גילדת האבירים של לונדון - Cnightengild

🏇גילדת האבירים (באנגלית: Knighten Guild) הייתה מוסד אנגלו-סקסי הקשור לרובע פורטסוקן, האזור שממזרח לחומת הסיטי של לונדון ליד אלדגייט Aldgate. טבעה המדויק אינו ברור לגמרי, אך סביר להניח שהיא תפקדה כגילדת שלום frith (ראה פוסטים קודמים) , שהתמקדה בערבות הדדית ובהגנה.

📖מסורת פופולרית, שתועדה בעיקר על ידי ההיסטוריון בן המאה ה-16 John Stow,  מתארת את מקורה של הגילדה. על פי אגדה זו, המלך אדגר (959-975 לספירה) העניק את האדמה לשלושה עשר אבירים שהצטיינו  בלחימה עבורו. מספר זה 13, המוזכר באגדה , הוביל לכמה ספקולציות לא מבוססות על כך שמבנה הגילדות נועד לייצג את ישו והשליחים; אין ראיות למנהג זה, וגם לא למבנים ספקולטיביים אחרים שהוצעו כמו שנים עשר גברים המונהגים על ידי אישה המייצגת את מרים הבתולה.

👑על פי עדויות שונות, הגילדה טענה שהפריבילגיות שלה אושרו על ידי מלכים שונים, כולל אדוארד המודה Edward the Confessor (1004-1066 לספירה)  בעוד שצ'רטר מאדוארד מוזכר בהקשר של פירוק הגילדה, נראה כי האישורים המלכותיים המוקדמים ביותר ששרדו מתוארכים לתקופת שלטונו של הנרי הראשון.

💀ההיסטוריה המתועדת מתבהרת בתחילת המאה ה-12. בסביבות 1115-1125, חברי גילדת האבירים (המתוארים בהקשר זה כחמישה עשר יורשיהם של האבירים המקוריים) העניקו את אדמותיהם ואת הזכויות הקשורות אליה (the soke) למנזר השילוש הקדוש שנוסד לאחרונה Holy Trinity Priory באלדגייט. המלך הנרי הראשון אישר העברה זו. בעקבות מענק זה, המנזר של השילוש הקדוש הפך לנציג החוקי של האיזור במועצת העיר . ההנחה המקובלת היא שגילדת האבירים חדלה להתקיים כישות נפרדת לאחר שהעבירה את רכושה ותפקידיה למנזר.

חקר העבר שלנו: גילדות פרית', גילדות מעשר, וה-פרנקפלדג' באנגליה האנגלו-סקסית.

על מנת להבין את ההיסטוריה המוקדמת של הבנייה החופשית , יש להתבונן בכמה מהצורות המוקדמות ביותר של מבנים קהילתיים באנגליה. שלושה מושגים חשובים הקשורים לכך עולים:

1. גילדות פרית': Frith Guilds (גילדות שלום) אלו היו "עמותות" אנגלו-סקסיות מוקדמות (שהופיעו בסביבות המאה ה-10 או מוקדם יותר). המשמעות של "פרית" היא לא רק רק "שלום", אלא גם ביטחון, נאמנות הדדית ואחריות משותפת. גילדות אלה התמקדו בהגנה הדדית ובהתנהגות החברים, לעתים קרובות שילבו אלמנטים דתיים.
   
   
2. מערכת מעשרות: Tithing System זו הייתה יחידה מנהלית, שבדרך כלל קיבצה 10 משקי בית. שעליה הופקד tithingman . הקבוצה שימשה כיחידת שיטור ופתרון סכסוכים חוקיים.
   
   
3. פרנקפלדג': Frankpledge קבוצות אלו התפתחו לאחר הכיבוש הנורמני (והחליפו את המערכת האנגלו-סקסית הוולונטרית יותר), פרנקפלדג' הייתה  מערכת ערבות מחייבת. קובצו בה גברים (במיוחד שאינם בעלי אדמות שהיו מעל גיל 12) הקבוצה הייתה אחראיות להביא חברים לבית משפט כשנדרשו ואם לא הצליחו להיענש במקומם. למרות השם "פרנק" (חופשי), זו לא הייתה התחייבות שניתנה מרצון, אלא מערכת של שיטור קולקטיבי.

באנגלית לפעמים מתבלבלים בין השיטה של קיבוץ משקי בית תחת קבוצה מנהלית וחוקית אחת Tithing לבין תשלום מעשר מההכנסות לכנסיה שנקרא  Tithe. 

מדוע זה רלוונטי עבורנו?

הבנת המערכות המוקדמות הללו עוזרת לנו להעריך את:

1. השורשים ההיסטוריים העמוקים של ערבות הדדית ומחויבות קהילתית - מושגים המהדהדים בתוך הבונים החופשיים.
2. כיצד מבנים חברתיים התפתחו כדי לשמור על סדר וביטחון.
3. החשיבות של שימוש במחקר היסטורי מדויק להבנת העבר, במקום להסתמך אך ורק על פרשנויות או אגדות ישנות.

המערכות המוקדמות הללו לא היו בנייה חופשית, אבל לימוד שלהן מעניק לנו הקשר רב ערך למבנים החברתיים שמהם צמחו ארגונים מאוחרים יותר, כולל האומנות שלנו (הרבה יותר מאוחר!).

מה דעתכם על צורות מוקדמות אלה של ארגון חברתי ואחריות קולקטיבית? 

שטר frankpledge משנת 1625

שטר frankpledge משנת 1534

הצגת רצף אחיד ונכון להתפתחות הגילדות מימי הביניים היא מאתגרת, מכיוון שהמקורות ההיסטוריים מציעים לפעמים תיאורים סותרים. עם זאת, אנו יכולים לשרטט התקדמות סבירה, תוך הבנה  שהמחקר בתחום זה ממשיך.

מקורות וצורות מוקדמות של גילדות:

הרעיון הבסיסי מאחורי הגילדות כלל לעתים קרובות עמותות וולונטריות שהתמקדו בעזרה הדדית, הגנה ואחריות משותפת. תיאוריות מוקדמות טענו כי היו אלו התאגדויות של שבטים ומשפחות, או אפילו מפגשים טקסיים של הקרבת קורבנות טרום-נוצריים, המחקר המודרני מעדיף לעתים קרובות את ההשקפה שהגילדות צמחו באופן אורגני יותר מהצורך בתמיכה הדדית וביטחון, במיוחד בסביבות עירוניות מתהוות. יש חוקרים הרואים הקבלה לקולגיה הרומית  (אגודות עובדים), אם כי קשה להוכיח התפתחות ישירה ורצופה.

עד המאה העשירית באנגליה, הגילדות קיבלו צורה מוגדרת יותר. דוגמאות מוקדמות כוללות גילדות שנקראו גילדות פרית' frith  (גילדות שלום) שתועדו בלונדון באמצע המאה העשירית, הן התמקדו בשמירה על הסדר והערבות ההדדית בין החברים. עדויות מצביעות גם על קיומן של גילדות סוחרים ועיירות burgess במקומות כמו דובר וקנטרברי בסביבות תקופת הכיבוש הנורמני (1066) או מעט לפני כן, ישנן גילדות כמו גילדות האורגים שהופיעו גם הן בשלב מוקדם יחסית. אמנת הגילדה העתיקה ביותר הידועה מתוארכת לשלטונו של המלך קנוט Canute  (תחילת המאה ה-11) והיא של גילדה באבוטסברי Abbotsbury, ומדגישה פעולות כמו מתן צדקה, טיפול בחולים ומתים ועריכת מיסות.

ברדלי פריגרד בתפקיד המלך קנוט בסדרה ויקינגים ולהלה

תפקידה של הדת בחיי הגילדה:

מסירות דתית הייתה היבט מרכזי כמעט בכל הגילדות של ימי הביניים המוקדמים, ללא קשר לתפקידיהן האחרים.

1. השפעה חזקה של הכנסייה: הגילדות לא היו לחלוטין תחת השפעה דתית  אבל הכנסייה ללא ספק עיצבה גילדות רבות. אנשי כמורה פיקחו לפעמים על הקמתן של גילדות דתיות.
2. מנהגים דתיים נפוצים: פעילויות הגילדה כללו תמיד מצוות דתיות כמו פולחן משותף, תפילות עבור חברים חיים ומתים, מימון מיסות, תחזוקת קפלות או מזבחות (המוקדשים לעתים קרובות לקדוש-פטרון בתוך כנסייה גדולה יותר), הדלקת נרות, השתתפות בתהלוכות דתיות ועבודות צדקה ("מסירות ומעשי צדקה") גילדת הספרים של לונדון (1390), למשל, הצהירה שמטרתה העיקרית היא "לכבוד האל וכל קדושיו".
3. גאולה כמטרה: המוטיבציה העיקרית של חברי גילדה רבים הייתה הצלת נשמותיהם ומזעור הזמן בכור המצרף באמצעות תפילה קולקטיבית, מיסות וחיים אדוקים. תקנות הגילדה הדהדו לעתים קרובות את תורת הכנסייה על מוסר והתנהגות.
4. פונקציות משולבות: תהא זו טעות להפריד בצורה מוחלטת בין גילדות "דתיות" לגילדות "כלכליות" בתקופות מוקדמות. רוב הגילדות, בין אם הן היו ממוקדות בסוחרים או ממוקדות במלאכה כלשהיא, שילבו פונקציות דתיות וחברתיות משמעותיות לצד מטרותיהן הכלכליות או הפוליטיות. אחוות הבונים החופשיים לא היו ייחודיות במוסר עבודתם או בהדגשת אידיאלים דתיים; זה היה נפוץ בכל המקצועות.

התפתחות הגילדות ביבשת אירופה:

• צרפת: גילדות היו ידועות בצרפת במאה השמינית, ככל הנראה התפתחו מההקולגיה הרומית. עד המאה התשיעית, אנשי כמורה היו מעורבים בהקמת גילדות דתיות.
• גרמניה: גילדות מופיעות מאוחר יותר, אולי במאה ה-11. יש תיאוריות הקושרות אותן אך ורק למפגשי שתייה גרמניים ישנים או קולגיות רומית התיאוריות בעניין אינן מקובלות במלואן על ידי היסטוריונים.
• התקופה הקרולינגית: קרל הגדול התייחס בחשדנות לסוגים מסוימים של גילדות (במיוחד התאגדויות ספונטניות שדרשו לקיחת שבועה ונקראו  coniurationes או gelaonia), מחשש שהן עלולות לערער את הסמכות הממוסדת, הוא אפילו הוציא צווים נגדן ב-779. אין זה אומר שכל צורות ההתאגדות נאסרו, אבל הדבר מצביע על זהירות רשמית כלפי קבוצות לא מפוקחות.

הקתדרלה של אאכן (גרמניה) שקרל הגדול החל בבנייתה והיא הייתה מקום קברו

סיכום:

התפתחות הגילדות בימי הביניים הייתה תהליך מורכב ששורשיו בצורך בתמיכה הדדית, ביטחון ומטרה משותפת. בעוד שצורות מוקדמות אולי שאבו השראה ממבנים משפחתיים או רומיים ישנים יותר, הן התפתחו מעבר לכך באופן משמעותי. הדת הייתה מרכיב נפוץ ואינטגרלי כמעט בכל הגילדות במהלך ההיסטוריה המוקדמת שלהן, ועיצבה את כלליהן, הפעילויות והמניעים שלהן, אפילו כאשר גילדות סוחרים ומלאכה נפרדות הופיעו עם תפקידים כלכליים ופוליטיים מוגדרים יותר עם הזמן.

הגילדות האנגליות של ימי הביניים והבנאים המעשיים

המילה "גילדה" gild (מאויתת גם "gild" או "geld") נגזרת מהמילה האנגלו-סקסונית העתיקה "guildan", שפירושה "לשלם". זוהי עדות לתרומות הכספיות שתרמו החברים לגילדות שלהם לטובת תמיכה הדדית ולתחזוקת הארגון. מבחינה היסטורית, למילה "גילדה" היו משמעויות רבות, בינהן רובע בעיר (כמו בלונדון), אחווה, אסיפה, או אפילו התקופה שבין הפגישות. הגילדהול Guildhall  היה הבניין שבו התקיימו פגישות של אגודה מסוימת.

ההיסטוריה של גילדות ימי הביניים רלוונטית לבנייה החופשית מכיוון שהבנייה החופשית הספקולטיבית, שהופיעה במאות ה-17 וה-18, שאבה השראה וכמה מבנים ארגוניים מארגוני המלאכה המוקדמים הללו. עם זאת, חיוני להבחין בין השימוש הסמלי  במבני גילדות בבנייה החופשית לבין המציאות ההיסטורית של ארגון מלאכה מימי הביניים.

רבים נוטים לחשוב בטעות שהיו הרבה גילדות בנאים מאורגנות באופן רשמי במיוחד עבור בנאים ברחבי אנגליה של ימי הביניים, בדומה לאלה של מלאכות אחרות כמו סוחרים או צורפים. ה- London Company of Masons  שאחר כך הפכה ל- Livery Company (סוג של התאגדות עובדים עירונית)  הופיעה רק בסוף ימי הביניים (המאה ה-14 ואילך), ישנן עדויות מעטות לגילדות בנאים נפרדות באנגליה של ימי הביניים המוקדמים. המצב היה שונה בחלקים מסוימים של יבשת אירופה ששם גילדות בנאים אכן היו קיימות.

הארגונים הדומים ביותר לגילדות בלונדון הן של חברות ה-Livery  (מילה שפירושה מדים ייצוגיים של פועל)  חברות אלו הוקמו בימי הביניים וחלקן קימות עד היום ויש להם תפקיד בעיקר חברתי אבל גם מקצועי בחיי לונדון המודרנית. רבות מהם נקראות "החברה הנכבדה של..." The Worshipful Company Of  תואר שמוכר גם לבונים חופשיים.

 

מגיני הגילדות וחברות בעלי המלאכה של לונדון

מספר גורמים מסבירים את המחסור היחסי בגילדות בנאים מוקדמות באנגליה:

1. גודל עיירה קטנה: עיירות אנגליות רבות בתקופת ימי הביניים המוקדמות היו קטנות מכדי לתמוך במספר מספיק של בנאים כדי להחזיק גילדה.
2. ניידות ותעסוקה ישירה: בנאים היו כוח עבודה נייד יותר ממקצועות רבים אחרים. לעתים קרובות הם עברו למקום שבו היו פרויקטים של בנייה גדולים. פרויקטים אלה אורגנו ומומנו לעתים קרובות ישירות על ידי הכתר, הכנסייה או אצילים עשירים, שהעסיקו בנאים ישירות, במקום להתקשר עם גילדה.
3. תקנות בנייה אזרחיות: היו בנמצא חוקים ותקנות לבנאים, למשל, בלונדון ב-1212, אבל אלה לא היו קשורים לגילדה. 

המיעוט של גילדות רשמיות לא אומר שהבונים החופשיים היו לגמרי לא מאורגנים. לעתים קרובות הם היו כפופים לתקנות בנייה אזרחיות, ומבנים ארגוניים נוצרו עבור פרויקטים ספציפיים. יתר על כן, בימי  הביניים המאוחרים יותר, הופיעו כמה חברות וגילדות בנאים , כמו חברת הבונים החופשיים של לונדון. London Masons' Company. 

 

המגן של החברה הנכבדה של הבנאים - לונדון

החברה הלונדונית של הבנאים לא נוסדה כגילדה, אך רכשה מעמד זה מאוחר יותר. למרות הטענות שמופיעות שמסמכים שנקראים "חובות קדומים"  Old Charges שלשכות עתיקות באנגליה מחזיקות, אין זו עובדה היסטורית, הטענות משקפות את המיתולוגיה המאוחרת של הבונים החופשיים, ולא את המציאות ההיסטורית. אין עדות לארגון כלל-ארצי אנגלי בתקופת ימי הביניים. המסמכים האלה משקפים את האידיאלים והשאיפות של הבונים החופשיים הספקולטיביים המוקדמים, לאו דווקא את הפרקטיקות ההיסטוריות של סתתי-אבן.

האם יש קשר בין הגילדות והבנייה החופשית?

הקולגיה הרומית

קוֹלֶגיוּם (לטינית: collegium ביחיד; collegia ברבים) הוא מושג ששימש ברומא העתיקה לציון התאגדות בעלת אופי חוקי. התאגדות זו נשאה אופי של גילדה או מועדון חברתי. ארגון הקולגיום שאל את מבנהו מגופי ממשל אזרחים כאשר הסנאט הרומי שימש לעיתים כמודל ואולם האספה של הקולגיום נקרא לעיתים קוריה.

ויקיפדיה https://w.wiki/DQad 

המחקר המסוני אינו ברור בשאלה "האם מוצא הבנייה החופשית מהקולגיה של רומא?" חוקרים מוקדמים בעלי שם טוענים כי הקולגיה הרומאית שהובאה לאנגליה התפתחה לגילדות של המאה ה-10 וה-11. אבל אין לכך ראיות חותכות. בסדרת הפוסטים הבאים נעמיק בנושא זה.

 

כתובת ששולמה מכספי ציבור עבור מרקוס ליקיניוס פריבטוס, מגיסטר של קולגיום הנגרים אוסטיה אנטיקה (רומא)  - ויקיפדיה

אדוארד קונדר וסופרים אחרים מציעים כי הבנייה החופשית הסמלית עשויה להיות צאצאית של הקולגיה רומית, שהיוו השראה  לגילדות האנגליות בסביבות המאה העשירית. בעוד חוקרים כמו גולד אינם מוצאים קשר ישיר, הם אינם מבטלים את האפשרות של קשר בין קולגיה רומית לבין הגילדות צרפתיות.

 המוזיאון הארכאולוגי במילאנו (איטליה).
המאה ה-2 כתובת עתיקה מאת הקולגיום של הנפחים  (Collegium fabrorum),
צילום: Giovanni Dall'Orto, 13 

הקולגיות הרומיות

הרומאים הקימו אגודות לקידום מלאכות מעשיות, כגון קולגיום פברורום לבנאים Collegium Fabrorum . האגודות הללו נשלטו על ידי  Magister and Decuriones  ("מאסטרים ומפקחים), החברים נקראו sodales  ("רעים" companions). חלק מהקולגיות היו בעלי אופי דתי, אחרים חברתיים או פוליטיים, וחלקם שימשו כמועדוני רווחה לעניים ולעבדים.

לקולגיות הייתה קופה משותפת. רבים מהם קיימו טקסים דתיים, המועמדים נשבעו עם קבלתם, החברים תרמו להוצאות, שכללו עזרה לעניים וקבורת מתיהם. גופות החברים נקברו בקבר משותף, הקולומבריום, שנקרא כך משום שהגומחות שהכילו את הכדים העניקו לו מראה של שובך המילה ליונה היא columba שמקורה ביונית מהמילה קולונה = עמוד. 

 

מערת קולומבריום בחורבת מדרס שביהודה – ויקיפדיה 

אין תיעוד של קולגיות בנאים, אך סביר מאוד שהקולגיום פברורום Collegium Fabrorum  סייע למספר מקצועות שונות. פליניוס הצעיר, כשכתב לקיסר טריאנוס להודיע לו על שריפה הרסנית בניקומדיה שבאסיה הקטנה, ביקש רשות להקים קולגיום פברורום לבנייה מחדש של העיר. (המאה ה-2) .

לפי גולד בקולגיות של הפרובינציות בנים המשיכו לעתים קרובות את עיסוקי אבותיהם, וראו המקצוע שלהם את הנכס העיקרי שלהם. גילדות וחברות מקצועיות אימצו עיקרון זה, שמקורו ככל הנראה בארצות המזרח הרבה לפני התקופה הרומית.

הסברה היא כאשר הרומאים הביאו את האדריכלות ומקצועות שונים לאנגליה, הוא האמין כי הם גם הביאו את המכללות שלהם. אדוארד קונדר טוען בביטחון כי גילוי היסוד של "מקדש שהוקדש על ידי חברה של אמנים רומיים לנפטון ומינרווה לכבוד המשפחה הקיסרית של קלאודיוס" מאשש לחלוטין את התיאוריה כי הקולגיה הרומית הקימה אגודה בצ'יצ'סטר. הראיה לטענה זו היא לוח שיש שהתגלה בשנת 1723 בעיר זו, ועליו כתובת מתורגמת כך: "המכללה או חברת הבונים החופשיים, ואלה המנהלים טקסים מקודשים בסמכותו של המלך קוגידובנוס, הלגט של טיבריוס קלאודיוס אוגוסטוס, בבריטניה, הקדישו מקדש זה לנפטון ומינרווה לרווחת המשפחה הקיסרית,  פודנס, בנו של פודנטיוס, סיפק את האתר". עם זאת, קיימת אי ודאות קלה לגבי האם הכתובת מתייחסת באופן ספציפי לבנאים או בונים.

כשהרומאים הביאו לאנגליה את האדריכלות ומקצועות אחרים, הם כנראה הביאו איתם גם את הקולגיות שלהם. אדוארד קונדר טען ששרידי מקדש שהוקם על ידי קבוצת אמנים רומאים לכבוד האלים נפטון ומינרווה, ולמען משפחת הקיסר קלאודיוס", מוכיחים שהארגונים הרומיים האלה הקימו סניף בצ'יצ'סטר. השריד העיקרי הוא כתובת שיש שנמצאה בעיר הזו ב-1723, ועליה כתובת שתורגמה כך: 

"לנפטון ולמינרווה, לרווחת בית המקדש האלוהי, בסמכותו של טיבריוס קלאודיוס קוגידובנוס, המלך הגדול של הבריטים, קולגיום הנפחים ואלה שהיו בה נתנו את המקדש הזה על חשבונם... אנס, בנו של פודנטינוס, הציג את החצר הקדמית."

הכתובת בצ'יצ'סטר ראו תרגום במאמר (ויקיפדיה) 

השאלה האם לקולגיות הרומיות הייתה השפעה על גילדות המסחר של ימי הביניים שנויה במחלוקת. יש הטוענים כי הקולגיות היו אבות-טיפוס לגילדות אלה, במיוחד לגילדות הבנאים. עם זאת, חוקרים זהירים מפקפקים בקשר ישיר ורצוף בשל הפער הארוך לאחר השלטון הרומי. אחרים מאמינים שהגילדות אימצו רעיונות רומיים באמצעות עבודתו המיסיונרית של אוגוסטינוס באנגליה. גולד טוען כי הידע על הבנייה הרומית הועבר מדור לדור, אך גופי בנייה מאורגנים הופיעו הרבה יותר מאוחר מגילדות מסחר אחרות. 

