אחים ואחיות,
בפוסט הקודם הצגנו את
"החובות הקדומים" – המסמכים המכוננים של הבנאים האופרטיביים. היום נשאל:
מי היו האנשים שכתבו את המסמכים הללו, ומדוע הם עשו זאת עבור קהל שרובו כלל לא ידע
לקרוא?
✒️הסופרים הנזירים
ההיסטוריונים סבורים שאת
"החובות הקדומים" המוקדמים ביותר כתבו נזירים ואנשי דת משכילים. הם היו
בעלי הידע, הכתיבה וההיכרות העמוקה עם סיפורי התנ"ך והברית החדשה. כשהעובדות
ההיסטוריות לא הספיקו, הם לא היססו לשאוב השראה מאגדות ואף המציאו עלילות כדי
ליצור היסטוריה מפוארת למלאכת הבנייה, כזו שתדגיש את חשיבותה ותקשור אותה ישירות
לכנסייה.
👂נכתב לאוזניים, לא
לעיניים 👁️
אבל מדוע לכתוב עבור
אנשים שאינם קוראים? התשובה פשוטה: המסמכים לא נועדו לקריאה אישית, אלא להקראה
פומבית. באספות של בנאים, בלשכות העבודה שלהם או באירועים מיוחדים, כומר או
אומן-בנאי משכיל היה קורא את הכתוב באוזני כולם. המטרה לא הייתה לבדר, אלא לחנך:
להזכיר לבנאים את כבוד המקצוע שלהם, את חובתם לאל, לאדוניהם, לאחיהם הבנאים ולעולם
כולו.
📜מגילות קלף וספרים קטנים
"החובות הקדומים"
הגיעו במגוון צורות. רבים מהם היו מגילות קלף ארוכות, ברוחב של סנטימטרים ספורים
אך באורך של מטרים רבים. לדוגמה, "כתב היד של הלשכה הגדולה"
(Grand Lodge MS) משנת 1583 הוא מגילה באורך של כמעט שלושה מטרים! אחרים, כמו
"פואמת רג'יוס" Regius Poem היו למעשה ספרים קטנים ומהודרים, כתובים על קלף וכרוכים בעור.
למרבה הצער, אנו יודעים
שכתבי יד יקרי ערך רבים אבדו או הושמדו לאורך השנים, כולל "ספר החוקה של
הבנאים המקובלים" (Book of the Constitutions of the
Accepted Masons) שהיה שייך ללשכת הבנאים של לונדון ונעלם.
בפוסט הבא נצלול לתוך
התוכן של המסמך העתיק והחשוב מכולם – פואמת רג'יוס"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה