התאגיד שהוא הבנייה החופשית

היום נהיתי יותר חרד לגורל המדינה. כאשר אנשים כמו מידן בר יו"ר איגוד הטיסים נופלים לכתיבה קונספירטיבית, בדיוק כמו האנשים שמידם הם כביכול מנסים להציל את המדינה, אנא אנו באים? הנה כמה פנינים שמייחס הכותב לבונים החופשיים במאמר מיום 23/8/2025  במעריב ONLINE

הכותב מעלה באוב אירוע מקרב גטיסברג, שהתרחש ב-3 ביולי 1863, המדגים את קשרי האחווה העמוקים בין חברי מסדר "הבונים החופשיים", אפילו בעיצומם של קרבות עקובים מדם. גנרל לואיס ארמיסטד מצבא הקונפדרציה הוביל את אנשיו בהסתערות נועזת על קווי צבא האיחוד, שם הגן על העמדה חברו הוותיק ו-"אח" למסדר, גנרל וינפילד סקוט הנקוק. לאחר שהצליח לפרוץ את קו ההגנה, ארמיסטד נפצע אנושות. בעודו גוסס בשדה הקרב, הוא ביצע, על פי הסיפור, את אות  המצוקה של הבונים החופשיים. קפטן הנרי בינגהאם, קצין בצבא האיחוד ובעצמו בונה חופשי, ניגש אליו והעניק לו סיוע. ארמיסטד הפקיד בידיו את חפציו האישיים וביקש שיעבירם לחברו הנקוק, ובכך הפך רגע זה לסמל של נאמנות ואחווה החורגת מגבולות המלחמה. לזכר סיפור יוצא דופן זה, הוקמה בשנת 1993 בשדה הקרב בגטיסברג אנדרטה בשם Friend to Friend Masonic Memorial,  המנציחה את המפגש בין בינגהאם לארמיסטד ומסמלת את האחווה ששרדה גם תחת אש. – מי שמתעמק בסיפור מבין שהאגדה יותר יצירתית מהמציאות אבל אצל מידן "הגנרל מהצד השני הורה להצילו ולחלצו לאחור" - לא קרה.לאחר מכן מידן מציין שהבונים החופשיים היא "תנועה עתיקה שהפכה לכת ממש עד עצם היום הזה" הבנייה החופשית אינה כת – אין לה סממנים של כת אין בה גורו או מנהיג שנבחר לכל החיים כפי שנוטים לחשוב חובבי הקונספירציה כפי שמתברר משני צידי הפוליטיקה.

עוד פנינה: "שממנה (מהבונים החופשיים) צמחו נשיאים ומנהלים בכירים." – מזל שקיימת הבנייה החופשית אחרת לא היו בנמצא מנהלים בכירים ונשיאים ועוד תהיה יש לי, אם התנועה הצמיחה מתוכה כל הרבה נשיאים ומנהלים בכירים מוצלחים איך קרה שבימנו כמעט כל המסדרים בעולם חווים תהליך מהיר של צמצום כמות החברים בשנים האחרונות .

ציטוט: "אבל חבריה נאמנים קודם כל זה לזה סביב רעיון" אחד העיקרים שחוזרים ומדגישים בפני אחים ואחיות שמצרפים למסדר ביום חניכתם הוא - שחברותם במסדר לא יכולה לעמוד בניגוד לחוקי המדינה והמוסר. אולי הכותב מביא מנהמת ליבו? כמה סיפורי כזב הופצו לאחרונה על נאמנות הטייסים קודם כל לעצמם.

אייזיק ניוטון שאותו מזכיר המחבר לא היה בונה חופשי. היו נשיאים אמנים ומדענים בין הבונים החופשיים אבל לא כל חברי המסדר היו נשיאים אמנים ומדענים.

"הבונים החופשיים של היום הפכו להורסים ממושמעים, החופש נעלם, והבנייה כל כך סובייקטיבית עד כדי השמדה מוחלטת."  אין לי מושג מאיפה ההזיה הזו ואיך להתייחס אליה. את מי ומה הרסו הבונים כמאמר הגששים "...שמות, שמות, מה אני, משרד הפנים?"

הכותב מקווה כי החברה תהפוך להיות לתאגיד כמו הבונים החופשים "חברי התאגיד יקבלו על עצמם את אמת התאגיד" הבנייה החופשית היא מסדר, כמו שאדם יכול היכנס אליה בכל שלב בחייו כך הוא גם יכול לצאת ממנה. הבנייה החופשית אינה דוגמתית להפך היא מעודדת את חבירה לא לקיים ציות עיוור לשאול ולהטיל ספק בכל אמת מוחלטת.

האמת שהכותב בעצמו "לא סגור" על המפלצת שיצר בדמיונו. באמצע המאמר משנה הארגון את אופיו מ-כת ל-"יש לו מועצת מנהלים ולא מנהיג אחד מפורסם". למעשה המבנה של מסדרי הבנייה החופשית בעולם הוא נסיון ליצור גוף מאוזן שיש לו מנהיג נבחר לזמן קצוב "הנשיא הגדול"  ולצידו ולפעמים כנגדו מועצת מנהלים בדמות לשכה גדולה או מועצה. כולם נבחרים ופועלים במסגרת חוקה סדורה ותקנות.

עוד תכונה שהכותב מייחס לבונים החופשים: "התאגיד יכול לנקום, במובן הפוליטי של המילה, בכל מהלך שאינו מיטיב עם הציבור. לא צריך לעצור את המדינה, כדאי לשלוט בכל בלמיה ובמצערות שלה" – כאמור יש בונים חופשיים בעלי תפקידים ועמדות מפתח אבל ישנם גם אוהדים של מועדני כדורגל או חברים באיגוד הטייסים למשל שמכהנים בתפקידים כאלה ואחד אחד לא מאשים אותם שהם משתמשים בתפקידם כדי לקדם את ענייני קבוצת הכדורגל שלהם – אלא אם כן מדובר ביו"ר המועדון ובמיקום קבוצת הכדורגל בליגה.

בנושא אחד אני מסכים עם המחבר: "נעים ואפילו מרגש להשתייך למשהו שעסוק בבנייה, בדברים פשוטים וחשובים" אני גם מסכים עם קריאתו להצטרף לתאגיד כלומר לבנייה החופשית ומי שרוצה עוד מידע ומתעניין או מתעניינת מוזמנים לשאול.  

הכותב הוא בונה חופשי למעלה מ-30 שנה וחבר במסדר המעורב לבנייה חופשית לנשים וגברים "זכות האדם".

המאמר המקורי במעריב.

https://www.maariv.co.il/landedpages/printarticle.aspx?id=1226177

https://flic.kr/p/2go254k

 

תעלומת ה"קבלה": האחווה הסודית שבלב גילדת הבנאים 🕵️‍♂️

 אחיות ואחים,

בפוסטים קודמים גילינו שהבנייה החופשית ירשה רבות מלשכת הבנאים המעשית של לונדון. היום נצלול לאחת התעלומות הגדולות ביותר: מדוע ג'נטלמנים מכובדים, ללא כל קשר למלאכת הבנייה, ביקשו להצטרף לגילדה מקצועית שהייתה כבר בשלבי דעיכה במאה ה-17?

ההסבר: האחווה הפנימית

התשובה, על פי ההיסטוריון אדוארד קונדר, טמונה בקיומה של אחווה פנימית, אזוטרית וסמלית, שפעלה בתוך הגילדה האופרטיבית. אותה אחווה פנימית "הייתה הסיבה האמיתית להצטרפותם של אותם חברים לא-אופרטיביים. הם לא חיפשו יוקרה חברתית בגילדה דועכת, אלא ביקשו להתקבל Acception אל תוך המעגל הפנימי והסודי של הבונים ה"מקובלים" או הספקולטיביים.

רמזים ראשונים מהארכיון

הראיות לקיומה של תופעת ה-"קבלה" מגיעות ישירות מתוך ספרי החשבונות של הלשכה האופרטיבית הלונדונית. אחד הרישומים המוקדמים ביותר, משנת 1631, מתעד תשלום עבור פגישה שעסקה באופן ספציפי בקבלת בנאים:

Original English (1631):

"Paid in goeing abroad and att a meeteing att the Hall about the Masons that were to bee accepted."

תרגום לעברית:

"שולם עבור יציאה החוצה ובגין פגישה בהיכל בנוגע לבנאים שהיו אמורים להתקבל (accepted)."

המקור הוא רישומי החשבונות של לשכת הבנאים של לונדון, 1631. רישום זה מרמז על תהליך רשמי ונפרד של "קבלה", מעבר לחברות רגילה בגילדה.

 המעבר למונח בנאי מ-"בנאי חופשי"

בשנת 1655, לשכת הבנאים שינתה את שמה באופן רשמי והשמיטה את התואר "חופשי" (Free), והפכה מ"חברת הבנאים החופשיים" ל"חברת הבנאים" והמונח "בונה-חופשי" (Freemason)  עבר כ-"נכס יקר ערך" לרשותם של הבונים הספקולטיביים, שהפכו אותו לשמם הבלעדי.

בפוסט הבא, נבחן את הראיות החותכות ביותר לקיומה של ה"קבלה" – רישומים חשבונאיים ברורים שלא מותירים מקום לספק.

מה לדעתכם משך את אותם ג'נטלמנים במאה ה-17 להצטרף לאחווה סודית של בעלי מלאכה? הסקרנות האינטלקטואלית, החיפוש אחר משמעות, או אולי הרצון להיות חלק ממשהו עתיק ומסתורי?

🏛️ ירושה מאבותינו הקדמונים - כיצד לשכת הבנאים המעשית של לונדון עיצבה את הבנייה החופשית

 

🏛️ ירושה מאבותינו הקדמונים - כיצד לשכת הבנאים המעשית של לונדון עיצבה את הבנייה החופשית

 אחים ואחיות,

רבים מאיתנו תוהים מהו בדיוק המקור למנהגים ולמסורות שלנו. אחת התשובות החשובות ביותר נמצאת בהיסטוריה של "החברה הנכבדה של הבנאים החופשיים של הסיטי של לונדון" – הגילדה האופרטיבית, שהפכה לחברת שרד Livery Company, ככל הנראה, ירשנו הרבה מאוד ממנה ממה שנדמה.

ירושה של מבנה ומסורת

על פי המחקר ההיסטורי, הבנייה החופשית הספקולטיבית שלנו ירשה מהגילדה הלונדונית כמה מהיסודות המוכרים לנו ביותר:

• השם - כמעט בוודאות, המונח בונה-חופשי (Freemason) עבר אלינו ישירות מהם.
• מבנה האחווה שלנו מושפע ממבנה הגילדות.
• התארים ואופי התשלום עבור חברות, התארים של נושאי משרה רבים ומערכת גביית הכספים שלנו (דמי חבר ודמי קבלה) מקורם בנוהלי הגילדה.

 

הירושה החשובה מכל: המערכת האזוטרית

מעבר לפרטים המנהליים, קיימת סבירות גבוהה שירשנו מהם חלק גדול מהמערכת האזוטרית שלנו. ההיסטוריון המוערך גולד Gould תמך ברעיון שבליבה של הלשכה האופרטיבית התקיימה אחווה פנימית של בונים ספקולטיביים. תיאוריה זו, שהועלתה על ידי אדוארד קונדר Edward Conder Jr, טוענת שללשכה היה "מצב צבירה כפול".

English Quote (Conder's theory):

"...the Company had a dual condition in the latter part of the seventeenth century, there being on the one hand operative members, who were skilled masons, and on the other non-operatives, who were made up of two classes: ... (b) those who had become 'accepted' or speculative or symbolic masons."

תרגום לעברית:

"...לחברה היה 'מצב כפול' בחלקה המאוחר של המאה ה-17. מצד אחד, חברים אופרטיביים, שהיו בנאים מיומנים, ומהצד השני לא-אופרטיביים, שהורכבו משני סוגים: ... (ב) אלה שהפכו ל-'מקובלים' (accepted)  או בונים ספקולטיביים או סמליים."

תופעה זו, שבה גברים משכילים התקבלו לאחווה פנימית בתוך גילדת בעלי המלאכה, ידועה בשם "קבלה" (The Acception).בפוסט הבא נצלול לעומק תעלומת ה"קבלה" וננסה להבין מדוע ג'נטלמנים מכובדים ביקשו להצטרף לגילדה מקצועית שהייתה כבר בשלבי דעיכה.

 

האם חשבתם פעם על כך שמבנה התשלומים ודמי החבר בלשכה שלכם מבוסס על מסורת בת מאות שנים של גילדת בעלי מלאכה?

 

 

🍽️נימוסים, מוסר ומיתוסים: עולמם של הבנאים "הקדמונים" 📜

אחים ואחיות,

בפוסט האחרון בסדרה שלנו על "החובות הקדומים", נחקור את החלקים המרתקים ביותר של "פואמת רג'יוס" (The Regius Poem) – אלו שעוסקים לא רק בחוקי עבודה, אלא בבניית אופיו של הבנאי כאדם הגון וג'נטלמן, ובסיפורי האגדה של המלאכה.

🎩הבנאי כג'נטלמן: קוד ההתנהגות החברתי

"פואמת רג'יוס" מקדישה חלק ניכר לכללי נימוס והליכות. היא מלמדת את הבנאי כיצד להתנהג "באולם, בחדר או ליד השולחן". הכללים מפורטים להפליא, החל מנימוסי שולחן בסיסיים ("שמור על ידיך נקיות", "אל תקנח את אפך במגבת") ועד להתנהגות בחברה מכובדת. כלל מעניין במיוחד נוגע להתנהגות בחברת נשים באנגלית אמצעית עתיקה:

“in chamber, among the ladies bright, hold thy tongue and spend thy sight”

תרגום לעברית:

"בחדר, בין הגברות המאירות, שמור על לשונך והרבה להביט" (כלומר, דבר פחות והקשב יותר).

👸ההיסטוריה האגדית של המלאכה

כדי להעניק למלאכת הבנייה מעמד מכובד ועתיק יומין, שזרו כותבי "החובות הקדומים" שלל דמויות ואירועים מההיסטוריה ומהמיתולוגיה. הפואמה מספרת על "אוקלידס הטוב" שהפיץ את "מלאכת הגיאומטריה", על המלך האנגלי אתלסטאן ש"אהב את המלאכה עד מאוד" וייסד אספות של בנאים, ואף על דמויות כמו שרל מרטל (המקבת) , "מושיע הנצרות" בצרפת. סיפורים אלו, גם אם אינם מדויקים היסטורית, יצרו נרטיב של גאווה ומורשת.

🌉הגשר אל הבנייה החופשית הספקולטיבית

כפי ש"החובות הקדומים" הוקראו בלשכות האופרטיביות, כך המשיכו לקרוא אותם גם בלשכות הספקולטיביות המוקדמות של תחילת המאה ה-18. הבונים הספקולטיביים הראשונים ראו במסמכים אלו עדות ליוקרתה ועתיקותה של האחווה, והם שימשו כגשר ישיר בין עולם המלאכה המעשי לעולם הפילוסופי החדש. רק עם פרסום "חוקת אנדרסון" ב-1723, "החובות הקדומים" פינו את מקומם לטובת גרסה מודרנית וספקולטיבית יותר.

בזאת סיימנו את סדרת הפוסטים על "החובות הקדומים". למדנו שהם היו קוד אתי, ספר חוקים ומסמך היסטורי-אגדי, אך יותר מכל – הם היו היסוד שעליו נבנתה אחוותנו.

כיצד הדגש על נימוסים והתנהגות חברתית ב"החובות הקדומים" משפיע, לדעתכם, על אופייה של הבנייה החופשית עד היום?

פסלו של אלברט פייק יוצב מחדש בוושינגטון

האנדרטה של אלברט פייק בוושינגטון הבירה תשוקם

שירות הפארקים הלאומיים (NPS) הודיע על שיקום והצבה מחדש של פסל הברונזה של אלברט פייק, גנרל בולט בצבא הקונפדרציה ובונה חופשי משפיע. האנדרטה, הממוקמת בוושינגטון הבירה, אמורה לחזור למיקומה ההיסטורי עד אוקטובר 2025.

הפסל נהרס והושחת על ידי מפגינים ביוני 2020 במהלך הפגנות "Black Lives Matter". מאז, האנדרטה נשמרה באחסון מאובטח בזמן שנקבעו תוכניות לעתידה.