האם היו גילדות כלשהן בארצות אחרות שניתן לטעון באופן סביר שמוצאן ישירות  מהקולגיות הרומיים?
התשובה ללא ספק "כן" – בצרפת. לסיפור זה נגיע בהמשך.

"הבנאים הנודדים" סיכום

בשבועות האחרונים הבאתי כאן תמצית של המחקר ההיסטורי על תופעת הבנאים Masons שפעלו בימי הבייניים. המידע התרכז בעיקר באנגליה שנחשבת ערש הבנייה החופשית. חלק מהחוקרים טוענים כי התופעה של בנאים נוודים הביאה ליצירת הבונים החופשיים של ימנו. לפני שנעבור לתופעה הבאה שהביאה להתפתחות הבונים החופשיים – הגילדות. הנה סיכום של כמה מהנקודות שעלו כאן. החלטתי לערוך אותם בצורה של שאלות ותשובות. 

שאלה 1:
האם סיפור המסורת של חבורות בנאים מאורגנות מאוד, הנודדות ברחבי העולם של בימי הביניים, תחת צווים של האפיפיור ובעלות ידע סודי, נתמך על ידי ראיות היסטוריות?

לא, הסיפור הרומנטי הזה אינו נתמך על ידי ראיות היסטוריות. אין תיעוד מימי הביניים המתאר קבוצות מאורגנות כאלה. התיאורים הכתובים המוקדמים ביותר של סוג חבורות שכאלו מופיעים הרבה יותר מאוחר, רק במאה ה-17. הלוגיסטיקה שהיו צריכות קבוצות גדולות ומיומנות כאלה כדי לנוע בעקביות למרחקים עצומים ברחבי אירופה בימי הביניים הופך את התופעה למאוד לא סבירה.

 

 בנאים בונים עמוד בקתדרלה אלמוני 1525

שאלה 2:
אנו יודעים את שמותיהם של כמה אדריכלים ורבי בנאים Master-Masons מימי הביניים. האם עובדה זו תומכת או מנוגדת לרעיון של חבורות בונים אנונימיים נודדות שבנו את הכל?

היא מנוגדת למיתוס. ידיעת שמותיהם של האנשים שהיו אחראים על פרויקטים של בנייה גדולים מוכיחה כי פרויקטים אלה לא היו רק עבודה של קבוצות אנונימיות וזרות. כפי שההיסטריה מוכיחה היו אלה רבי בונים יחידים, מיומנים מאוד שהובאו לפעמים מאזורים אחרים עבור פרויקטים ספציפיים, כפי שהיה במקרה של כמה בונים נורמנדים שעבדו באנגליה.

 

דיוקן ויליאם מוויקהאם (1325-1404) - בנאי ואיש כנסיה

שאלה 3:
מה היה דפוס חיי העבודה והניידות הסביר של בנאי טיפוסי מימי הביניים?

בנאי טיפוסי סביר:

1. למד את אומנותו בקהילה המקומית שלו, לעתים קרובות באמצעות חניכה.
2. עבד בעיקר באזור הולדתו, שם היו קיימות לעתים קרובות גילדות מבוססות.
3. נסע לאזורים סמוכים כאשר העבודה המקומית הייתה נדירה.
4. הגילדות היו עשויות להקל על תנועה מבוקרת זו, במיוחד עבור חברים-בונים Journeymen  המחפשים ניסיון. יכול היה לעבור לצמיתות לפרויקט גדול וארוך טווח, אבל זו לא הייתה הנורמה.
5. היו לו חיי משפחה וקשרי קהילה מיושבים יותר ממה שמרמז הדימוי של הבנאי ה-"נודד", אם כי זה השתנה בהתאם לאזור והתקופה.
6. יכול היה להיות כפוף לעבודת כפייה עבור פרויקטים מלכותיים או כנסייתיים גדולים, הדורשים נסיעה אפשרות של בחירה אישית.

שאלה 6:
האם הבונים החופשיים של ימי הביניים היו נייחים לחלוטין, האם בכלל הם נדדו מתישהו ? 

הבנאים החופשיים אכן נדדו, אך ההיקף והסיבות מוצגים לעתים קרובות באופן שגוי על ידי האגדות הרומנטיות. הם נסעו כאשר:

1. לא הייתה עבודה באזור מגוריהם, והם חיפשו עבודה במקום אחר. (לעתים קרובות קרוב אזור מגוריהם).
2. לעיתים הם אולצו לשרת את המלך, הבישוף או דמות שליטה אחרת, שדרשו מהם לעבוד על פרויקט מסוים, שעשוי היה להיות רחוק מהבית.
3. ייתכן והם בחרו לנסוע יחד לצורך ביטחונם האישי,לאחר שסיימו פרויקט גדול (פחות נפוץ, אבל אפשרי).
4. היו חברים-בונים Journeymen , שנסעו כדי לצבור ניסיון כחלק מהכשרתם.

שאלה 7:
אילו גורמים הגבילו את חופש התנועה של עובדים מימי הביניים, כולל בנאים?

מספר גורמים הגבילו את התנועה החופשית:

1. צמיתות Serfdom  : פועלים כפריים רבים היו קשורים באופן חוקי לאדמה.
2. הגבלות משפטיות: גם לאחר שהצמיתות דעכה, החוקים לעתים קרובות הגבילו את הנסיעה.
3. בקרה של הגילדות (בעיירות): גילדות מלאכה עירוניות הסדירו את המקצועות ויכלו להגביל את האפשרות של בנאי לעבוד בחופשיות מחוץ לאזור הגילדה שלו. עם זאת, הגילדות יכלו גם להקל על תנועה מבוקרת דרך קשריהם ומעמד ה- Journeymen . 

שאלה 8: 
כמה רחוק היה עשוי בנאי טיפוסי מימי הביניים לנסוע במסגרת עבודתו, וכיצד המחקר שנערך שינה את הבנתנו ?

בעוד שחלק מהבנאים ללא ספק יצאו למסעות ארוכים, רבים מהם בילו את הקריירה שלהם באזור קטן יחסית (אולי מסע של יום או יומיים).

1. מסימני הבנאים על האבנים Masons Marks : מחקרים על סימני בנאים שעל האבנים מצביעים על כך שקבוצות מסוימות עבדו באזורים קטנים מרחק של כ-50 ק"מ. אם כי עדיין חסר מידע בנושא. 
2. וריאציות אזוריות: דפוסי הניידות השתנו מאוד בהתאם לאזור, לתקופה ולתנאים הכלכליים והפוליטיים המקומיים. קשה לדבר בהכללה על "בנאי ימי הביניים".
3. עבודות כפייה: עבודה בכפייה שהייתה נהוגה בפרויקטים גדולים עשויה הייתה לדרוש נדידה משמעותיות ולא רצוניות.
4. קישרי הגילדות: ייתכן כי על מנת לווסת את העבודה המקומית, יכלו הגילדות לספק קשרים שאפשרו תנועה מבוקרת מסוימת, במיוחד עבור החברים-בונים.
5. מעמד חברתי: מעמדו החברתי של רב-הבנאים היה גבוה יותר ממה שחשבו בעבר.

לסיכום, המחקר המודרני  מצייר את הבנאים בימי הביניים כבעלי מלאכה מיומנים שהניידות שלהם הייתה מורכבת והושפעה ממגוון גורמים – צורך כלכלי, תקנות הגילדות, מגבלות חוקיות ודרישות של פטרונים רבי עוצמה – ולא הדימוי הרומנטי של אחווה סודית הנודדת בחופשיות. המחקר מתמקד כעת היא בהבנת הניואנסים של הניידות שלהם בהקשרים היסטוריים ובאזוריים ספציפיים.

