למד את המקצוע, ועם סיומן המוצלח, היה "מוצג" presented ומתקבל כחופשי על ידי החברה. זה היה מסעם של האופרטיבים.

2.      👨‍🍼ירושה Patrimony  בניו של אדם חופשי יכלו לתבוע חברות בירושה. הטקסטים שבידנו מראים שהם יכלו לעשות זאת בין אם הם עסקו במלאכה של אביהם ובין אם לאו. "הדלת הפתוחה" הזו של ירושה נחשבת למנגנון מרכזי שבאמצעותו אנשים ללא נגיעה אופרטיבית כלל יכלו להצטרף לחברת הבונים החופשיים. במיוחד במאה ה-17, אנו רואים את עלייתם של "הבונים המקובלים" - Accepted Masons – ג'נטלמנים שהיו לחלק מהחברה אך לא היו סתתים עובדים.

3.      💰פדיון Redemption  (רכישה): ניתן היה לקנות את החופש, תמורת תשלום. זה היה נתיב ישיר נוסף לאנשים בעלי אמצעים, שיכלו להפוך לחברים ללא קשר מקצועי.

4.      🎁מתנה Honorary (כבוד): החברה יכלה להעניק את חירותה כמתנה לאנשים מכובדים או בעלי השפעה, ולגוון עוד יותר את חבריה מעבר לבעלי מלאכה האופרטיבים.

 

🔗 הגשר לבנייה ספקולטיבית: הדרכים השונות הללו, במיוחד ירושה ופדיון, יצרו סביבה ייחודית בתוך חברת הבונים החופשיים של לונדון. סתתים עובדים וג'נטלמנים "מקובלים" חלקו חברות באותה אחווה. הפיתוי להצטרף לא היה רק סביב המלאכה; החופש של שהעניקה חברת השרד Livery Company  היווה גם "דרכון לכבוד אזרחי" ולמעמד חברתי.

השילוב הזה של בעלי מלאכה פעילים עם ג'נטלמנים משכילים ופילוסופיים בתוך גוף רשמי אחד נתפס על ידי היסטוריונים כצעד קריטי במעבר מגילדת סחר ימי-ביניימית לאחווה הספקולטיבית של בונים חופשיים ומקובלים שאנו מכירים כיום.

איפה אתם מזהים בטקסים ובנהגים שלנו לדעתכם את הדינמיקה בין בעלי מלאכה פעילים לג'נטלמנים "מקובלים" ?

#הבונים החופשיים #היסטוריה

סעודות, אחווה ונימוסים עתיקים: טעימה מהחיים בחברת 🍽️🍷 הבונים החופשיים בלונדון

 

📜 אחיות ואחים יקרים , מעבר לפיקוח על המלאכה, לחברת הבונים החופשיים של לונדון, כמו לחברות שרד אחרות, היו חיים חברתיים ודתיים תוססים. לא רק עסקים; החברה "התעסקה"  באחווה, ערכים משותפים וקהילה.

⛪ אמונה ואומנה: רישומי החברה והתקנות שלה מספרים לנו על כך שהחברים השתתפו באופן רשמי במיסה (בתקופה שלפני הרפורמציה), ולעתים קרובות אחריה הוגשה ארוחת ערב מפוארת. החגים הללו היו אירועים משמעותיים, ולפעמים אפילו הוזמנו נשים, מה שהפך אירועים אלו לדוגמאות מוקדמות של ה-"Ladies' Nights"  הנהוג בלשכות גבריות עד היום. (אם כי הן נערכו בצהריים!). ארוחת ערב ב-1481, שעלתה 12 פני, לא הייתה עניין של מה בכך – מדובר היה בשכר של יומיים או שלושה לאומן – מה שהספיק לארוחה טובה עם יין!

📖 נימוסי שולחן – לקחים מהעבר: חשיבותה של התנהגות טובה אפילו קודשה בכתביהם המוקדמים של הבונים עצמם. החובה הקדומה, פואמת רגיוס (1390-1425 לערך) שכבר הוזכרה בפוסטים קודמים  הציעה הדרכה ברורה לגבי נימוסי שולחן. הנה דוגמא:

עֵת לַסְּעוּדָה הִנְךָ נִקְרָא,
אֱכוֹל בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְנָאָה.
רֵאשִׁית דְּאַג כִּי כַפֶּיךָ זַכּוֹת,
וְסַכִּינְךָ חַדָּה, מִן הַמְּלֻטָּשׁוֹת.
בְּשִׁנֶּיךָ, בַּסְּעוּדָה, אַל נָא תִנְקֹר,
וּבַגָּבִיעַ עָמֹק לֹא תִשְׁקַע לִגְמֹר.
פֶּן יִהְיֶה מָזוֹן בְּפִיךָ, הַקְפֵּד לִרְאוֹת,
טֶרֶם תִּשְׁתֶּה אוֹ תָשִׂיחַ עִם בְּרִיּוֹת.

🍷 אחר צהריים שמח: ההיסטוריון אדוארד קונדר הציע שהסעודות הללו כללו תפריטים מורכבים. יין (קלרט, גסקוין, לפעמים מלבואסי ואליקנטה) ובירה היו המשקאות המועדפים, שכן על פי הדיווחים שתיית מים בסעודות כאלה לא באה בחשבון.  כוס "האהבה" הטקסית, שלעתים קרובות היתה מתובלת ומוגשת חמה בחורף, הייתה עוברת בין האחים. אפשר לומר, כפי שניסח זאת קונדר, "זה היה ערב שבוזבז בנעימים וכהלכה".

🔪 נימוסים וכלים: אם כבר מדברים על נימוסים, מזלגות לא היו נפוצים באנגליה באותה תקופה! הסועדים השתמשו באצבעותיהם והביאו סכינים משלהם. זה היה מנהג עתיק יומין. אפילו כמעט מאתיים שנה לאחר מכן, בסעודת הלורד ראש העיר ב-1663, ציין היומנאי סמואל פיפס שרוב האורחים, מלבד אלה המכובדים מאוד, עדיין השתמשו בסכינים שלהם.

הצצות אלה לחיים החברתיים של חברת הבונים החופשיים מראות תערובת של מסורת פורמלית, שמירת מצוות דתית ואחווה לבבית - היבטים שהדהדו זה מכבר בארגוני אחווה.

איזה מהמנהגים החברתיים העתיקים הללו אתם עדיין מזהים בלשכות שלכם?

חלק מההיסטוריונים מסבירים את הצלחת בנאי ימי הביניים בעובדה שהיו להם שש אצבעות

Dress For Success : הבונים החופשיים של לונדון מצטרפים לאגודות השרד! 🧥 Livery

📜 אחים ואחיות, בעודנו ממשיכים במסענו בהיסטוריה של חברת הבונים החופשיים של לונדון, צעד משמעותי היה התפתחותה לחברת שרד באנגלית Livery Company מילה שמשמעותה מדים אבל גם משכורת או מלגה . הכרוניקן הלונדוני המפורסם ג'ון סטואו, בספרו "סקר לונדון", התייחס ל"חברת הבונים החופשיים" כארגון בעל "מעמד עתיק ומוניטין טוב" ancient standing and good reckoning,  וציין את "פגישותיהם החביבות והחביבות" כ"אחווה אוהבת" בתקופת שלטונו של המלך הנרי הרביעי (תחילת המאה ה-15).

✨ קבלת המעמד: בסביבות 1481, חברת הבונים החופשיים קיבלה רשמית או ה"לבוש" שלה. זה לא היה רק מדים; זה היה סט בגדים ייחודי שסימל חברות, מעמד וזהות תאגידית. הנוהג של לבישת מדים הפך נפוץ בקרב גילדות העיר מסוף המאה ה-13, ובמאה ה-15 הוא היה סמן מפתח לחברה מוכרת ומבוססת. המלך קבע מי יכול ללבוש מדים ומי לא מה שהדגיש את חשיבות החברים.

🏛️ כוח וממשל: הפיכתה של הגילדה לחברת שרד משמעותו שמבנה הגילדה הישן הסתגל לזמנים חדשים, לחברות אלה הייתה סמכות ניכרת. כפי שציין ההיסטוריון ג'ורג' אונווין, הייתה להם סמכות שיפוט משמעותית על חבריהם. בתי המשפט שלהם יכלו:

1.              להטיל משמעת על חניכים סוררים (לפעמים על ידי הצלפות).

2.              לכלוא פועלים שפתחו בשביתה.

3.              לקנוס רבי-בונים שהפרו את תקנות הסחר.

4.              החברים נדרשו בדרך כלל לפתור סכסוכים מסחריים בבית המשפט של החברה שלהם תחילה, לפני כל בית משפט אחר.

📊 חברת הבונים החופשיים, כמו חברות שרד אחרות, נשלטה בדרך כלל על ידי מאסטר Master  ושני מפקחים Wardens, שנתמכו על ידי חצר של עוזרים  Court of Assistants  (חברים בכירים). מתחתם היו ה-LIVERYMEN (אנשים חופשיים הזכאים ללבוש את הלבוש), לאחר מכן הגוף הכללי של האנשים החופשיים, ולבסוף השוליות. התקנות או ה"חוקות" Constitutions של החברה עצמה, כמו אלה מסביבות 1481, פירטו את הזכות לקבל מדים ואף חייבו את החברים "ללבוש בגד אחד הנכון לתפקידם ולדרגותיהם" כל שלוש שנים, עם קנסות על סירוב!

התפתחות זו לחברת שרד חיזקה את מעמדה והשפעתה של חברת הבונים החופשיים בתוך הסיטי של לונדון, והעניקה לה מבנה רשמי וסמכות על האומנות craft .

האם לדעתכם הייתה משמעות נוספת לאימוץ הפורמלי של "מדים" על המעמד והארגון של אומניות מלאכות היד בלונדון של ימי הביניים?

כך נראה היום נשיא של בונים חופשיים מעשיים (שמאל)

https://www.masonslivery.org/master-craftsman-certificates-2025/

למה כל כך מעט "גילדות בנאים"? הבנת הארגון 🧱 האופרטיבי של ימי הביניים

 🤔 אחים ואחיות, בהביטנו על חברת הבונים החופשיים של לונדון, יש לשים לב לנקודה מוזרה של ארגון הבונים החופשיים בימי הביניים: מדוע היו יחסית מעט "גילדות בנאים" רשמיות ברחבי אנגליה בהשוואה למלאכות אחרות?

📜 בעוד שאגדות ישנות מספרות על "חברות בונים" "Mason Fellowships"  לאומיות שנוסדו על ידי מלכים או בישופים בתקופות קדומות מאוד (כמו אלה המיוחסות לבישוף גודפרי דה לוסי Godfrey de Lucy  ב-1202 או לוויליאם מולארט מקנטרברי Prior William Molart of Canterbury  ב-1429), המחקר ההיסטורי מצביע על כך שמדובר בנרטיבים ומיתוסים ברובם, ואין זה האופן שבו הוקמו בפועל חברות בנאים מקומיות.

🚶 ♂️ מסע הבונים: The Mason's Journey סיבה מרכזית למחסור בגילדות בנאים מקומיות נפוצות הייתה עצם טבעה של עבודתו של הבנאי הסתת. בניגוד לאופה או סנדלר המשרתים עיר קבועה, מלאכתו של בנאי לקחה אותו לעתים קרובות לאתרי בנייה גדולים וספציפיים (קתדרלות, טירות). ברגע שפרויקט גדול באזור אחד הושלם, הבנאים היו חייבים "לצאת ולחפש את פרנסתם" במקום אחר. אורח חיים נודד זה הקשה על הקמת ותחזוקת של גילדות יציבות וקבועות מבחינה גיאוגרפית שהיו למקצועות אחרים. רוב העיירות פשוט לא יכלו לספק עבודה רציפה לגוף גדול של בנאים.

🏢 התאחדויות  בונים מוקדמים Associations - מה אנחנו יודעים:

  לונדון: חברת הבונים של לונדון היא יוצאת דופן. זה היה ארגון חזק עם עדויות לקיומו לפני 1376 (התקנות הידועות הראשונות ב-1356). (למרות ניסיונות לטעון שהיו שתיים כאלו ב-1376, מדובר בטעות, כי חבריה כונו לפעמים "בונים" ולפעמים "בונים חופשיים", ככל הנראה הכוונה בכך הייתה מיומנויות או סוגים שונים של עבודות אבן).

 מחוץ ללונדון: אגודות מקומיות אחרות היו קיימות, אם כי לעתים קרובות שונות באופיין:

1.              הגילדה בלינקולן (תעודה משנת 1389, ככל הנראה נוסדה ב-1313) הייתה ככל הנראה אחווה דתית וחברתית, שקיבלה גברים ונשים והציעה עזרה הדדית.

2.              אגודה דומה התקיימה בנוריץ' (1375 לערך), ואולי הייתה קשורה לגילדת הנגרים.

3.              ייתכן שהיו אגודות ביורק , בוורלי, קובנטרי, צ'סטר ואוקספורד, אך לעתים קרובות חסרות ראיות ברורות לכך שהן עסקו הלכה למעשה בהסדרה של הסחר (כמו גילדת מלאכה מלאה).

4.              באקסטר Exeter  הייתה גילדת בנאים שהתאגדה מאוחר יותר (1586), שכללה עד 1684 מקצועות בנייה שונים.

🌍 לכן, בעוד שלבנאים היו בהחלט דרכים להתארגן ולחלוק מסורות שקשורות באומנותם, חיי העבודה הטיפוסיים שלהם הובילו לדפוס שונה של התאגדות בהשוואה למקצועות מבוססים יותר. החברה הלונדונית נותרה דוגמה מתועדת היטב לארגון רשמי ומתמשך יותר לבנאים.

 עכשיו כשיש לכם יותר ידע על גילדות של בנאים מה דעתכם יותר קרוב לליבם של בנאים גילדה או לשכה?

אתם מוזמנים להציץ בסרטון המצורף כדי להכיר את "האחים והאחיות"  של לשכת הבונים המעשית של לונדון היום.

https://youtu.be/_fUm-SNpwOU?si=-24lgsXFcHOIDkG1        

#בוניםחופשיים #הבונים החופשיים #גילדות #לשכות