משמר מבצע ניקוי מיקרו-אברזיבי בפסל כדי להעריך את מצב הברונזה לפני התיקונים. צילום: שירות הפארקים הלאומיים - NPS

ההחלטה לשקם את האנדרטה עולה בקנה אחד עם חוקי שימור היסטוריים פדרליים וצווים נשיאותיים אחרונים שמטרתם להגן על אנדרטאות ציבוריות כדי להציג תמונה מלאה של ההיסטוריה האמריקאית. הפסל אושר במקור על ידי הקונגרס בשנת 1898 ונחנך בשנת 1901 כדי להנציח את תרומתו המשמעותית של פייק לבנייה החופשית, ובמיוחד את כהונתו בת 32 השנים כמפקד הגדול הריבון של הנוסח הסקוטי, הקדמון והמקובל.

עבודות השיקום מתבצעות כעת במרכז ההדרכה לשימור היסטורי של שירות הפארקים הלאומיים. התהליך כולל ניקוי מפורט, טיפול בברונזה, ייצוב המבנה ותיקון כן האבן שניזוק. ה-NPS שואף להשלים את הפרויקט ולהתקין מחדש את האנדרטה עד אוקטובר 2025, תוך שמירה על שלמותה המקורית לצפייה ציבורית.

מקור: Finestre sull'Arte

פואמת רג'יוס: חוקי המלאכה של הבנאים הקדומים 📜

 

אחים ואחיות,

לאחר שהבנו מי כתב את "החובות הקדומים", נצלול היום לתוך התוכן של המסמך העתיק שרבות מדברים עליו בבניה החופשית פואמת רגיוס (The Regius Poem)ולפעמים כתב היד הליוול Halliwell שנכתבה בסביבות שנת 1390. כתב יד זה, הכתוב במקור כשיר בחרוזים, חושף בפנינו את קוד ההתנהגות המחייב של הבנאים האופרטיביים ומחולק לשני חלקים עיקריים:

• 15 סעיפים (Articles) לאומן-הבנאי (Master)
• 15 נקודות (Points) לעמיתים החברים בונים - - Fellow Craft

⚖️חובות האומן (The Master) מוגשות ב-15 סעיפים Articles

הסעיפים מתווים את אחריותו של המאסטר כלפי הלקוח, הגילדה והשוליות שלו. הנה כמה דוגמאות בולטות:

• יושרה ואמינות (סעיף 1): על המאסטר להיות "יציב, מהימן ונאמן".
• הכשרת הדור הבא (סעיף 3): אל למאסטר לקחת שוליה אלא אם יוכל להבטיח את חניכותו למשך שבע שנים.
• איסור על העסקת עבדים (סעיף 4): אל למאסטר להפוך אדם משועבד לשוליה.
• תחרות הוגנת (סעיף 10): אל למאסטר אחד לתפוס את מקומו של אחר בעבודה.
• כבוד הדדי (סעיף 12): אל לבנאי להשמיץ את עבודת חבריו.

🏛️חובות העמית -Fellow Craft מוגשות ב-15 נקודות.

הנקודות מדגישות את חובותיו של הבנאי כלפי אדונו, חבריו והמלאכה עצמה. הנה כמה דוגמאות מרתקות, כולל תרגום לעברית:

• נאמנות (נקודה 1): על הבנאי "לאהוב את האל ואת הכנסייה הקדושה" וגם את אדונו.
• סודיות (נקודה 3): על השוליה "לשמור בסוד" את עצת אדונו.
  כאן אנו מוצאים את אחד הביטויים המוקדמים ביותר לחובת הסודיות, באנגלית "אמצעית" עתיקה
  
  

"The privities of the chamber tell he no man"

"את סודות החדר אל יגלה לאיש"

• עזרה הדדית (נקודה 11): בנאי הרואה את חברו עומד להשחית אבן, חייב לסייע לו בהדרכה כדי למנוע את הנזק.
• שבועת אמונים (נקודה 14): על הבנאי להישבע "שבועת אמת טובה" לאדונו ולחבריו

חוקים אלו מראים לנו קהילה בעלת סטנדרטים מקצועיים ומוסריים גבוהים, המבוססים על כבוד, נאמנות ועזרה הדדית.

בין הפוסטים הבאים אפזר את הסעיפים שהביאו השראה למסדרנו אבל במבט קצת פחות רציני.

בפוסט הבא והאחרון בסדרה, נבחן את החלק השני של פואמת רג'יוס, העוסק בנימוסים, מוסר וההיסטוריה האגדית של המלאכה.

איזה מהחוקים העתיקים הללו מהדהד בכם הכי חזק ורלוונטי גם היום, בלשכות הספקולטיביות שלנו?