♊אז איך מסבירים את הדמיון הסגנוני הגותי בקתדרלות ?

🌍דמיון אדריכלי בין אזורים או ארצות שונות התפרש לעתים כהוכחה לחבורות גדולות ומאורגנות של בונים שנדדו  יחד וכפו סגנון אחיד בבניה. בעוד שקווי דמיון בהחלט קיימים, המחקר המודרני מדגיש כי התפתחותם והתפשטותם של סגנונות אדריכליים היו תהליכים מורכבים הרבה יותר. קווי דמיון רבים הם שטחיים, משקפים מגמות רחבות ולא עבודה של קבוצה אחת. ישנם אפילו שינויים המיוחדים לאזוריים מסויימים גם בתוך הסגנון הגותי הכולל.

👷‍♂️עם זאת, כמה קווי דמיון מצביעים על קשרים ישירים ותנועה של אנשים מיומנים. דוגמה בולטת לכך היא האדריכל הצרפתי ויליאם מסנס William of Sens,  שהובא לקנטרברי בסוף המאה ה-12 כדי לבנות מחדש את בית המקהלה בקתדרלה לאחר השריפה. הוא הביא לאנגליה אלמנטים של סגנון גותי צרפתי מוקדם. זוהי דוגמא לתנועה של רב-בנאי יחיד המביא מומחיות ספציפית והשפעה סגנונית.

ויליאם מסנס רב-בנאי צרפתי שעבד גם באנגליה. מוזיאון האמנות וינה. 

⛪מעבר לתנועה של בודדים, רשתות מוסדיות מילאו תפקיד משמעותי. התרחבותם של מסדרים דתיים, כגון הציסטרסיאנים, הקלה על התפשטות רעיונות ופרקטיקות אדריכליות. הציסטרסיאנים, במיוחד, היו ידועים בסגנון אדריכלי עקבי יחסית במנזריהם הרבים. הגעתם של המסדרים המנדיקנטים (הדומיניקנים והפרנציסקאנים) לאנגליה, עם קשריהם הבינלאומיים, תרמה ככל הנראה גם היא לחילופי ידע אדריכלי, אם כי השפעתם הישירה על העיצוב פחות ברורה מהשפעתם על פטרונות ותוכניות הבנייה.

↔️ חשוב גם לזכור שכיוון ההשפעה לא היה חד-כיווני. בונים חופשיים אנגלים נסעו גם הם ליבשת, כפי שמעידים רישומים של בונים אנגליים שעבדו בבריטני במאה ה-14 ובונים חופשיים מבריסטול שסייעו בבנייה מחדש של קתדרלת כרייסט צ'רץ' בדבלין במאה ה-12. יתר על כן, אצילים, אנשי דת וסוחרים אנגלים נסעו רבות ליבשת, כולל לרומא ולארץ הקודש. נוסעים אלה נחשפו לסגנונות אדריכליים שונים ויכלו להעלות רעיונות שהשפיעו על מפעלי בנייה באנגליה.

בית המקהלה של הקתדרלה של סנס שם למד ויליאם מסנס.

∑ לסיכום, בעוד שהדימוי הרומנטי של חבורות גדולות ומאורגנות של "בונים נודדים" הכופים סגנון אחיד אינו נתמך בראיות, תנועתם של  רבי בונים בודדים, השפעתם של מסדרים דתיים וחילופי רעיונות רחבים יותר באמצעות נסיעות ופטרונות תרמו לדמיון אדריכלי בין אזורים שונים. התפתחות אדריכלות ימי הביניים הייתה תהליך דינמי ורב פנים, שעוצב על ידי יחסי גומלין מורכבים של מסורות מקומיות, מומחיות אישית וקשרים בינלאומיים. היא לא הייתה  תוצאה של כוח מונוליטי יחיד.

 בית המקהלה בקתדרלה של לקנטרברי שבנה ויליאם מסנס.

האם הבונים החופשיים התמחו בבניית קתדרלות?

ישנן תיאוריות ישנות, שהושפעו מרעיונות רומנטיים על הבנייה בימי הביניים שהיו קשורות לאגדת "הבונים הנודדים", שהציעו קיומו של מעמד נפרד של בונים שהקדישו עצמם אך ורק לבניית כנסיות ומנזרים (המכונים לעתים קרובות "בוני קתדרלות"). בונים אלה היו לכאורה נפרדים מאלה שעבדו על מבנים חילוניים כמו טירות וחומות העיר, ואף נחשבו פטורים מגיוס בכפיה מלכותי. עם זאת, המחקר המודרני דוחה רעיון זה מכל וכל.

קתדרלה או טירה?

בעוד שהכנסייה נהנתה לעתים קרובות מפטורים של גיוס חובה, זה לא היה הכלל. רשומות היסטוריות מראות כי בונים חופשיים שעבדו על פרויקטים כנסייתיים גויסו בכפיה לעבודות מלכותיות, מה שמוכיח שהם לא היו קבוצה נפרדת ומיוחסת לחלוטין. פטורים ניתנו על בסיס כל מקרה לגופו, לעתים קרובות בשל השפעתם של פקידי כנסייה רבי עוצמה שהעדיפו את פרויקטים הבנייה שלהם.

הקריירות של רבי-בנאים חופשיים בולטים מספקות את ההוכחה נגד הרעיון של "בוני הקתדרלות". אנשים כמו וולטר מהרפורד (המנזר המלכותי וייל וטירת קרנרבון), הנרי דה יבל (מנזר וסטמינסטר, ארמון וסטמינסטר ומצודת לונדון), ריצ'רד בקה (קתדרלת קנטרברי וגשר לונדון), רוברט סטואל (מנזר וסטמינסטר, טירת וינדזור ומצודת לונדון), רוברט ספילסבי (יורק מינסטר ואיטון קולג') וויליאם ווינפורד (הספינה הראשית של קתדרלת וינצ'סטר, מכללת וינצ'סטר,  וטירת וינדזור) כולם עבדו באופן מופגן על מגוון פרויקטים, כנסייתיים וחילוניים כאחד. זה מראה כי כישוריו של רב-הבנאי היו מגוונים ומבוקשים על ידי פטרונים שונים, ללא קשר לסוג הבניין.

היסטוריונים מודרניים, המסתמכים על עבודתם של חוקרים מוקדמים יותר מדגישים כי אין ראיות התומכות בקיומו של מעמד נפרד של "בוני קתדרלות" באנגליה. הבונים החופשיים היו בעלי מלאכה מיומנים שיכלו ליישם את מומחיותם במגוון פרויקטים. בעוד שחלק מהבונים החופשיים אולי התמחו בסוגים מסוימים של עבודה (למשל, קמרונות או חלונות), התמחות זו לא יצרה חלוקות נוקשות בין אלה שבנו כנסיות לבין אלה שבנו טירות. המונח "בונה קתדרלה", כפי שהוא מתייחס למעמד מובחן ומיוחס של בונים חופשיים, הוא אפוא שם מטעה. המציאות הייתה הרבה יותר נזילה ומשולבת, בונים חופשיים עברו בין פרויקטים לפי הצורך, בהתבסס על כישוריהם ודרישות פטרוניהם. הכישורים הדרושים לבניית קתדרלה היו אותם כישורי ליבה שנדרשו לבניית באבן בקנה מידה גדול אחר.

⛓️בונים חופשיים בעבודות כפייה⛓️

👑במקרים מסויימים מלכים הוציאו צווים שחייבו בנאים לעבוד בכפייה. אלא אם כן היה סעיף מפורש בצו גם בנאים שהשתייכו לכנסייה חויבו לעבוד.

🧟בעקבות המוות השחור הפך כוח העבודה לנדיר יותר ולכן נעשה שימוש בעבודות כפייה. צו הגיוס המוקדם ביותר הידוע מתוארך לשנת 1333, שיטה זו הייתה בשימוש לסרוגין במשך 300 השנים הבאות. לדוגמה, בשנת 1360 שלושה עשר שריפים נצטוו על ידי הכתר לשלוח 568 בנאים לווינדזור; ב-1361 נצטוו שבעה-עשר שריפים לשלוח 1360 בנאים. לדברי החוקר דאגלס קנופ, בשנים שלאחר מכן נדרשו בנאים נוספים, אולי בשל שכר גבוה יותר שמשך בנאים למקומות אחרים או מקרי מוות שנגרמו על ידי המגפה. הסיבה להעלמות הבנאים המגויסים משירות המלך במקומות אחרים עדיין אינה ברורה.

💸שנה או שנתיים לאחר מכן, תומאס דה מוסגרייב, Thomas de Musgrave, השריף של יורק, הגיש "חשבונית" הוצאות על שליחת בנאים נוספים לטירת וינדזור. הוא דרש החזר עבור כובעים אדומיםredומדים שנועדו למנוע מהבנאים לברוח. עם זאת, הכתר סירב לשלם. (נראה שהבונים לא נהנו להיות מגויסים.)

🗝ב-1370 נצטוו רבי-הבנאים הנרי דה יבל וויליאם דה וינפורד על ידי הכתר לאסוף חמישים סתתי אבן מלונדון, ומהמחוזות הסמוכים, סומרסט ודורסט, ולהביאם לאורוול. הבנאים נדרשו להיות מוכנים עד ה-1 במאי ולעבוד עבור שכרו של המלך, כאשר המתנגדים הסתכנו במעצר ובסכנת כליאה.

פרצופו של הנרי דה יבל מונצח בקתדרלה של קנט

עוד פרצוף של הנרי דה יבל מונצח בקתדרלה של קנטרברי

⛪ב-1377 הוטל על הנרי דה יבל לגייס בנאים לעבודה בארמון וסטמינסטר ובמצודת לונדון, עם סמכות לכלוא את הסרבנים. עם זאת, הוא לא הורשה לגייס בנאים בשירות הכנסייה. ישנם מקרים דומים רבים.

🆓הבנאים לא תמיד היו פטורים משירות הכנסייה או מחוקי הגילדות העירוניות. מדי פעם, הם קיבלו הגנה מיוחדת; לדוגמה, בנאי שעבד על חומת העיר קנטרברי תחת הארכיבישוף מקנטרברי קיבל שנה אחת של הגנה החל ממאי 1381.

הקתדרלה של קנטרברי

 

התקרה בוינצ'סטר קולג

רב-הבונה וויליאם וינפורד מונצח בוינצ'סטר קולג'

⚜️הבונים הנוודים של צרפת

👣גם בצרפת צמחו אגדות וסיפורי מסורת לגבי בנאים חופשיים נודדים. לסיפורים אלה יש מעט אחיזה במחקר ההיסטורי. האגדה מספרת כי ב-1145 קבוצת בנאים חופשיים נורמנדים בראשות אדם בשם "פרינס"  היגרה לעיר שארטר Chartres כדי לבנות את הקתדרלה שם. בשובם הם עזרו לבנות ולתקן את הכנסיות שבמחוז רואן Rouen . כאמור יש לאגדה זו מעט אחיזה במציאות. הבנייה בשארטר הייתה פרויקט מורכב וכנראה עסקו בה מספר קבוצות של בנאים ממקומות שונים. מאותה תקופה ישנם דיווחים על תנועה דתית נוצרית גדולה שבמסגרתה אפילו אצילים ואנשים רבי מעלה מתוך דחף דתי רתמו את עצמם לעגלות במקום סוסים כדי לעזור בשינוע האבנים שנדרשו לבנייה. (אולי מכאן השימוש בשם פרינס).  

כת סוחבי העגלות https://w.wiki/C$XA

🌉סיפור מסורת אחר בצרפת מקורו במה שנקרא "אחוות בנאי הגשרים" Les Fratres Pontis לפייה נוסדה בצרפת אחווה של בנאים שמטרתם הייתה לבנות גשרים. המחקר המודרני מראה שאכן היו אחוות בנאים (שלא היו אנשי כמורה)  שהיו קשורות בתחזוקה ובמימון של גשר סן בנזה באיבניון Pont Saint-Bénezet במאה ה-12. כמו כן במאות ה-13 וה-14 היו אחוות בנאים שעסקו בבניית גשר סנט אספרי Pont-Saint-Esprit שעל הנהר רון בדרום צרפת. אולם, אין כל ראיה היסטורית שהתארגנות זו חרגה מקבוצות מקומיות  שתוארו לא כל שכן מסדר מאורגן, בוודאי לא כזה שהגיע עד אנגליה.

גשר גשר סנט אספרי

✝️ישנם מספר לא מבוטל של מקרים בהיסטוריה של האדריכלות שסופרים בעלי דמיון פורה ניצלו כבסיס לאגדת הבנאים הנודדים. ביחוד סיפורים הקשורים לקבוצות של מ-"מסדרי הקבצנים"  mendicant orders הפרנציסקנים והדומיניקנים שנעו בקבוצות בהוראת הכנסייה המאה ה-13 אבל אין להם  כל קשר לקבוצות בנאים נודדות. 

פרנסיסקוס ודומיניקוס הקדושים ציור של אנג'לו ליאון

יום הולדת לאח וושינגטון

לכבוד יום הולדתו ה-293 של הבונה החופשי האח ג'ורג' וושינגטון. אתם מוזמנים לצפות בסרט:

🎦בלבבות בני האדם

In the Hearts of Men🎥

כל האנשים המוזכרים בסרט היו בונים חופשיים.
במלל שמתאר את הסרט תמצאו את הרשימה המלאה והתזמון בסרט שבו הם מופיעים.

1960s MASONS / FREEMASONRY FILM "IN THE HEARTS OF MEN" 86664

הבונים הקומאצ'ינים

 הבונים הקומאצ'ינים

עוד סיפור מסורת של בונים החופשיים מאוד נפוץ הוא סיפור הבונים החופשיים הנודדים שנודעו בשם  קומאצ'ינים, זו גרסא של הסיפור על חבורת הבונים החופשיים המאורגנת הנוסעת תחת חסותו של האפיפיור, אך עם טוויסט מיוחד משלה. הקומאצ'ינים Comacines  קיבלו את שמם משם העיר Como, במחוז לומברדיה שבצפון איטליה. לפי הסיפור אנשי קומו היו בנאים כה מעולים עד שזכו לשם מגיסטרי קומצ'יני (Magistri Comacini), או 'המאסטרים מקומו'. בנאים אלו עברו את השלבים של החניכות והפכו למאסטרים, הקימו תאגיד של בונים חופשיים שבנה את המבנים של לומברדיה, לאחר מכן חיפשו עבודה מחוץ למולדתם. הם התגבשו לאגודה corporation  או לאחווה, "בשאיפה להיות מונופול, כביכול, על כל פני כל הנצרות". מהדורות מוקדמות של אנציקלופדיה בריטניקה מציינת כי המאסטרים מקומו החזיקו צווים "בולות"  של אפיפיוריים, מעיין דיפלומות, שהעניקו להם את הכוח לקבוע את מחיר עבודתם ולהסדיר את ענייניהם הפנימיים בתוך סניפיהם:

"לאסור על כל האמנים המקומיים שלא התקבלו לחברה שלהם להיכנס איתה לתחרות כלשהי. בכל מקום שהגיעו, הם הופיעו תחת הנהגת מודד ראשי, chief surveyor ששלט על כל החבורה, ומינה אדם אחד מכל עשרה, בשם מפקח Worden, כדי להשקיף על תשעת האחרים. האדריכלים של כל המבנים הקדושים של הכנסייה הלטינית. . . צפון, דרום, מזרח או מערב - כך קיבלו את המדע שלהם מאותה אסכולה מרכזית; צייתו בעיצוביהם לתכתיבים של אותה היררכיה, ועשו כל שיפור קטן באישור של הגוף כולו."

התייחסות זו אינה מופיעה במהדורות המאוחרות של האנציקלופדיה.

הקטדרלה של לונד שבדיה

סיפור המסורת טוען  כי מחברת בונים נודדים זו נגזרת "אחוות הבונים המאומצים, הבונים המקובלים או הבונים החופשיים".  אגדה זו היא אחת הפופולריות ביותר אצל הבונים החופשיים ועברה בין אחים ברחבי העולם כהיסטוריה אמיתית.

הקריפטה בקטדרלה של לונד

אולם, כדאי לבדוק את הסיפור. אגדת קומצ'ין נחקרה על ידי סופרים ביקורתיים רבים, ביניהם פרופסור המילטון תומפסון, אשר בספרו מ-1920 The Somersetshire Archæological Transactions אומר:

"אין ספק כי המונח comacinus מופיע בחוקים הלומברדיים המוקדמים, תוך התייחסות לבונים חופשיים, וכי קומו וקומצ'ינה נמצאים במחוז שאליו מתייחסים חוקים אלה. אבל קומצינוס אינה מילה שניתן לגזור משני המקומות; תושב קומו הוא קומנסיס Comensis  או קומנוס Comanus."

פרופסור תומפסון מאמין שהמונח קומצינוס התייחס פשוט לבנאי שעבד בשיתוף עם אחרים, ולא כינוי לחבר בחברת נוודים מסתורית. כך גם מאמינים חוקרים מודרניים. 

"לא נמצאה ולו פיסת ראיה לביסוס קיומה של אחוות מהגרים זו", אומר דאגלס קנופ, "ונראה כי הבסיס הוא בעיקר אטימולוגיה מוטעית; שכן הכוונה ב-comacinus  ל'בונים עמיתים' (כפי שקומונאכוס comonachus  פירושו 'נזיר עמית'), בלי קשר לקומו או לכל מקום אחר".

יש לציין כי קיים מסמך מהמאה ה-7 של מלך לומברדיה  שבו יש התייחסות למאסטרים הקומצ'ינים שבו ניתנת להם הגנה מפני מזמין העבודה אם הבניין שבנו יתמוטט. 

ייתכן שסיפורם של הקומצ'ינים נבע מכך שבמאה השישית הלומברדים, גזע ברברי, כבשו את צפון איטליה, אך כאשר כוחם דעך מאתיים שנה מאוחר יותר, חלה תחייה משמעותית מאוד של הבנייה, בהשפעת האפיפיורים, בסיוע המדינה המיושבת יותר של המדינה תחת Charlemagne קרל הגדול.

הקטדרלה של מודנה איטליה

יש הסוברים כי הקומצ'יני הם שריד לקבוצות עובדים מהתקופה הרומאית collegii  שהורכבו מגברים בלבד, שבהם עובדים התאחדו להגנה הדדית, תמיכה ושיתוף של סודות מלאכה משותפות mysteriesה-. מקורן בלומברדיה של ימי הביניים המוקדמים, והמרכזים העיקריים שלהם היו קומו ופאביה.

מגדל הפעמון בקטדרלה של מודנה

במהלך ימי הביניים, אמנים כמעט ולא חתמו על עבודתם. היסטוריונים מזהים את עבודתה של קבוצה זו על פי "סימני הבונים" masons marks  סוג של חריטות אישיות על האבנים שיצרו, ומתחקים דרכם אחר השפעתם שמשתרעת משוודיה ועד לסוריה. הסגנון האדריכלי של הקומצ'יני מזוהה עם סגנון "קומו-פאביאן" Como-Pavian באזורים שונים באירופה כמו הכותרות שבקריפטה שבקתדרלת לונד Lund Cathedral, הפיסול האדריכלי המזוהה עם  קתדרלת מודנה Modena Cathedral  ובטורה דלה גירלנדינה שלה Torre della Ghirlandina, כמו גם במרכז ודרום איטליה, במערב לנגדוק Languedoc  המשתרע עד חצי האי האיברי, בדרום גרמניה עד הונגריה ואפילו באנגליה.

כותרות במגדל הפעמוןשל מודנה

לקריאה נוספת:

https://en.wikipedia.org/wiki/Comacine_masters   https://en.wikipedia.org/wiki/Collegium_(ancient_Rome)

הבונים הנוודים וצווי האפיפיור

 הבונים הנוודים וצווי האפיפיור

אחת הנקודות שעולה רבות בשיחה עם בונים חופשיים היא אופן הזיהוי של בונים חופשיים בינם לבין עצמם אתם יודעים, לחיצות ידיים וסיסמאות.

אחים רבים מאמינים כי אופני ההכרה "הסודיים" של הבונים החופשיים מקורם בימי הביניים כאשר בונים מיומנים נסעו ממקום למקום באירופה ובאנגליה בחיפוש אחר עבודה והשתמשו בחברותם באחווה כהכרות  והמלצה למעסיקים לעתיד. לסיפור הזה יש גרסאות רבות. סיפור המסורת על הבנאי הנודד מספר על תקופה רחוקה כאלף שנים אחורה בזמן והוא שנוי במחלוקת רבה בין החוקרים לא רק בתוך הבנייה החופשית. יש שהאמינו ש-"שכל הקתדרלות של אירופה נוצרו כמעט במקביל ונבנו על ידי חברות נודדות של בונים חופשיים תחת ניהולו של ארגון שיטתי". 

 

בשליחות האפיפיור?

הרבה אחים יופתעו לשמוע שהמסורת לא מוזכרת בספרות שלפני המאה ה-17. אוברי, המצטט את סר ויליאם דוגדייל, מזכיר זאת בספרו "ההיסטוריה הטבעית של וילטשייר" (1680-90). הוא אומר שבימיו של הנרי השלישי, האפיפיור נתן כביכול צו אפיפיורי או bulla לאדריכלים איטלקים לנסוע באירופה ולבנות כנסיות. סיפור זה מופיע גם אצל אליאס אשמול וסר כריסטופר רן (דמויות היסטריות חשובות בהיסטוריה של הבנייה החופשית) , אך נראה שכל התיאורים נובעים ממקור אחד. סופרי ימי הביניים אינם מזכירים סיפור מסורת זה, והאזכורים המוקדמים ביותר שלו מתוארכים רק למאה ה-17.

 

בולה אפיפיורית של האפיפיור אורבנוס השמיני, 1637, חתומה בחותם עופרת

מסורת דומה מספרת שקבוצות מאורגנות של בונים מיומנים נסעו ברחבי אירופה ואנגליה תחת סמכותו של האפיפיור לבנות כנסיות ומבנים אחרים. הם התגוררו בלשכות באתרי הבנייה, פעלו לפי כללים אחידים ונהנו מהגנתו של האפיפיור באמצעות ה-"בולה" שלו. מסופר שלבונים החופשיים האלה היה ידע מיוחד וצורות סודיות של הכרה.

זהו הסיפור שלעתים קרובות מתבלבלים בינו לבין סיפור פשוט הרבה יותר, הגיוני יותר, סיפור שקל לקבלו, והוא שבימי הביניים מעולם לא היו מספיק בנאים בשכונה אחת כדי לבנות כנסייה או טירה גדולה, ולכן היה צורך לקרוא לבעלי מלאכה ממחוזות קרובים. די ברור שהבנאי במימי הביניים נאלץ לנסוע כשמקום עבודתו השתנה מעת לעת, אבל זה לא הסיפור שאחים רבים היו רוצים להאמין בו. הם מעדיפים להשתעשע בסיפור הזוהר יותר על הבנאי המשוטט הרחק מביתו, שאולי לא יראה אותו שוב עד שהזקנה תשתלט עליו, כך הוא נודד ממדינה למדינה כרצונו, וגובר מכוח סמכות האפיפיור על כל התנגדות שמדינה ריבונית עלולה להעלות או להתנגדות של גילדות ואחוות מקומיות אחרות.

הבעיה עם הסיפורים על צווי האפיפיור היא שחוקרים והסטוריונים של אדריכלות אנגלית בימי הביניים, לא מצאו שום עדות לבנאים נוודים כאלה באנגליה. גם חיפושים מדוקדקים בספרית האפיפיור ברומא  לא נשאו פרי, למרות הוראת האפיפיור לערוך חיפוש יסודי. דרך אגב בזמן שלטונו של הנרי ה-3 התחלפו שמונה אפיפיורים בזה אחר זה 1216-1272.

גולד, מחשובי החוקרים המסוניים, מציין כי בתקופה המדוברת, השפעת האפיפיור הייתה מאוד חזקה באנגליה, סמכותו של האפיפיור הופעלה לעתים קרובות בענייני היומיום. עליונותו על שליטים חילוניים הייתה ללא עוררין, ובקשת סנקציה או אישור אפיפיורי הייתה נפוצה. האפיפיורים אישרו זכויות יתר למנזר גלסטונברי והעניקו פריבילגיות לקתדרלת סנט פול, קתדרלת יורק וכנסיית בברלי. הביקוש הרב בלונדון לחותמות ומכתבים של האפיפיור הוביל לתעשיית זיופים רווחית, עם מסמכים מזויפים שמקורם אפילו מלשכת האפיפיור. דבקותה של אנגליה בסמכות האפיפיור אף התגברה לאחר רציחתו של תומאס בקט ב-1170.

אנו צריכים להכיר באפשרות שבזמן זה או אחר אולי הונפקה בולה מזויפת, וייתכן שהיו בה מילים או ביטויים שכאשר פורשו לא נכון או נשכחו למחצה במרחק רב של זמן, היו עשויים להיות הבסיס הרעוע שעליו נבנתה המסורת. היו חוקרים שחשבו לחשוב כי האפיפיור ניקולאי השלישי בשנת 1278 ויורשיו הוציאו מכתבי תמיכה אינדולגנציות ללשכת הבונים החופשיים העובדים בקתדרלת שטרסבורג, והם יכלו בקלות להיות הבסיס למסורת שעליה אנו נסמכים. אולם דיווחים אלה מסתמכים על עדיויות מסדר שני, המסמכים המקוריים מעולם לא נמצאו.

אז מה אתם מספרים לכל השוליות כשהם שואלים מה זה כל לחיצות הידיים והתנועות המוזרות?

האם רבי הבונים היו אדריכלים ?

האם רבי הבונים היו אדריכלים ?

🪜חלק מהדרגות הגבוהות בבנייה החופשית של ימנו מכנים את האחים בשם אדריכלים למשל הדרגה ה 12 בנוסח הסקוטי נקראת "אדריכל גדול". האם באמת היו רבי הבונים המעשיים אדריכלים?

העדי של הדרגה ה-12 בנוסח הסקוטי – "אדריכל גדול".

☦️השמות או התארים שניתנו לאנשי דת או לאמני הבנייה בימי הביניים לא צריכים להטעות. סביר להסיק שרבים מרבי הבונים היו אדריכלים מיומנים, חוקרי אדריכלות נחשבים מסכימים על זה. לטענתם אדריכלות היא אומנות הדורשת הכשרה מיוחדת ומסירות מהעוסקים בה, וחולקים על הרעיון שבישופים ואבות מנזר, למעט יוצאים מן הכלל, היו אדריכלים של הכנסיות שלהם. הם משערים שאנשי הכנסייה שכרו בעלי מלאכה מומחים וסיפקו להם הוראות לעבודתם, אך לא לקחו על עצמם ניהול טכני מקצועי.

תוכניות לחלונות קתדרלת ריימס המאה ה-13

👷ייתכן שעד אמצע המאה ה-12, הנזירים עצמם היו אדריכלי הקתדרלות הצרפתיות. בתקופה זו שימשו המנזרים כמרכזי חיים אינטלקטואליים ואמנותיים, ובתי הספר הקשורים אליהם חינכו כמרים והדיוטות. אנשים אלה תרמו לאחר מכן לבנייה ולתחזוקה של המנזרים, הכנסיות והמבנים שבהם רכשו את כישוריהם. חלקם, כמו וילארד דה הונקור (Villard de Honnecourt), אף נשלחו למדינות רחוקות, כמו הונגריה, כדי לפקח על פרויקטים של בנייה.

תחרת חלונות Tracery -  קתדרלת נוטרדאם דה פארי, צרפת.

✏️עם הזמן, האחריות על הכשרת השוליות עברה מנזירים לרבי-בונים. רבים מהמאסטרים הללו קיבלו חינוך מעולה ולעתים קרובות קראו וכתבו ממש כמו אנשי הדת והאצילים של התקופה. סביר להניח שהם דאגו לכך שהשוליות שלהם יקבלו חינוך קפדני באותה מידה. באמצעות תהליך זה, בעלי מלאכה מיומנים התפתחו לרבי-בונים חופשיים ובסופו של דבר ניהלו את העיצוב והניהול הכללי של המבנים, שרטטו תוכניות על קלף או נייר כדי להמחיש את כוונותיהם לעובדים. שרטוטים מפורטים של החלקים הבודדים,  בקנה מידה 1:1, של פרטים מסוימים נוצרו בדרך כלל באתר, אולי על לוחות, בדומה לאופן שבו "תחרת חלונות"  Tracery נעשית גם היום. 

הקתדרלה בריימס, צויר על ידי דומינקו קיואליו 

🗝הטרמינולוגיה המדויקת המשמשת לתיאור אנשים כאלה – "אדריכלים" או ארכיטקטים architects "בנאים"  Masons או "אחראים על העבודה" Masters of The Work היא במידה רבה נושא לוויכוח אקדמי. במאה ה-13 בצרפת, ההדיוטות שירשו את הנזירים המוקדמים יותר, היו כבר דמויות מכובדות בעלות מעמד משמעותי בקהילותיהם. הם היו אמנים אמיתיים במלוא מובן המילה. רב-הבונה בעיירה או בקתדרלה היה מעמד של אחריות ויוקרה משמעותיות, שלעתים קרובות עברו מדור לדור, כפי שמעידות דוגמאות בקתדרלת אמיין Amiens  ובשטרסבורג Strassburg . 

מתוך הפנקס של וילארד דה הונקור המאה ה-13 

" כאן מתחילה שיטת היצוג של שמלמדת הגיאומטריה, המאפשרת את העבודה. במקום אחר תמצא את שיטת הבנייה"

🏁ניתן להסיק אם כך  שרבים מהאדריכלים שהושאלו על ידי האנגלים מנורמנדי בראשית ימי הביניים היו אנשים מהסוג הזה.